(מתוך ויקיפדיה):
רמי רחמימוב (17 במאי 1937 - 15 במרץ 2008), רופא, חוקר מערכת העצבים, פרופסור לפיזיולוגיה, והמדען הראשי של משרד הבריאות. חתן פרס ישראל, תשנ"ח.

רחמימוב נולד בעיר סופיה שבבולגריה. עלה לישראל בשנת 1949 ולמד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. בשנת 1963 סיים לימודי רפואה באוניברסיטה העברית. בשנים 1965-1967 עשה פוסט-דוקטורט בלונדון אצל הפיזיולוג ברנרד כץ. בשנת 1971 מונה לפרופסור חבר בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ובשנת 1975 מונה לפרופסור מן המניין. בשנים 1981 – 1985 שימש כדיקן הפקולטה. משנת 1992, עמד בראש מרכז מינרווה של האוניברסיטה העברית והטכניון לביופיזיקה של התא.

במסגרת התמחותו בחקר המוח היה רחמימוב מחלוצי מדעני הנוירוביולוגיה ועבודתו ביססה את תחום הנוירוביולוגיה המודרנית בישראל. בין תפקידיו האקדמיים למד וחקר במוסדות שונים בארץ ובעולם: האוניברסיטה העברית, הטכניון, אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת סטנפורד ומכון מקס פלאנק. מחקריו עסקו בתקשורת במערכת העצבים, וביססו את היחס הכמותי בין יון הסידן ושיחרור הנוירוטרנסמיטר. בהמשך עסק בחקר תכונותיהן של תעלות יונים במערכת העצבים. עבודתו המדעית זכתה להוקרה עם קבלתו את פרס ישראל לחקר הרפואה בשנת 1998.

רחמימוב נחשב לאחד המורים הדגולים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, וזכה באופן קבוע מידי שנה בתואר המרצה המצטיין. הוא חינך דורות רבים של רופאים וחוקרים המהווים כיום את השדרה המרכזית של הרפואה בישראל. לאחר מותו, קרא בית הספר לרפואה את פרס המרצה המצטיין בשלב הפרה-קליני על-שמו של רחמימוב.

רחמימוב עסק בפעילות ציבורית נרחבת עוד כסטודנט ובמשך כל חייו. בין תפקידיו: יו"ר אגודת הסטודנטים לרפואה בישראל, יו"ר ועדת הביקורת של הסתדרות הסטודנטים, יו"ר וחבר ועדות בדיקה של המועצה להשכלה גבוהה ויו"ר האגודה הישראלית לביולוגיה ניסויית (אילנית). בשנת 1989 מונה רחמימוב לראשות ועדה שבדקה את המחקר הרפואי בישראל. בשנת 1994 הוועדה הגישה דו"ח סופי שכלל 14 המלצות, אשר מתוכן רק שלוש שנגעו לארגון עבודתן של קרנות מחקר יושמו, וגם הן באופן חלקי בלבד. בין ההמלצות של הוועדה בראשות רחמימוב שלא יושמו כלולות ההמלצות להקצות 15% מהוצאות המחקר האזרחי למחקר רפואי, הקמת ועדת היגוי קבועה של המחקר הרפואי בישראל וקביעה שמחקר קליני ייערך במרכזי מחקר ייעודיים כמו בתי-חולים ‏[1]‏[2].

רחמימוב היה יו"ר ראשון של המועצה לניסויים בבעלי חיים (1995–1999), יו"ר ועדת מקצוע הביולוגיה במשרד החינוך (משנת 1999), חבר הוועדה המדעית המייעצת וחבר הנאמנים של המכון הלאומי לפסיכוביולוגיה בישראל, חבר הוועדה של המרכז למחקר רפואי באוניברסיטת תל אביב, יו"ר ועדת פרס אלקלס למחקר רפואי מטעם קרן קיימת לישראל, יו"ר חבר הנגידים של הקרן הדו-לאומית ארצות הברית-ישראל (2006–2007), ואחרים. משנת 2001 ועד לפטירתו שימש כמדען הראשי של משרד הבריאות.

רחמימוב היה נשוי לפרופסור לביוכימיה חנה רחמימוב.