תוצאת חיפוש

אורי מלר, עמי הירש, אירית ברקת, ישראל קרמר, אריה מרקוביץ', שמואל לוינגר

מרכז רפואי "עיניים", רחובות, תל-אביב וירושלים

המטרה במאמר הייתה דיווח על תוצאות המעקב הראשוניות לאחר ניתוחי אינטרא-לאסיק בקצרי-רואי הלוקים בניד (Nystagmus) מלידה.

נכללו במחקר 4 קצרי-רואי (8 עיניים) הלוקים בניד מלידה. טווח הגילים נע בין 25-49 שנה. יצירת מיתלה הקרנית בוצעה באמצעות מכשיר Intralase® femtosecond laser. ליטוש הקרנית בוצע באמצעות אקסימר-לייזר תוך הסתייעות במכשיר עוקב-עין (Eye tracker). בחלק מהמטופלים יוצבה העין במהלך תהליך הליטוש באמצעות טבעת קיבוע או מלקטת. זמן המעקב הממוצע היה 7.5 חודשים.

בעיית התישבורת תוקנה בכל המטופלים. במהלך יצירת מיתלה הקרנית לא ניצפתה כל בעיה בייצוב העין, כמו גם במהלך תהליך הליטוש. לא ניצפו סיבוכים בזמן הניתוח או לאחריו. באף מטופל לא ניצפה ליטוש בלתי-מרכזי (Decentration). באף חולה לא ירדה חדות הראייה המיטבית המתוקנת במשקפיים (חרמ"מ)¹ ביותר משורה אחת בלוח סנלן. בשלוש מתוך 8 העיניים המנותחות, חדות הראייה הלא-מתוקנת (חרל"מ)² לאחר הניתוח הייתה שווה  לחדות הראייה המיטבית המתוקנת במשקפיים, או טובה ממנה לפניו. ארבע מתוך 8 העיניים הגיעו לחדות-ראייה לא-מתוקנת לאחר הניתוח השווה או טובה מחדות הראייה המיטבית המתוקנת במשקפיים שנבדקה טרם הניתוח.

לסיכום, תיקון קוצר-ראייה בלוקים בניד מלידה מהווה אתגר ניתוחי. בחלק מאותם מטופלים שניתן לבצע בהם את הניתוח באמצעות שיטת האינטרא-לאסיק, תנודות העין בזמן חיתוך מיתלה הקרנית נמנעו עם הסתייעות בטבעת הריק. בזמן ליטוש הקרנית על-ידי הלייזר, ניתן להסתייע במכשיר עוקב-עין תוך אפשרות לייצוב העין באופן מכני באמצעות מיכשור ניתוחי נוסף. בחלק מהחולים שופרה חדות הראייה המיטבית המתוקנת עם משקפיים כתוצאה מהניתוח.

עצמון צור¹, ארקדי גלין¹, ליאוניד קוגן², נורמן לוברנט³

¹מח' השיקום, ²היחידה לכירורגיה פלסטית ³ומכון הרנטגן, בית-החולים לגליל המערבי, נהריה, מסונף לפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה

פגיעת היפרדות פנימית (Degloving injury) ברקמות הרכות היא תולדה של חבלה אשר גורמת לניתוק השכבות התת-עוריות מן המחתלת שמתחתן, תוך יצירת חלל המתמלא בתוכן דמי ושומני. אותה פגיעה קורת בדרך-כלל מעל לטרוכנטר הגדול, אך גם בצד האגן, בעכוז ובאזור הגב התחתון, וידועה בשם תיסמונת Morel-Lavallee.

