ד"ר קרל מאיר (Dr. Karl Mayer) נולד ב-21.3.1902 בדואיסבורג, גרמניה, כאחד משלושת הבנים של הסוחר אמיל מאיר ואשתו פלורה לבית לאצארוס. בנעוריו היה חניך תנועת הנוער הציונית "תכלת-לבן".
בשנים 1921-1920 למד פילוסופיה והסטוריה באוניברסיטאות בון והיידלברג. משנת 1921 החל בלימודי הרפואה ובחודש יולי 1926 הוענקו לו דיפלומת רפואה (בהצטיינות יתרה) ותואר דוקטור לרפואה באוניברסיטת קלן, גרמניה.
בשנים 1928-1926 היה אסיסטנט במחלקה הפסיכיאטרית של מכללת דיסלדורף ובבית החולים של מחוז ריינלנד אצל פרופ' זיאולי.
בשנים 1931-1928 היה אסיסטנט בבית החולים העירוני של עירית פרנקפורט על נהר מיין, המחלקה למחלות עצבים, אצל פרופ' דרייפוס.
בשנת 1932 הוכר על ידי ממשלת גרמניה כרופא מומחה לנוירולוגיה ולפסיכיאטריה.
בשנים 1933-1931 שימש כרופא ראשי במחלקה הנוירולוגית של בית החולים הופלנד של עיריית ברלין (פרופ' שוסטר), ומ-1.4.1933 עד 30.6.1933 היה מנהל המחלקה.
עם כינון חוקי הגזע של הממשלה הנאצית בגרמניה ביוני 1933 פוטר מעבודתו כמנהל המחלקה בברלין. הוא סיפר לי שבעצת מנהל בית החולים עזב מיד את גרמניה, ועלה לארץ. עם עלייתו עבד למחייתו כפועל פשוט והשתתף בסלילת כביש טבריה-צמח. מפיו שמעתי כיצד המיר את עבודת הסלילה בעבודה רפואית: יום אחד בעת עבודתו בסלילת הכביש עבר במקום עמיתו מגרמניה, פרופ' לבקוביץ, שעלה זמן קצר קודם לארץ וכבר עבד כנוירולוג בבית חולים בארץ. פרופ' לבקוביץ הכיר והעריך את עבודתו, ועל כן סייע לו בקבלת עבודה בקופת החולים. משרתו הרפואית הראשונה בארץ, בשנים 1937-1935, היתה כרופא בתחנת הכוח של חברת החשמל בנהריים. בתחנה שנבנתה על ידי פנחס רוטנברג עבד כרופא כללי של עובדי התחנה ושל הכפרים הערביים הסמוכים לה.
בפברואר 1937 עבר לחיפה ולאחר קונקורס נתקבל למשרת רופא למחלות עצבים בקופת החולים הכללית. בנוסף לעבודתו במשרה חלקית בקופת החולים הכללית בחיפה עבד גם בפרקטיקה פרטית, וכן כיועץ נוירולוגי בבית החולים הממשלתי בחיפה.
עם קום המדינה הפך בית חולים זה לבית החולים רמב"ם, וד"ר קרל מאיר מונה במשרה חלקית כיועץ נוירולוגי והפעיל מרפאה נוירולוגית בבית החולים. עם פתיחת מחלקה לנוירולוגיה בביה"ח רמב"ם בשנת 1956 כיהן במשרה חלקית כמנהל המחלקה, והמשיך בתפקיד זה עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1967. במקביל המשיך בפרקטיקה פרטית כנוירולוג וכפסיכיאטר בחיפה, וכן שימש כמנהל רפואי של בית החולים הפסיכיאטרי "גבעת נאה" בפרדס חנה.
עם הפעלת חוק ההתמחות בישראל הוכר על ידי משרד הבריאות כמומחה בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה. ב-1949 מונה על ידי שרת העבודה גולדה מאירסון (מאיר) כפוסק רפואי לצרכי פקודת הפיצויים לעובדים, ובשנת 1963 מונה על ידי שר הבטחון לוי אשכול כחבר בוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים. שימש גם כחבר הוועדה הרפואית ממשלתית לתביעת פיצויים מגרמניה, וכחבר בוועדת הערעורים לקרבנות הנאצים מטעם משרד האוצר.
בשנת 1940 התחתן בחיפה עם מרים מבית לוי, ילידת 1911 מפירמזנס, גרמניה, אשר עלתה לארץ ב–1933. מרים סיימה בארץ בשנת 1938 את המחזור הראשון של בית הספר לאחיות שליד בית החולים בילינסון, ועבדה עד לנישואיה כאחות בבית החולים המרכזי לעמק בעפולה.
ב-17 לנובמבר 1969 נפטר ד"ר קרל מאיר והובא לקבורות בחיפה. שש שנים אחריו נפטרה גם אשתו מרים, ונקברה לידו.