רופאים בתקשורת - חופש הביטוי מול כבוד המקצוע - 2014

רקע

הלשכה לאתיקה נדרשה לנושא התבטאויות רופאים באמצעי התקשורת בתקופה רגישה ובעיצומה של לחימה, שהחלה לאחר חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים תלמידי הישיבה וחטיפת ורציחת הנער משועפט.

בפני חברי לשכת האתיקה הוצגו מספר דוגמאות להתבטאויות פוליטיות, מדיניות או חברתיות של רופאים המביעים את דעותיהם ברבים - בין אם באמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה ובין באמצעות הרשתות החברתיות והאינטרנט בכלל.

התלונות שהגיעו ללשכה לאתיקה קושרות בין התבטאויות הרופאים לבין החשש לאי-מילוי חובתם לטפל בכל מטופל באשר הוא ולתת את הטיפול המקצועי והמיטבי לכולם. האמנם יש אמת בהנחה זו? האם מותר ללשכה לאתיקה לקבל הכרעה לטובת הגבלת חופש הביטוי על רקע חשש זה? האין הבעת עמדות פוליטיות או חברתיות מהווה חלק מההתנהלות האזרחית במדינה דמוקרטית?

בחלק מהדוגמאות שעלו בדיון חברי הלשכה הודגש כי חרף הבעת עמדות כאלו ואחרות על ידי רופאים-  הטיפול שניתן על ידם היה מסור וניתן לכל מי שנזקק למומחיותם המקצועית. הוזכרו גם פצועי מלחמה וחולים מהצד השני שפנו לטיפול רפואי בבתי החולים בישראל תוך ימי הלחימה וזכו ליחס ולטיפול מקצועי ללא אפליה מטעם כלשהו.

חופש הביטוי הנו חלק מהזכות לחירות וכולל השמעת עמדות והחלפת דעות מתוך כיבוד האוטונומיה ההדדית והאפשרות לנסות ולשכנע האחד את השני במסגרת המשטר הדמוקרטי שהחברה מנסה לבסס וכפי שאמר וולטייר": איני מסכים לדעתך אך אגן בחיי על זכותך להביע אותה". מה קורה, אם כן, כאשר צורת הביטוי החופשי או תוכנו עלולים לפגוע באמון המטופלים ברופאים ובכבוד המקצוע?

חברי הלשכה לאתיקה נתבקשו לחוות את דעתם ולמצוא את הדרך הנכונה שבין הגשמת הזכות לחופש הביטוי לבין חובתו של הרופא לשמור על כבוד המקצוע תוך הקפדה על שמירת יחסי האמון והתייחסות נטולת פניות למטופלים. השאלה המרכזית היתה האם יש מקום להגביל את חופש הביטוי של הרופאים, אשר מהווה זכות יסוד של הפרט בדמוקרטיה, מהטעם של שמירה על עקרונות אלו.

נייר העמדה

1. לרופאים קיימת הזכות לחופש ביטוי ככלל אזרחי המדינה.
2. מומלץ כי רופא ישקול את דבריו כאשר הוא מתבטא באמצעי התקשורת ובכלל, בבחינת "חכמים היזהרו בדבריכם" (אבטליון, משנה, מסכת אבות(.
3. הרופא ינהג באחריו, בהתחשבות, בכבוד ובסובלנות בדיבורו בכלל ובתקשורת בפרט.
4. הרופא יתבטא באיפוק בכל מסגרת הקשורה למקצועו או למקום עבודתו.
5. הרופא לא ינצל לרעה את מעמדו כאשר הוא מציג דעותיו כמסתמך על עולם הידע שלו ברפואה.