מדווח במאמר זה על שתי פרשות חולים, אישה בת 26 שנה וגבר בן 67 שנה אשר נפגעו, כל אחד בנפרד, על-ידי רכב נוסע במהירות נמוכה. במהלך האישפוז הופיעה בקרב אותם חולים נפיחות בתת-עור שאובחנה כפגיעת היפרדות סגורה וטופלה באמצעות ניקוז הנוזלים באברים המעורבים. תישעה חודשים לאחר-מכן לקתה עדיין האישה בנפיחות בעכוז, בעוד שהגבר החלים לחלוטין מאותה פציעה. במרבית המקרים שבהם נגרם נזק לריקמת השומן התת-עורי עלול להיווצר כיס ובו תוכן נוזל לימפטי או דמי. טיפול באמצעות ניקוז הנוזל שהצטבר, בתוספת לחגירת חגורת-לחץ, עשוי להביא לפיתרון הבעיה. אם אמצעים אלו אינם מועילים, ניתן להציע לחולה אפשרות לעבור ניתוח.

דורית שמואלי, ורדה גרוס-צור

היח' לנירולוגיה של הילד, מרכז רפואי שערי-צדק, ירושלים

מתילפנידאט, הפסיכוסטימולנט המוכר בשמו המסחרי הנפוץ ריטלין, הוא התרופה העיקרית הניתנת כטיפול בהפרעת קשב וריכוז (הק"ר). מתילפנידאט הוכח במחקרים רבים לאורך עשרות שנים כתרופה יעילה ובטוחה. למרות זאת, רבים, הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב המטפלים מהתחומים השונים, הנרתעים מנטילת תרופה זו. בנוסף, חלק מהילדים שאינם מגיבים לטיפול במתילפנידאט, חלק מהמטופלים לוקים בהפרעות-לוואי הגורמות להפסקת הטיפול, וחלק מהמטופלים נזקקים לטיפול בתרופות למשך שעות רבות, בעוד שתרופות הריטלין הנפוצות הן קצרות-טווח יחסית. סיבות אלה הביאו לצורך במציאת חלופות לריטלין. עד לאחרונה החלופות הזמינות לא נימנו עם קו הטיפול הראשון בהפרעה, ולא נתנו מענה מספק לבעיות שפורטו. לאחרונה, הוחל בשיווקן של תרופות חדשות המהוות חלופה הולמת לריטלין. במאמר זה נסקרות התרופות החדשות העיקריות וחלק מהתרופות הוותיקות יותר. נדון בפסיכוסטימולנטים החדשים קונצרטה, שהיא מתילפנידאט ארוך-טווח במיוחד, אדרל, שהיא תערובת של נגזרות אמפטמינים, ודקסדרין (דקסאמפטמין). נציג את המידע המחקרי העדכני לגבי התרופות החדשות, יתרונותיהן וחסרונותיהן. נזכיר את הסיילרט (פמולין, ניתאן), פסיכוסטימולנט שהיה עד כה אחת החלופות העיקריות, אולם בעייתי הן מבחינת השפעות-הלוואי הקשות שנגרמו מנטילתו והן מבחינת ההשפעה הטיפולית. כן נדון בתרופה חדשה נוספת, שאינה נמנית עם הפסיכוסטימולנטים – סטרטרה (אטומוקסטין), ונדווח בקצרה על תרופות נוספות שהועלו לאורך השנים כחלופה טיפולית לריטלין. התרופות החדשות לא זו בלבד שאינן יעילות ובטוחות כמו ריטלין, אלא שמעצם היותן "לא ריטלין" מפיגות חלק מן ההתנגדות הבסיסית לטיפול בתרופות בהק"ר, התנגדות שעיקרה מכוון לריטלין עצמו. בנוסף, תרופות אלה מספקות מענה לאותם פלחי אוכלוסייה שאינם מגיבים לריטלין או שלקו בהשפעות-לוואי מהטיפול.

ליאוניד אידלמן, ליביו פרידמן

מח' הרדמה, מרכז רפואי רבין/קמפוס בילינסון, מסונפת לפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, מרכז רפואי רמת אביב, מרכז רפואי עתידים

ההרדמה לניתוחים פלסטיים-אסתטיים התפתחה והלכה בשני העשורים האחרונים בהתאם לשינויים שחלו הן בכירורגיה הפלסטית והן בהרדמה כמיקצוע. דיווח זה הוא הראשון מסוגו על הרדמה לניתוחים אסתטיים בישראל המבוסס על סקירת 10,000 מטופלים.

