סעיף 10 להצעת חוק ההסדרים לשנת 2006 קובע כי הוראות חוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם-1979, יחולו גם על עובדי בתי חולים וקופות חולים. משמעות הדבר הנה פגיעה בקשר החיוני בין רופאים לתעשייה הפרצבטית.
- נושא מערכת היחסים בין רופאים לחברות תרופות מעורר, מאופן טבעו וטיבו, שאלות באשר לצורך בקשר זה ובאשר לקווי הגבול התוחמים אותו.
- ההסתדרות הרפואית בישראל מכירה בבעיות האתיות הנובעות ממערכת יחסים זו, ובראשן החשש כי תהיה השפעה על ההתנהגות המרשמית של הרופא, אך היא סבורה כי בעיה זו יש לפתור בדרכים אחרות, במישור האתי ולכן היא מתנגדת להצעה זו, שכן באמצעותה יבוא הקץ על הלימוד הרפואי, על ההתקדמות המדעית והטכנולוגית ועל רמת הידע של אנשי הרפואה במדינה.
- נושא זה הנו נושא סבוך, שיש לו השלכות משמעותיות על המחקר הרפואי וכל המבקשים לסתום את הגולל על מערכת יחסים זו מחויבים להעמיד תחליף ראוי למימון של חברות התרופות למחקר הרפואי, לחינוך הרפואי, לניסויים הקליניים, בהם חולים מקבלים תרופות ללא תמורה (גם לאחר תום הניסוי הקליני).
- מקומו של הדיון במערכת היחסים בין רופאים לחברות תרופות אינו בחוק ההסדרים. למערכת יחסים זו אין השפעה ישירה על תקציב המדינה. התערבות בה ובדרך התנהלותה צריכות להיות פרי החלטת מדיניות חברתית ורפואית, לאחר קיום דיון ציבורי ומעמיק בנושא. ניסיונותיו החוזרים ונשנים של האוצר, להתערב, התערבות גסה ובוטה, במערכת יחסים זו שאינה מעניינו, מעלה תמיהות לגבי כוונותיו ולגבי שאיפותיו, בכל הנוגע לניהול המקצועי של משרדי הממשלה.
- אין לטעות בכוונותיו של משרד האוצר. לכאורה, מצטייר האוצר והתומכים בשיטתו כמגני הציבור בישראל וכאלו ה"מגנים בגופם" על שלום הציבור ולא כך היא!! המסקנה המתבקשת מהדרך בה מנהל האוצר את המאבק ברופאים ובחברות התרופות היא כי האוצר מבקש למנוע מהידע הרפואי ומההתפתחות הטכנולוגית לחדור למדינת ישראל. האוצר יודע כי אם הרופאים לא יקבלו מידע על התרופות מהחברות המייצרות אותן, הם לא יוכלו להציע את הטיפול בהן למטופלים והלחץ להכנסת תרופות חדשות לסל – יפחת!
- ההשקעה הציבורית בישראל במחקר הרפואי וקידום הידע המקצועי של הרופאים היא דלה להחריד ונופלת בצורה מבישה מהרמה הנהוגה באירופה ובארה"ב. אין אנו יכולים לוותר על תרומתה של תעשיית התרופות לקידום הידע, המחקר והחינוך הרפואי בישראל. תעשיית התרופות הנה הגורם היחיד הקיים היום המשקיע במחקר ובפיתוח רפואי, והמדינה והמוסדות האקדמיים אינם מסוגלים להמציא את המשאבים של חברות התרופות לצרכים אלו ולהחליפם, פגיעה במערכת היחסים הזו, תפגע ביכולת שלנו כחברה מקדמת, לחקור, להמציא וליצור.
- כיום, ממומנים רוב הכנסים המדעיים (כנסים של איגודים וארגונים רפואיים), על ידי חברות התרופות. כנסים אלו ממומנים, בדרך כלל, על ידי מספר חברות תרופות במקביל, ולאו דווקא על ידי חברת כנסים אחת. בכנסים אלו מקבלים הרופאים מידע חדשני לגבי תרופות חדשות, התפתחויות בעולם הרפואה, ניסויים ופריצות דרך, מידע שאותו לא יקבלו במקום אחר. כולנו רוצים שהרופא שלנו יהיה מעודכן בכל החידושים האחרונים בעולם הרפואה, וכנסים אלו הם המקום הטוב ביותר להתעדכן בו. איסור על השתתפות בכנסים, כעולה מהצעת החוק יסתום את הגולל על ערוץ ההתעדכנות החשוב ביותר שקיים היום לרופאים.
- ועל אף כל האמור לעיל, ההסתדרות הרפואית מאמינה בהסדרת מערכת יחסים זו. הסדרה שכזו נחוצה על מנת לוודא שיקבעו כללים ברורים על בסיסם תתנהל מערכת היחסים בין הרופאים לחברות התרופות והם יבטיחו, עד כמה שניתן, כי הקשר בין הרופאים לחברות התרופות לא יגלוש למחוזות בהם אין אנו חפצים.
- הסדרה שכזו חייבת להיעשות בדרך של "הסדרה עצמית", דהיינו: כללים אתיים ולא באמצעות חקיקה, שכן הסדרה עצמית, בניגוד לחקיקה היא גמישה, מתאימה עצמה למציאות וחשוב מכל – מחייבת את כלל הציבור, השותף להחלטות אלו – לעמוד בהם. כפיה חקיקתית על ידי המדינה בנושא זה, תיצור אנטגוניזם ויש חשש שאף תהפוך לאות מתה.
- נדגיש כי הסדרת הנושא בחקיקה אינה מקובלת במדינות העולם המערבי, וברוב המדינות ישנה הסדרה אתית של מערכת יחסים זו באמצעות כללים אתיים. (ראה נספח).
- לאור אמונה זו, קבעה הר"י כללים אתיים להסדרת מערכת היחסים בין רופאים לחברות תרופות בסוף שנות ה-90 וריעננה אותם בשנת 2003. לא זו בלבד, אף הוסיפה ההסתדרות הרפואית ויזמה מהלך לגיבוש אמנה בין הרופאים לחברות התרופות, אמנה לה שותפות גם קופות החולים. אמנה זו מסדירה, כאמור את מערכת היחסים בין הרופאים לחברות התרופות וקובעת מנגנוני פיקוח אובייקטיביים אחר הפרות של האמנה, בראשות שופטת בית המשפט המחוזי (בדימוס), שרה סירוטה.
- לסיכום, נציין ונדגיש שנושא זה אינו בעל השלכות כלכליות, כלולים בו רבדים רבים ושונים הדורשים חשיבה מעמיקה ודיון מסודר. לא ראוי, כי בעניין זה תקודם חקיקה בניגוד לעמדות של הגופים המקצועיים, ללא כל דיון מעמיק וענייני וללא בחינת השלכות צעד זה על רמת המחקר ורמת הידע הרפואי של רופאים ואנשי צוות רפואי במדינה.