רב סרן ד"ר שמחה ביגר, שעמד בשירות הצבאי מיום כינון המדינה ועד יומו האחרון, היה הרופא הצבאי הוותיק ביותר בצה"ל. רוב שנותיו שימש יושב ראש הוועדה הרפואית בלישכת הגיוס במחוז ירושלים.
מצד אביו, התייחס למשפחת ביגר, מהמשפחות הוותיקות, מחסידי קרלין. מצד אמו התייחס למשפחות יאנובר, דיסקין, כספי (זילברמן), שהיו מבוני היישוב, חכמים ואמנים, שהתייחסו לתלמידי הגאון מוילנא.
אבי-אמו, ר' שמחה שלמה יאנובר, שהוא נקרא על שמו, היה אומן נפלא, וניתן עוד לראות ממעשי ידיו את "חרוטי האריות" באבן, הנמצאים בכניסה לבניין הישן של המשטרה בשכונת מחנה יהודה בירושלים.
בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר אנשי היישוב סבלו מרעב ומחלות, עזבו רבים את ירושלים. משפחת ביגר, שהגיעה ליפו, גורשה בפקודת התורכים לכפר סבא - נפגעו רבים במחלות ובהפצצות, והוא איבד את אמו, הקבורה בכפר סבא.
סבתו ודודתו טיפלו בו בחזרתו לירושלים. התחנך בישיבת "עץ חיים" בעיר העתיקה, הצטיין בלימודיו וקיבל "כתב קבלה" והסמכה לשוחט. סיים לימודים בבית המדרש למורים סמינר "המזרחי" בירושלים.
בשלב זה בחיים בחר בדרך חיים בלתי מקובלת כלל בעולם הירושלמי הישן ונסע ללימודי רפואה בסיינה באיטליה. סיים בהצטיינות, כאשר במהלך הלימודים התפרנס כשוחט בקהילת סיינה ושימש כחזן בקהילה.
בחזרתו לירושלים פגש באסתר-ארנה לבית מרקוס, שהגיעה כעולה חדשה מוינה, אוסטריה, והקים עמה משפחה.
עבד כרופא בשכונת בית ישראל, ופעל בשירות מגיני העיר בקרבות מלחמת השחרור. התגייס לצה"ל עם הקמתו בשנת 1948, ובמהלך המלחמה אף נפצע מרסיס בברכו. פעל כרופא חטיבת מחוז ירושלים וכראש הוועדה הרפואית בלשכת הגיוס, כאשר כל בני ירושלים עברו מיון לקראת הגיוס בבוועדה בראשותו. במקביל לעבודתו בצבא פעל כרופא מתנדב בבית החולים "אלין" לילדים נפגעי פוליו, אשר שכן בבניין מנזר סן-סימון המפורסם. התגורר במושבה הגרמנית והיה אהוב ומוכר לתושבי השכונה אשר נזקקו מדי פעם לשירות רפואי דחוף והכל בהתנדבות.
המשיך בתחביבו כחזן בבית הכנסת "בית יעקב", והיה בין מייסדי בית הכנסת "הרמב"ן" במושבה הגרמנית בירושלים. כחובב תנ"ך השתתף בחידון צה"ל וזכה בתואר אלוף התנ"ך בפיקוד המרכז.
ביום ג ניסן תשל"ג, בעת הכנותיו ליציאה מביתו לעבודה בלשכת הגיוס, לקה בהתקף לב, ממנו לא התאושש, ונפטר למחרת. נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
למרבה הצער - בסמוך אליו נקברו כעבור מספר חודשים חללי מלחמת יום הכיפורים, שאותם גייס לצה"ל במהלך שירותו.
השאיר אחריו רעיה, שזכתה לאריכות ימים עד גיל 94, וארבעה ילדים, מהם אחד שהמשיך בלימודי רפואה וזכה לשירות כרופא צבאי, כממשיך דרכו.