למרות העלייה במיספר הניתוחים הנרחבים, ובמיספר החולים שמצב בריאותם מורכב, לא ניצפתה תמותה על רקע של הרדמה בסידרה זאת. כמו כן, לא נתגלתה תחלואה משמעותית ובעלת השלכות ארוכות טווח הקשורה בהרדמה.

במאמר יתוארו שיטות ההרדמה ודרכים למניעת סיבוכים.

מרדכי קרמר (1), מילטון סאוטה (2), ליאורניד אידלמן (3), דן ערבות (2), גרשון פינק (1), דוד שטרית (1), גבריאל איזביצקי (1), דניאל בן-דיין (1), אילנה בקל (1), יגאל כסיף (2), אלכסנדר קוגן (2), בוריס גנדל (2), ברנרדו וידנה (2), גדעון סהר (2)

מכון הריאה (1), המח' לניתוחי בית-החזה (2) ומח' הרדמה (3), המרכז הרפואי רבין

בשנים האחרונות נעשו השתלות ריאה, לטיפול מקובל במחלות ריאה סופניות. במאמרנו ייסקר הניסיון שהצטבר במרכז הרפואי רבין, בתחום זה, ב-6 השנים האחרונות.

בין השנים 1997-2003 בוצעה השתלה ב-70 חולים, מתוכם 49 גברים ו-21 נשים. האיבחונים כללו: נפחת (Emphysema) (26), לייפת ריאתית (29), יתר לחץ-דם בריאה (5), לייפת כיסתית וברונכיאקטזיות (Bronchiectasis) (10). הושתלו 50 ריאות מעודדות: בתחילת תוכנית ההשתלות (בשנים 1997-1999) שיעור ההישרדות היה 50% לאחר שנה אחת ולאחר שלוש שנים, ואילו בשנים האחרונות (2000-2003), שיעור ההישרדות מגיע ל-84% לאחר שנה, ול-82% לאחר שלוש שנים.

גורמי ההצלחה הם בחירת החולים המתאימים, טיפול חדיש בתרופות מדכאות חיסון, ועבודת צוות יעילה. כיום מקובלות בארץ השתלות ריאה כפיתרון אפשרי לחולים נבחרים, בדומה להשתלות לב, להשתלות כבד או כליות.

לאוניד צייטלין¹, שלמה וינטרוב¹, נחמיה בלומברג²

המח' לאורתופדיית ילדים, בית-חולים לילדים דנה¹, המח' לאורתופדיה ב'², המרכז הרפואי סוראסקי ת"א, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת ת"א

אוסטאוגנזיס אימפרפקטה היא תסמונת תורשתית המתאפיינת בשבירות-יתר של העצמות ובצפיפות עצם נמוכה. הסיווג של Sillence (1978) מבוסס על חומרת ביטוי המחלה. מאז חלה התקדמות משמעותית בהבנת הבסיס המולקולתי, הגנטי וההיסטולוגי של המחלה, אשר הובילה להוספת קבוצות חדשות לסיווג הקיים. גישות טיפוליות חדשניות הכוללות שיקום, טיפול תרופתי וניתוח, עשויות להאריך את חייהם של החולים ולשפר את איכותם.

ליביו פרידמן, גלינה גודוביק וליאוניד אידלמן

תיסמונת הורנר דווחה בעבר כסיבוך של אילחוש על-קשיתי במהלך לידה. בכל הסיבוכים שהתרחשו טיפלו המחברים ב-bupivacaine במינון 0.5%-0.25%. לאחרונה רווח הטיפול ביכוזים נמוכים יותר של תרופה זו לצורך אילחוש על-קשיתי.

במאמר זה מדווח לראשונה על שתי יולדות עם תיסמונת הורנר שטופלו ב- bupivacaine מהול במינון נמוך. בעקבות פרשות החולות הללו וסקירת הספרות הרפואית בנושא, נמצא שבהיעדר סימנים אחרים של פגיעה במערכת העצבים, ולאחר שלילת הזרקה תת-קשיתי בלידה למרות התיסמונת. אין צורך בביצוע בדיקות מלבד בדיקה גופנית במהלך 24 השעות הראשונות, מאחר שהתיסמונת חולפת בדרך-כלל בפרק זמן זה.

