פרופ' מיכאל בלומנטל נולד בשנת 1935, בעיר טבריה שעל חוף הכינרת, שם גם בגר והתחנך. הוריו, יוצאי גרמניה, היו שניהם רופאי עיניים.

בשנת 1954, לאחר שירותו הצבאי, החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בבית הספר לרפואה "הדסה". בתקופת לימודיו באוניברסיטה, עסק גם בספורט, ואף זכה לתואר אלוף הארץ בזריקת דיסקוס. כנושא תואר זה יצא לייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות. בתום שש שנות לימודי רפואה, זכה בלומנטל לתואר דוקטור וערך את שנת הסטאז' בחיפה ובצפת. ב-1962 החל להתמחות ברפואת עיניים באוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר תקופת התמחות בת כשנתיים ומחצה, נמצא ד”ר בלומנטל כשיר מקצועית לנסוע למלאווי שבאפריקה, ולשמש כמנהל מחלקת העיניים בעיר הבירה דאז בלנטייר. זאת במסגרת שיתוף הפעולה בין משרד החוץ, מחלקת העיניים של בית החולים "הדסה" וארצות אפריקה. לאחר ארבעה חודשי שירות במלאווי, עבר ד”ר בלומנטל לדאר–א–סאלאם, בטנזניה, שם שימש כמנהל מחלקת העיניים, ביחד עם רופא עמית נוסף, עד סוף שנת 1966. במהלך שירותו באפריקה, רכש ד”ר בלומנטל ידע וניסיון רב, בעריכת ניתוחים בכלל ובביצועם בארצות מתפתחות בפרט. כדי לקיים בקרה עצמאית הוא נהג לכתוב דו"ח אישי על כל ניתוח שביצע, תוך שימת דגש על אירועים בהם ניתן היה לערוך שיפורים. בנוסף לניתוחים, טיפל במגוון החולים שאושפזו במחלקת העיניים ובמחלקות השונות ולא נזקקו לניתוח. במסגרת תקופה זו באפריקה, למד ד”ר בלומנטל הצעיר רבות, על רפואת העיניים בחלק זה של העולם אותו נהוג לכנות "העולם השלישי". שנים אלה עיצבו ופיתחו בו יחס מיוחד ושאיפה לשפר את השירות הרפואי באותן ארצות מתפתחות, שהגורל לא שפר על תושביהן. שהותו ועבודתו באפריקה הנחילה לד”ר בלומנטל גם ניסיון אדמיניסטרטיבי, מיומנות ביחסי אנוש וחשיפה לאווירה בינלאומית. מיומנויות אלה, בצירוף המחויבות שחש כלפי שיפור השירות הרפואי לתושבי ארצות דלות הכנסה, הובילו אותו לפתח ניתוח חדשני, שביצועו אינו מותנה במכשור יקר, מסוג שלא קיים במדינות העולם השלישי. פיתוח שיטת ניתוח ייחודית זו אפשרה ביצוע ניתוחי קטרקט במינימום הוצאות, כאשר תוצאות הניתוח לא נופלות מתוצאות כל ניתוח אחר באותו שטח. שיטה ניתוחית זו שמוכיחה עצמה עד היום, נקראת על שמו, "שיטת בלומנטל" או בשמה הרפואי Mini-Nuc. ניתוחים אלה מתבצעים היום בהמוניהם בכל רחבי העולם השלישי ואף בארצות מפותחות.

