תשלום עיתי

ההסתדרות הרפואית תומכת בצורת תשלום עיתי, ומתנגדת לתשלום חד-פעמי, וזאת מכמה נימוקים:

הפסיקה ברשלנות רפואית פוסקת פיצויים חד-פעמיים, אך קובעת בפירוש כי יש לה הסמכות לקבוע פיצוי עיתי. הפסיקה דנה בשתי צורות הפיצוי בהרחבה, בפרשת נעים נגד ברדה⁴². צורה זו של הענקת פיצויים מביאה מצד חד, לפיצוי גדול; ומנגד, חושפת את הנפגע לחשש פן תוך כמה שנים לא תהיה לו אפשרות לכסות את עלות הטיפולים, או לתמוך בעצמו ובמשפחתו.

1. צורת התשלום העיתי מגשימה את מטרת דיני הנזיקין, שהם השבת המצב לקדמותו בצורה המדויקת ביותר. התשלום העיתי מאפשר לפסוק על-פי העובדות בעת האירוע, ולא על-פי השערות עתידיות.
2. התשלום העיתי משקף נאמנה את ההכנסות שנמנעו מהניזוק בעקבות האירוע, שגם הן בדרך כלל הכנסות עיתיות (משכורת, וכדומה).
3. קבלת סכום כסף ניכר עלולה לגרום להשקעתו בצורה לא חכמה, ולפיכך הכסף עלול לרדת לטמיון תוך זמן קצר, והנפגע עלול להישאר ללא תמיכה כלכלית.
4. העובדה כי התשלום מגיע מקופת-חולים, המובטחת על-ידי המדינה, מחברת ביטוח איתנה או מקרן, אם תקום כזו, מקטינה את החשש שעלול להיווצר עקב העובדה שהמשלם אינו איתן מבחינה כלכלית ולא יוכל לשלם בעתיד.

__________________________________

⁴² ע"א 357/90 נעים נ' ברדה, לו (4), 1.