ד. בהתייחסותנו למחקר ההשוואתי, יצוין כי:
ניסיונות להפעיל שיטת אחריות מוחלטת במדינות אחרות, מראים שקיים שביל אמצע בין אחריות מוחלטת טהורה ובין שיטה המבוססת על רשלנות. בשוודיה, למשל, פיצוי ניתן רק ל"מקרים הניתנים לפיצוי" (Compensable events), אשר נקבעים על-פי הקריטריון האם הנזק היה ניתן למניעה. זוהי עמדה מתונה, אשר אינה תומכת בפתרון של מתן פיצוי רק לאחר הוכחת רשלנות, או בפתרון של מתן פיצוי לכל נזק. שיטת הפיצוי בשוודיה מבוססת על האפשרות הסטטיסטית למניעת המקרה, ולא על דיונים באשר לאשמה הפרטנית של הרופא, דבר המחזק את יחסי הרופא והמטופל.
בשיטה השוודית יש להשיב על השאלה, האם הנזק נגרם על-ידי טיפול רפואי, והאם הוא היה ניתן למניעה. כתוצאה מכך, לא כל נזק מפוצה, אולם גדר המקרים המפוצים תהיה רחבה יותר מאשר בשיטה המבוססת על רשלנות גרידא. עד סוף דצמבר 1996, 53% מן הנזקים המדווחים לא פוצו. הסיבות העיקריות לכך היו: הנזק לא נגרם על-ידי הטיפול ולא נבע מהמחלה המקורית (17%), הנזק לא היה ניתן למניעה (24%), הנזק היה מזערי (10%), הפיצוי שולם על-ידי מקור ביטוח אחר (8%), עברה תקופת ההתיישנות (7%), וסיבות אחרות שלא נפלו לתוך ההגדרה של Compensable events 21.
גם בניו-זילנד ביצעו רפורמות של אחריות מוחלטת. השינוי בחקיקה ב-1972 לא נגרם כתגובה למספר תביעות מוגזם. ב-1970 היו בניו-זילנד בערך 60 תביעות רציניות ברשלנות רפואית, והסכום ששולם על-ידי חברות ביטוח לא עלה על 150,000 $ . הרפורמות נחקקו כזכות חברתית, במטרה לאפשר לכל אחד שנגרם לו נזק לקבל פיצויים, אפילו אם הוא לא מכוסה על-ידי מערכת ביטוח, או לא הצליח בתביעה משפטית. בשנת 1992 נעשו שינויים בחקיקה, כפי שהובאו בדו"ח22.
בארה"ב נחקקו רפורמות שונות במערכת הבריאות ובתחום הרשלנות הרפואית. עם זאת, שיטת האחריות המוחלטת קיימת רק במדינות אחדות. בחלק מהמדינות נקבעה הטלת אחריות מוחלטת רק בתחום ספציפי, כגון: מיילדות וגינקולוגיה, וכאן יפים דבריו של הלורד דנינג בנוגע לסיכון הספציפי במקצוע זה, כפי שפורט לעיל23.
______________________________
21. Studdert, et, al. at 8, n. 30.
22. Studdert , et. al. at 13.
23. ראו הערה 14.