Alopecia Due to Seroxat 

Leonid Umansky, Abraham Dorevitch, Avner Sella

Psychiatry Chronic Dept., Eitanim Mental Health Center, Jerusalem

There are 2 stages of alopecia, anagen and telogen effluvium, both of which may be associated with medication- related alopecia. We describe massive hair loss in a 51-year-old woman during treatment with Seroxat (paroxetine), which remitted after it was discontinued. Pathological mechanisms of drug-associated alopecia are complex and have yet to be fully elucidated.

Solid and Papillary Pancreatic Neoplasm 

Michal Soudack, Alon Ben-Nun, Leonid Malkin, Moshe Hashmonai

Depts. of Diagnostic Radiology, Surgery A and B, and Pathology, Rambam Medical Center, Haifa

Solid and papillary neoplasm of the pancreas is an interesting and rare malignant tumor. It occurs most commonly in young women. It was first described in 1959 and since then has been referred to by different names, including solid and cystic tumor, solid and cystic epithelial neoplasms, and others. Its malignant potential is low and metastasis is very rare.

Treatment includes partial pancreatectomy with full resection of the tumor. The prognosis is generally very good. We present 3 women (aged 17, 19, 39) diagnosed and treated for solid and papillary neoplasm of the pancreas. The unique clinical, histological, and epidemiological characteristics of this tumor are detailed.

Psychogenic Polydipsia Leading to Water Intoxication

L. Umansky, A. Sella

Psychiatry Dept., Eitanim Mental Health Center (Affiliated with the Hebrew University-Hadassah Medical School, Jerusalem)

Psychogenic polydipsia and its frequent complication, water intoxication, are well-known to psychologists. There are biochemical and psychiatric theories of psychogenic polydipsia which often correlate with each other.

A 48-year-old man with chronic paranoid schizophrenia developed symptoms of psychogenic polydipsia. This provoked disturbances in electrolyte balance, resulting in a rapid decrease in serum sodium concentration and eventual death. There is a paucity of information and little awareness of this problem in the professional literature.

Circadian Fluctuations in Efficacy of Streptokinase Thrombolysis

E. Goldhammer, L.Kharash, E.G. Abinader

Cardiology Dept., Bnei-Zion Medical Center and Technion Faculty of Medicine, Haifa

This study was designed to assess possible diurnal fluctuations in the efficacy of thrombolysis with streptokinase. 156 consecutive patients treated with streptokinase during the period 1.1.95-1.7.96 were studied retrospectively. Success or failure of thrombolysis was determined according to the accepted clinical and angiographic criteria starting at midnight, 12 times at 2-hour intervals, then 8 times at 3-hour intervals, and then 6 times at 4-hour intervals. A definite peak for successful thrombolysis was found in the late afternoon and early evening hours. Between 16:00-20:00 PM, in 30.23% successful thrombolysis were observed, compared to 6.98% between 20:00-24:00 PM (p<0.05) and in 10.53% between 00.00-04:00 AM (p<0.05).

Multiple regression analysis showed that the independent factor with the greatest impact on successful reperfusion was the actual time until thrombolysis (p=0.037); then came the interval from pain onset to streptokinase administration (p=0.020), while age and gender had much lesser impacts (p=0.328 and 0.215, respectively), and individual risk factors even less.

These findings may have several clinical implications: dose adjustment for the time of day may be required, with larger doses needed during morning hours, or preference for primary coronary angioplasty to avoid increase in bleeding complications due to higher doses of thrombolytic agents.

