קיומה של רפואה מתגוננת
אחת ההגדרות הפופולריות ביותר לרפואה המתגוננת, הינה הימנעות מנטילת סיכון בשל תביעה כנגד הרופא מחד, והפחתה בנטילת סיכון מאידך. הימנעות מנטילת סיכון משמעה, במקרים הקיצוניים כפי שבאה לידי ביטוי בארצות-הברית, מניעת טיפולים רפואיים לקבוצות חולים ספציפיות הנמצאות בסיכון גבוה, וכן הפחתה בנטילת סיכון המתבטאת בריבוי בדיקות, טיפולים והפניה ליועצים. הוועדה סברה כי רפואה מתגוננת אינה קיימת במערכת הבריאות, וזאת מאחר שחבריה לא קיבלו אסמכתאות ממשיות חיוביות לקיום התופעה.
ראוי לציין, כי קשה להביא הוכחות פוזיטיביות לקיומה של התופעה. רפואה מתגוננת מוגדרת כך שהרופא בוחר דרכי טיפול, כשלנגד עיניו הרצון להתגונן מתביעה אפשרית עתידית. המחקרים מראים, כי בשל כך כמות הטיפולים והפעולות גדלו. עם זאת, קשה להוכיח את הקשר הסיבתי החד-ערכי, כי הגידול נובע כתוצאה מהרפואה המתגוננת, אף כי סביר מאוד להניח שכך המצב. יש לסמוך בעניין זה על האווירה ועל עמדת הרופאים עצמם. מחקרים, שנעשו בנושא במדינות שונות, מצביעים על כך כי אכן ישנה אווירה של רפואה דפניסיבית, וכן יש לשים לב גם למקרים האמפיריים שבהם אנו נתקלים, כמו הימנעות מקבלת החלטות באופן בלעדי ללא גיבוי של מערכת יועצים ורופאים בכירים.
במחקר שכלל מאות רופאים ופורסם ב- BMJ25, נמצא כי 30% מרופאי המשפחה במדגם חוששים מפני תביעות; וכ-98% אמרו כי אימצו דפוסי עבודה שונים נוכח האפשרות שייתבעו; באנגליה ציינו כמעט 64% מקרב רופאי המשפחה, ששיעור ההפניות לרופאים מומחים ולחדרי-מיון עלה פלאים; וכ-25% ציינו כי לא הסכימו לקבל חולים שהיוו סיכון.
מחקר נוסף26 שנערך בקרב כ-4,600 רופאים מארצות-הברית, גילה כי 90% מרופאי המשפחה, 81% מהרופאים הכירורגיים, 71% מהרופאים הפנימיים וכ-90% מהנוירוכירורגים סירבו לקבל לטיפולם חולים שנחשבו לחולים בסיכון גבוה.
____________________________________
25Summerton N. Positive and negative factors in defensive medicine: A questionnaire study of general practitioners. BMJ.310, 27-29, 1995.
26Wagner L. Defensive Medicine: Is Legal Protection the Only Motive. Modern Healthcare, Sep 10, 1990.