ד"ר ריטה פסטוב, ילידת אוזבקיסטן, סיימה את לימודי הרפואה בגיל 23 בעיר טשקנט. עלתה לארץ ב-1990 לאחר עבודה מקצועית במשך שנים רבות ברחבי ברית המועצות כולל במרכזים הרפואיים הגדולים והחשובים ביותר במוסקבה וללנינגרד. החלה לעבוד במחלקה לגריאטריה בבית חולים פורייה בתחילת יולי 1993.
במהלך שנות עבודתה השתתפה בהשתלמויות רבות בתחום הגריאטריה ורכשה ידע וניסיון מקצועי רב.
פרשה לגמלאות עקב מחלתה ב-2010.
צוות המחלקה לגריאטריה, זוכרים אותה נעה במהירות וביעילות ממקום למקום, ממחלקה למחלקה תוך שהיא מטפלת במטופלים רבים במוסדות שונים וכל זאת במקצועיות ומסירות רבה. הצליחה לעשות זאת בזכות הזיכרון והידע הרפואיים הנהדרים שלה, ובעיקר בזכות יכולת האבחון המופלאה שאפשרה לה לזהות את עיקר הבעיות באופן מהיר ומיידי ולתת להם פיתרון מעשי ומקצועי.
למדנו רבות מריטה, כיצד אפשר וחשוב לנצל כל רגע להרחבת הידע הרפואי והכללי, ליהנות מאוכל וטיול בארץ ובחו"ל וכל זאת מבלי להפחית ולו במעט את המחויבות למקצוע ולמטופלים.
צפינו בה בהשתאות, במיוחד בשנים האחרונות והתפעלנו מהכוחות המדהימים שהצלחה לגייס מעצמה בהתמודדות עם מחלתה ומצבה הבריאותי, ביכולת שלה לנהל ולשלוט על הטיפול בה ומרוח הלחימה שלה וכל זאת כשהיא תמיד קרסביצה – יפיפיה, מאופרת ומלובשת במיטב הבגדים, מלאה בחיוכים ואוהבת.
מהרגע הראשון שבו אבחנה את מחלתה, ידעה היטב את הכיוון והמשמעות, התכוננה לסוף וניסתה בהצלחה למצות כל רגע שנשאר שהיא ממשיכה להלחם עד לרגע האחרון.
היתה לנו הזכות להכיר ולעבוד יחד עם ריטה ויחד עם שאר צוות בית החולים ומאות משפחות ומטופלים להרוויח מתרומתה הגדולה במשך הרבה שנים לבית החולים, לבתי האבות באזור ולמחלקת גריאטריה.
נזכור את ריטה בגעגועים ואהבה, נזכור את יופייה הפנימי והחיצוני, את שמחת החיים וכוח הרצון, את החברות היפה ואת האהבה הגדולה למקצוע ולמטופלים.
ריטה נלחמה להגיע לארץ ישראל, אהבה אותה וזכתה להכיר את כל חלקיה ויופייה, קשישים רבים זכו לטיפול ולדאגה שלה. עכשיו היא נחה מנוחת עולמים באדמתה.
כואבים ועצובים מאוד, יהי זכרה ברוך.