Folic Acid Deficiency in Chronically Hospitalized Mental Patients

Ivan Fuchs, Leonid Omansky, Yaakov Lerner

Eitanim Mental Health Center, Jerusalem (Affiliated with the Hebrew University-Hadassah Medical School)

Studies over the past 30 years have shown a relationship between folic acid deficiency and psychopathology. FA deficiency was observed more often in depressed and in psychotic patients, in alcoholics, in those suffering from organic mental disorders and in the psycho-geriatric population. In a chronic inpatient population of 120 patients, of the 106 in whom FA serum levels were examined, only 1 had a definitely subnormal level. An additional 16 had close to the lower limit of normal (2 ng/ml) and were considered borderline cases. FA-deficient and borderline patients were then compared to matched patients with normal FA levels on the MMSE and PANSS scales by blinded raters. Small differences were found between the 2 groups. The FA-deficient and borderline patients had more organic and psychotic symptoms, but the differences were not statistically significant.

Inhaled Budesonide for Chronic Obstructive Pulmonary Disease

Paltiel Weiner, Doron Zamir, Marinella Beckerman

Medical Dept A, Hillel Yaffe Medical Center, Hadera

A significant, large minority of patients with chronic obstructive pulmonary disease (COPD) respond favorably to corticosteroid treatment; but the benefit may be outweighed by its side effects. Long-term administration of inhaled steroids is a safe means of treatment. We hypothesized that treatment with inhaled budesonide would improve clinical symptoms and pulmonary function in subjects with COPD, and that the response to an inhaled B2-agonist would individualize steroid responders. In 44 patients with stable COPD in a double- blind crossover trial, we compared a 6-week course of inhalations of 800 mg/d budesonide with a placebo, separated by a 4-week interval when no medication was taken. In 33 out of 42 responders to the B2-agonist who remained in the study, there was a significant improvement in FEV1 of greater than 20% following budesonide inhalation, as compared to placebo. There was also a significant difference between the 2 periods of treatment as to the mean number of B2-agonist inhalations. We conclude that about 1/4 of patients with stable COPD respond to bronchodilators, and treatment with inhaled steroids improves spirometry data and inhaled B2-agonist consumption in about 3/4.

Quinidine-Induced Rheumatic Toxicity

D. Almoznino-Sarafian, N. Cohen, R. Zaidenstein, V. Dishi, E. Zeckler

Depts. of Medicine C, A and F, Assaf Harofeh Medical Center, Zerifin (Affiliated with the Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University)

2 women with quinidine-induced lupus are presented. This condition is rare; only about 30 cases have been reported in the English literature. Both our patients had arthritis of the wrist, antinuclear antibodies with homogenous pattern and elevated ESR. Anti-double stranded DNA antibodies were present in 1 patient, and a petechial rash in the other. Complete resolution of arthritis occurred within a few days after quinidine withdrawal, but antinuclear antibodies persisted for several months.

Volume Reduction Surgery in Emphysema

M.R. Kramer, I. Bar, I. Eidelman, M. Bublil, I. Nitzan, C. Sprung, S. Godfrey, G. Merin

Depts. of Cardiothoracic Surgery and Anesthesiology, and Institute of Pulmonology, Hadassah-University Hospital and Hebrew University-Hadassah Medical School, Jerusalem

Volume reduction surgery (VRS) is a new procedure based on the concept that relieving hyperinflation in emphysema improves diaphragmatic and chest wall mechanics and ventilation perfusion mismatch. We present our early experience with 16 patients who underwent VRS from August 1995 to June 1996. Patient selection was based on: PFT, CT scan, V/Q scan, ABG's and 6-min walk. After pulmonary rehabilitation, operation was by median sternotomy and bilateral lung shaving. Pulmonary function improved significantly. FEV1 increased from 0.68 ± 0.2 to 1.0 ± 0.2 L (p<0.01) and FVC increased from 1.7 ± 0.5 to 2.7 ± 0.5 L (p<0.017). Total lung capacity decreased from 129% ± 24% to 108% ± 20% (p<0.03). 6-min walk increased from 221 ± 90 to 404 ± 123 meters (p<0.001). Complications included 1 death, prolonged air leak in 7 cases and infection in 2. Quality of life improved substantially in 12 of the 16 cases; in 3 cases there was only slight improvement and in 1 the condition became worse. Volume reduction surgery is a promising surgical solution in selected patients with advanced emphysema.