ד"ר יוסף שכטר נולד ב-ו' באדר תשט"ו, 28.2.1955, בקריית חיים.

את לימודיו התיכוניים סיים בתיכון קריית חיים, שירת בחיל השיריון ומיד לאחר מכן פנה ללימודי רפואה במסגרת בית הספר לרפואה שליד הטכניון, כשבמקביל עשה לפרנסתו כאח במחלקת הכירורגית.

עם סיום לימודיו החל להתמחות ברפואה פנימית במחלקת פנימית א', בבית חולים כרמל, ולימים היה לרופא מומחה בתחום זה.
כרופא מומחה החל לעבוד בחודש יולי 1990 במרפאת זבולון בקריית מוצקין, בתפקיד יועץ במסגרת התחנה לאבחון מהיר ובמרפאות הראשוניות בקהילה. עם פתיחת המ.ר.מ. מונה למנהלו הראשון והיה הציר הסובב בתפעולו.

ד"ר יוסף שכטר, היה אוהב אדם. אלפי החולים בהם טיפל מתוך מסירות אין קץ, הבנה, תוך יכולת הקשבה ורצון כנה לעזור - יהיו עדיו. לא מעטים מבין חוליו היו חולים בעלי מחלות כרוניות קשות ובלתי הפיכות שנואשו מטיפולם של רופאים אחרים ומצאו ביוסי מזור. יוסי ידע כיצד לאזנם ובעיקר כיצד לתת להם את הכלים והיכולת להמשיך בהתמודדות עם מחלתם. כל זה נעשה בשקט ומתוך צניעות קיצונית שעמדה בסתירה לפועלו וליכולתו המקצועית.

כעובד, הצטיין יוסי בחריצות בלתי נדלית ובמקביל, ביכולת נפשית וגופנית לעבוד ביעילות גם במצבי לחץ תוך הקרנת שלווה ואופטימיות.

נוסף להשקעתו הרבה בהתמחות ובעבודה, היה יוסי ראש משפחה למופת. חינוך ילדיו ורווחתם עמדו בראש דאגותיו והוא אהב לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה תוך שהוא מלמד את ילדיו, הלכה למעשה, מהי אהבת המולדת "דרך הרגליים".

בשנת 1995, התגלה כי יוסי חולה במחלה ממארת - קרצינומה של הלבלב. הופעת המחלה הכתה בתדהמה את משפחתו, חבריו וחוליו. יוסי היה מודע לחומרת המצב אך החליט להילחם תוך שהוא שומר על רוח לחימה וקלילות דעת עד יומו האחרון.

יוסי הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, אח אחות ואוהבים רבים.

באגרת הרמב"ן נאמר: "כל דבריך יהיו בנחת, וראשך יהיה כפוף, ועיניך יביטו למטה לארץ, ולבך למעלה. ואל תבט בפני אדם בדברך עמו. וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך...".

זו הייתה דרך חייו ואותה הותיר לנו לאחר מותו.
יהי זכרו ברוך.