בתום שירותו באפריקה, ב–1966, חזר ד”ר בלומנטל לישראל ולבית חולים "הדסה" בירושלים. באותה שנה גם יצא לסבב לימודי באירופה שכלל ביקורי התמחות במרכזים ידועים לרפואת עיניים בשוויץ, בריטניה, גרמניה ופינלנד.
בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, שימש בלומנטל כרופא ב"הדסה" תחת הדרכתו של פרופ' מיכאלסון. באותה תקופה גם התקדם בסולם האקדמי, לדרגת מרצה ומרצה בכיר, בזכות המחקרים אותם פרסם.
בשנת 1968 נמצא ד”ר בלומנטל כמתאים להשלח לארצות הברית לשתי שנות התמחות-על, שם עסק במחקר בתחום הגלאוקומה והקטרקט. באותה תקופה בארה"ב נחשף לחידוש מהפכני בתחום רפואת העיניים, השתלת עדשה תוך עינית בניתוחי קטרקט, שיטה אותה החליט ליישם בארץ. במהלך שהותו בארצות הברית התמחה ד”ר בלומנטל בהליכי מחקר מגוונים, כך הבשיל והפך לרופא בכיר.
עם שובו לישראל, בשנת 1970, נבחר ד”ר בלומנטל לתפקיד מנהל מחלקת עיניים בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע ומנהל שירות רפואת עיניים באזור הנגב. בחירתו לתפקיד זה הפכה אותו למנהל המחלקה הצעיר ביותר במדינת ישראל.
בין ממליציו לאותו תפקיד, היה גם חתן פרס ישראל פרופ' מיכאלסון, אשר כתב בהמלצתו עליו כי "כשרונותיו כקלינאי, דיאגנוסטיקאי ומנתח מעולה הנם יוצא דופן, והישגיו המיוחדים נובעים מצרוף נדיר של ידע אקדמי, התמצאות מהירה ושכל ישר. הרכב כזה של כשרונות לא זכיתי לראות באיש בדמותו בישראל... עבודתו בשטח הגלאוקומה הנה דוגמא למחשבת המקוריות בשטח המחקרי הקליני. אפשר לתארו כמייסד הגישה המחקרית לגלאוקומה בארץ".
שנים אלה בבירת הנגב היוו תקופה חלוצית, עבור ד”ר בלומנטל, שהפך לפרופסור בשנת 1974. בין פועליו החלוציים הרבים ניתן למנות את השתתפותו בהקמת בית הספר לרפואה והפיכת מרפאת העיניים ב"סורוקה" למרפאה ידועה, מוכרת ומוצלחת, הן בזכות הידע שהביא איתו מארה"ב והן בזכות גישתו האקדמית, מחקריו הרבים וכישוריו כמחנך.
באותן שנים החדיר פרופ' בלומנטל לתודעת מחלקות העיניים בארץ את השימוש החדשני בעדשות תוך עיניות ואף תרם רבות לטיפוח וחינוך דור חדש של רופאי עיניים.
ששת השנים בהן פעל בבירת הנגב, היו שנים ייחודיות בחייו, מבחינה מקצועית, חברתית ומשפחתית. שם נשא את אשתו ב- 1971 ושם גם נולדה בתו הבכורה.
בשנים אלה פעל רבות להחדרת המודעות הכלל ארצית להשתלת עדשה תוך עינית בניתוחי הקטרקט, הניתוח הנפוץ ביותר בעולם. פועלו זה נתקל, כדרך הטבע, במכשלות אדמיניסטרטיביות, כיוון שהיה מדובר במהפכה של ממש אשר חייבה הוצאה כספית שחרגה מהמקובל. אולם פרופ' בלומנטל, מצויד באמונה עזה ביתרונותיה של המהפכה שביקש לחולל, הצליח להתגבר על אותם קשיים. גרעין התודעה שגיבש הלך וגדל עם השנים, ולבסוף החלו עוד ועוד מחלקות עיניים ברחבי הארץ לרכוש את הניסיון והמיומנות הדרושים לביצוע השתלות עדשה. כיום, אין מבצעים ניתוחי קטרקט ללא השתלה שכזו.

פעילותו של פרופ' בלומנטל, כרופא ומחנך, כללה גם חינוך וטיפוח דור חדש ונרחב של רופאי עיניים, איתם חלק את הידע שצבר בתחום. חינוך זה של רופאים הפך לחלק אינטגרלי וחשוב בהווייתו של הפרופסור, וחלק לא מבוטל של מנהלי מחלקות ופרופסורים בעלי שם בתחום, נמנים על תלמידיו.

לאחר שש שנים פוריות ומעשירות בבאר שבע, הוצע לפרופ' בלומנטל להחליף את פרופ' שטיין כמנהל מחלקת העיניים בבית החולים "שיבא" תל השומר. הוא כמובן קיבל את המינוי, ותקופת עבודתו שם טמנה בחובה את עיקר תרומתו לרפואת העיניים בישראל. במקביל לניהול למופת של מחלקת העיניים, חינך וטיפח דור שלם של רופאים, באותה מחלקה ובמדינה כולה, במסגרת קורסים מיוחדים לניתוחי עיניים, אותם יזם, העביר וניהל.
אחת השיטות החדשניות אותן החדיר והטמיע פרופ' בלומנטל, במסגרת כהונתו כמנהל המחלקה בתל השומר, הייתה ההתמחות וההתמקצעות בתתי התמחויות, אותן הוא מעדיף להגדיר דווקא כהתמחויות על. שאיפתו הייתה להגיע למצב בו כל רופא ורופא יהיה אחראי על תחום ספציפי מיוחד ובו יעסוק. במהלך החתירה להגיע להתנהלות כזו, השקיע את מיטב זמנו ומרצו בחינוך והכשרת הרופאים, כל אחד בתחומו, כששאיפתו העליונה הייתה להגיע למצב בו כל רופא ורופא יהיה הטוב ביותר בתחום התמחותו הספציפי. הצלחתו ביצירת שינוי קונספטואלי זה, שינתה את פני רפואת העיניים בארץ.

