תיאור המצב לעיל משפיע, באופן ישיר ועקיף, על החולים, על הרופאים ועל מערכת הבריאות בכללותה. את הפגיעה, ניתן לחלק לשלושה רבדים.
הרובד הראשון הנו הפגיעה בזכויות החוקיות של המטופל. זכות המטופל לשמירה על כבודו, הגנה על פרטיותו ועל הסודיות הרפואית שלו, נרמסת במצב הקיים היום. המחסור במיטות במחלקות אלו מביא לאשפוז במסדרונות ובמטבחים. מנגד, ריבוי מיטות וריבוי חולים לא מביאים עימם גידול במספר הרופאים והאחיות במחלקות, מה שגורם לפגיעה כפולה בחולים – הם מאושפזים בתנאים פיזיים בלתי אפשריים ולא ניתן להם זמן בדיקה ומעקב ראוי.
סעיף 10(א) לחוק זכויות החולה קובע כי: "מטפל, כל מי שעובד בפיקוחו של המטפל וכן כל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי" .
סעיף 3(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 קובע כי: "שירותי הבריאות יינתנו תוך שמירה על כבוד האדם, הגנה על פרטיותו ושמירה על הסודיות הרפואית". אין ספק כי לא ניתן לשמור על זכויות החולים במחלקות המצויות בתפוסת- יתר ואשר יכולות לאשפז חולים במסדרונות בלבד.
כל אלו מביאים לכך שלא ניתן טיפול ראוי לחולים והצוות הרפואי אינו מסוגל לבצע את חובותיו האתיות, המצפוניות והחוקיות ולהעניק לחולים את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 וחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, הופכים במציאות מעוותת זו לפלסתר ולמנותקים לחלוטין מהמציאות הקיימת בשטח.
הרובד השני מתבטא בפגיעה באיכות הטיפול. אשפוזים של מטופלים בתנאים פיזיים בלתי אפשריים מביאים לפגיעה באיכות הטיפול הרפואי, ואינם מאפשרים "טיפול רפואי נאות הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית והן מבחינת יחסי האנוש" , שלו זכאים החולים על פי חוק זכויות החולה התשנ"ו 1996 (סעיף 5).
מפאת העומס והיעדר תשתיות חיוניות, נדחות בדיקות הכרחיות, או שלא ניתן להשלים ביצוען במסגרת האשפוז. לכך עלולות להיות השלכות חמורות על מצב בריאותו של המטופל, ובמיוחד לנוכח העובדה שהחולה התקבל למחלקה לאחר שהייה ממושכת במיון, שגם בו לא התאפשר ביצוע בדיקות כנדרש.
לכך יש להוסיף את עייפות הצוות הרפואי, שנאלץ לטפל בחולים רבים יותר ולעבוד שעות רבות יותר, עובדה המשפיעה באופן ישיר על הטיפול הרפואי שניתן לאותם חולים במחלקות אלו. במאמרים חדשים בעיתון New England (ראה נספח ה) הצביעו המחברים על קורלאציה ישירה בין עייפות צוות רפואי לטעויות, העולות בנזקים לבריאות ולחיי אדם.
בנוסף, התפוסה האדירה של למעלה מ-100% גורמת לזיהומים נרכשים, להדבקה ולהפצת וירוסים ומחלות ולאי יכולת להתמודד בצורה אפקטיבית עם הבעיות הרפואיות שמתפתחות דווקא בתוך כתלי בתי החולים.
הרובד השלישי של הפגיעה מתבטא בפגיעה כלכלית. התשתיות הרעועות, העובדה שהטיפול אינו מיטבי גורם להוצאות כלכליות שאינן מחויבות המציאות. כך, אשפוזים חוזרים ונשנים (ששיעורם הודגמו בתחילת המסמך), מאדירים את ההוצאה של בתי החולים ושל המשק בכלל (אנשים אלו אינם פרודוקטיביים ומעמיסים עול כלכלים מיותר), הטעויות הנגרמות כתוצאה מעייפות הצוות הרפואי והסיעודי מביאים לעלויות בדמות תביעות החולים.
יוצא מכאן, כי "חיסכון" של שני ימי אשפוז הובילו, בדיעבד, לאשפוז חוזר במחלקה, יותר ימי חופשה ועלות כלכלית גבוהה פי כמה למשק הישראלי.