17.3.2013
פרופ' אבינועם רכס
רפואה ושביתה על פני הדברים אינם אמורים לדור בכפיפה אחת. החוזה הבלתי כתוב בין הרופאים לבין כלל החברה מחייב, אותנו הרופאים, לשרת את המטופלים בכל יום ובכל שעה. שביתה אינה אמורה לכן להיות חלק מהתרבות המקצועית שלנו.
נקיטה באמצעי של שביתה, מהלך חד צדדי שנוקטים הרופאים נגד מעסיקיהם במסגרת סכסוך כלכלי המתקיים ביניהם, גוררת מטבע הדברים ביקורת נוקבת.
הטענה העיקרית הנשמעת נגד שביתה במערכת הבריאות היא זו כי מדובר בצעד כוחני המתגמל את החזק ולא את הצודק ולפיכך היא אינה מוסרית. השביתה לדברי המתנגדים לה פוגעת בצד שלישי, ציבור החולים והמטופלים, קהל שבוי ותמים, שאינו יכול להכריע את גורל השביתה. מטרת השביתה היא להשתמש בציבור החולים כאמצעי ללחץ על המעסיקים ומקבלי ההחלטות אשר הם עצמם אינם נפגעים מעצם השביתה. כל אלו עלולים לפגוע במעמד הרפואה בעיני הציבור כמקצוע אלטרואיסטי העומד מעל למציאות האפורה של סכסוכי עבודה.
המעבר מהעידן ההיפוקרטי של הרפואה לעידן המודרני של "רפואה מנוהלת" העביר את האחריות למטופל מהרופא הבודד אל כלל החברה באמצעות המעסיקים והמדינה. לפיכך נאלצים הרופאים להפנות את תסכולם ממערכות בריאות קורסות אל כתובת חדשה זו ולעיתים אין מנוס מלאחוז נגדם בנשק השביתה.
הגבול בין שביתה לטובת המטופל ושביתה לטובת הרופא הוא לעתים מטושטש מאוד. כאשר רופא שובת בשל תנאי אשפוז בלתי מתקבלים על הדעת בבתי החולים, עומס יתר במחלקות, משך אשפוז קצר ותחלופת חולים מהירה, העדר אמצעי אבחון וטיפול או אפילו משך הזמן המוקצב לבדיקת חולה בודד במרפאה האם הוא שובת לטובת "תנאי עבודתו" או האם הוא שובת לטובת צבור המטופלים.
המצדדים בהרשאה לשביתה במערכת הבריאות גורסים כי המתנגדים לשביתה שופטים את הרופאים במוסר יתר וכי לרופא, כמו לכל אדם אחר בחברה, יש את הזכות הבסיסית לשבות על מנת להיטיב את תנאי העסקתו. עוד נטען כי אסור לרופאים להמשיך ולתת טיפול תת מיטבי לחולים, גם אם השגת טיפול טוב יותר כרוכה בקשיים מרובים לטווח קצר בשל שביתה נוכחית. שביתה, לדעת המצדדים בה, תגביר את מודעות הציבור, המעסיקים והשלטון לחסרים ולמגרעות של הרפואה הציבורית דבר שיביא בסופו של דבר לשיפור בה.
ההישגים של שביתת הרופאים האחרונה הביאו בצד שיפור בהכנסת הרופאים לשינוי דרמטי באיכות וכוח אדם מקצועי במקצועות רפואיים במצוקה ובבתי החולים שבפריפריה. הוכחה נוספת כי שיפור בתנאי העסקתו של הרופא כרוך באופן בלתי נמנע גם בשיפור מקביל ברמת השירות אותו מקבל הציבור ה רחב.
נייר העמדה בדבר אתיקה של שביתת רופאים כאמצעי במאבק מקצועי בא לגשר על מתח מובנה זה בין מחוייבות הרופאים לחברה לטיפול מתמיד ורצוף לבין זכותם להגן על תנאי עבודתם ותקינות המערכת הרפואית בה הם פועלים.
נייר עמדה
אתיקה של שביתת רופאים כאמצעי במאבק מקצועי
- ככלל, הרופאים מחויבים להעניק טיפול רפואי בכל עת ולכל אדם.
- החוזה החברתי בין הרופאים לציבור כולל בתוכו את האחריות המוטלת על כתפי הרופאים לדאוג לקיומה של מערכת רפואית חזקה והוגנת, המסוגלת לספק טיפול נאות ושיוויוני.
- שביתה בשירותי הבריאות אינה נעשית אך ורק לצורך שיפור תנאי הרופאים, אלא גם לרווחת המטופלים, שכן מטרות אלו כרוכות זו בזו.
- הלגיטימיות לה זוכה שביתה בשירותי הבריאות, נגזרת לכן מהרצון לשפר את המערכת הרפואית ולהיטיב עם ציבור המטופלים.
- קיים מתח מובנה בין מחויבות הרופא לכלל החברה לבין השימוש באמצעי השביתה. לפיכך נקיטה באמצעי שביתה תהיה תמיד הצעד האחרון לאחר שמוצו, בתום לב, כל האמצעים האחרים.
- לפני נקיטה באמצעי השביתה יש לבחון בנסיבות הייחודיות את הנזק המשוער שייגרם לצדדים שלישיים מול התועלת לשובתים ולכלל החברה.
- בהעדר חלופות ראויות אחרות מטעם המדינה או המעסיקים, תיתכן שביתת רופאים המתבצעת באופן מידתי וזהיר.
- יש להבטיח, במקביל לשביתה, את קיומם של שירותי רפואת החירום ושירותי רפואה חיוניים אחרים.
- יש להבטיח, במקביל לשביתה, את קיומן של מערכות בקרה ובחינה של מקרים חריגים על מנת למזער ככל הניתן את הנזק לציבור המטופלים.
- יש להבטיח, במקביל לשביתה, את קיומם של אמצעי דוברות דרכן יועבר לציבור מידע עדכני בדבר מטרות השביתה, דרישות המאבק, הפעולות הננקטות על ידי השובתים והשפעתן על המטופלים.
- רופאים המשתתפים בשביתה אינם משוחררים מחובותיהם האתיות והמקצועיות כלפי מטופליהם.