אורי נולד בחיפה כבן בכור, לאב יליד הארץ ולאם דור שביעי בארץ, ואח לדליה שנולדה אחריו. את לימודיו סיים בביה"ס הריאלי בחיפה. ב-1946 עברה משפחתו להתגורר בתל אביב ואורי עבר ללמוד לכיתה שישית בתיכון עירוני א' ובו בזמן התגייס לארגון ההגנה.
במאי 1948 בהיותו בן 16 וחצי, הוא התגייס לצה"ל והשתתף במלחמת השחרור. הוא עבר קורס קשר בשיך מוניס, והיה הקשר המורסיסט האיש של יצחק שדה.
לאחר סיום המלחמה חזר ללימודים להשלמת בחינות הבגרות ולאחר מכן חזר לצה"ל להשלמת השירות הצבאי. לאחר שנה בה שימש מדריך בבי"ס לקשר בצריפין החליט אורי ללמוד רפואה. הוא החל את לימודיו ב-1951 בז'נבה ועם פתיחת השנה השנייה של בית הספר לרפואה בירושלים, המשיך בלימודיו בארץ, אותם סיים ב-1957.
בתקופה זו הכיר אורי את יונה. הם נישאו בסוף 1957 והיו להורים לשלושה ילדים.
לאחר סיום שנת הסטאז' בביה"ח קפלן ברחובות, החליט אורי להתמחות בכירורגיה כללית, במחלקתו של פרופ' זאב טבע. אורי נקשר לכירורגיה והתמסר לחלוטין לחולים ולמקצוע. הוא עשה לילות כימים במחלקה ורכש ידע, ניסיון ומוניטין רבים שליוו אותו בכל שנות עבודתו.
אורי החליט שיש מקום לפתח את כירורגית הילדים בב"ח קפלן. הוא נסע עם משפחתו ללונדון לבי"ח לילדים ב-Great Ormond Street שם התמחה אצל פרופ' וילקנסון. עם שובו לקפלן הוא המשיך לעסוק בכירורגיה כללית ועם זאת הניח את היסודות לכירורגית הילדים וקידם רבות את הענף.
תחום נוסף אליו התמסר בכל מאודו הוא גילוי מוקדם וטיפול כירורגי של סרטן השד. הוא פיתח בבי"ח קפלן ובישובים בסביבה מערכת של מרפאות לבדיקת שד שפעלו במשך שנים וזכו להערכה רבה בקרב המטופלות, הקהיליה הרפואית והאגודה למלחמה בסרטן.
במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור ניהל אורי את הכירורגיה בבתי החולים הצבאים בביר גפגפה (רפידים) אשר בסיני. הוא המשיך בשירות מילואים פעיל במשך כל השנים עד לשיחרורו בדרגת רב סרן בגיל חמישים. ב-1973 החל אורי לנהל את מחלקה כירורגית א' בבי"ח קפלן.
בעבודתו במשך כל השנים הוא נתן ביטוי לתפיסתו הרפואית הרואה את החולה במרכז כל העשייה, ושמו הלך לפניו במסירותו הרבה לחולים ולבני משפחותיהם. יחד עם זאת הוא אימץ שיטות כירורגיות מתקדמות ומעודכנות כחלק מהעבודה השוטפת במחלקה והשקיע רבות בחינוך הרפואי של צוותי הרופאים והאחיות.
אורי היה מורה נערץ על ידי המתמחים והסטודנטים לרפואה וכאות הוקרה קיבל מספר פעמים ציון של "מרצה מצטיין" מטעם בית ספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
אורי הלך לעולמו באפריל 1993 והשאיר אחריו חלל גדול. הוא חסר למשפחתו, לידידיו, למטופליו הרבים ולרפואה הציבורית.
יהי זכרו ברוך.