במקביל לתהליכים הללו, התקדם פרופ' בלומנטל גם בתחום האקדמי, ובשנת 1978 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב. החל משנה זו גם יזם וניהל כנס שנתי ייחודי בנושא רפואת עיניים. כנס זה הפך עם השנים לשם דבר ולמסורת, וממשיך להיערך באילת מדי שנה בשנה עד היום.
בשנת 1981 ייסד פרופ' בלומנטל את עיתון "העין", המשרת את כלל רופאי העיניים בארץ עד לתקופה זו.
בשנת 1985 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1993, לאחר עשרים ושלוש שנות עבודה ציבורית, החליט פרופ' בלומנטל לפרוש מתפקידו כמנהל מחלקת עיניים בתל השומר ולהעביר את ניהולה לסגנו. פרישתו, כשבע או שמונה שנים לפני מועד הפרישה הרשמי, הייתה מאד לא שגרתית באותם ימים, אולם הוא חש כי התרומה לה זכה מהמערכת הציבורית התאזנה באותו השלב עם התרומה אותה תרם. הרקע לפרישה מתפקידו כמנהל מחלקת העיניים בתל השומר היה רצונו להתמסר לעבודתו האוניברסיטאית – מחקרית. על אף פרישתו הסכימה אוניברסיטת תל אביב, במהלך בלתי שיגרתי, שלא לוותר על שירותיו. וכך המשיך פרופ' בלומנטל להיות מעורב בכל האספקטים של חינוך ומחקר הקשורים לתחומו, במסגרת האוניברסיטאית. כמו כן קיבל על עצמו לכהן כראש קתדרה, ומשנת 1999 ניהל את המכון לחילופי מדע בינלאומי בתחום רפואת העיניים. במקביל, אף המשיך לשמש כעורך הראשי של עיתון "העין" עד שנת 2003.

במקביל לפעילותו הציבורית, המדעית והבינלאומית הקים פרופ' בלומנטל את המרכז הפרטי לרפואת עיניים הגדול והמתקדם "עין טל", בו פועלים לצדו מיטב הרופאים. אף שמדובר במרכז פרטי הוא מהווה אבן שואבת לרופאים מתמחים ובכירים, מהארץ והעולם, הבאים לצפות במגוון הניתוחים המתבצעים בו וללמוד מהם. המרכז הפך עם השנים למקור מידע לפרסומים רפואיים רבים. המכון פועל בשיתוף פעולה עם מחלקות עיניים שונות, זאת בתוקף היות פרופ' בלומנטל אחראי למעבדה אוניברסיטאית הממוקמת במחלקת העיניים בבית החולים "שיבא", אותה הוא מנהל עד היום.

בזירה הבינלאומית ייצג פרופ' בלומנטל את רפואת העיניים באופן מאד אינטנסיבי. כך הקים, ביחד עם קומץ עמיתים אירופאים, את אגודת ESCRS האירופית בתחום הקטרקט והרפרקציה, ועמד בראשה בשנים 1997 – 1995. כיום, אגודה זו נחשבת כאחת מהחשובות בעולם רפואת העיניים.
פרופ' בלומנטל ניתח במסגרת חינוכית ב- 44 מדינות בעולם, מארצות אירופה השונות וארה"ב, ועד מדינות דרום אמריקה, הודו סין ומונגוליה.

הישגיו ופועלו של פרופ' בלומנטל נפרשים על פני ארבעים שנים וארבע יבשות, אולם את עיקר תרומתו הוא רואה בחינוך וטיפוח דור נרחב ומוצלח של רופאי עיניים מקצועיים ומובילים בתחומם בישראל, אשר שינו ללא הכר את השרות הרפואי בתחום רפואת העיניים במדינת ישראל.

פרופ' בלומנטל הותיר אחריו את רעייתו, נעמי, ילדיו דריה, אורי ובועז, ונכד אוריה.