תיאור המקרה:
מדובר בתלונה שהוגשה ללשכה לאתיקה על ידי ד"ר אלמוני (להלן:"המתלונן") נגד פרופ' פלמוני (להלן:"הנילון"), באשר לחוות דעת אשר כתב הנילון לבית המשפט לגבי מצבה הרפואי של אישה אשר עברה ניתוח עקב השמנת יתר. על פי התלונה, חוות הדעת הרפואית התייחסה לתחומים רפואיים שאינם בתחום מומחיותו המוכרת של הנילון ולפיכך על פי התלונה הפר הנילון את כללי האתיקה.
הדיון בוועדת הבירור:
ביום 5 ביוני 2012, התכנסה ועדת הבירור שהרכבה - ד"ר תמי קרני (יו"ר), פרופ' אבינעם רכס וד"ר ברוך חן (להלן: "ועדת הבירור"). בנוסף נכחו בדיון עוה"ד אדוה פרי אבישי (יועמ"ש הועדה), הגב' אדמית אבגי (טרום מתמחה - שסייעה בתיעוד הדיון), המתלונן והנילון.
גרסת המתלונן:
המתלונן הבהיר בדיון, כי התביעה המשפטית במסגרתה הוגשה חוות הדעת הרפואית נשוא התלונה, הוגשה מחדש לבית המשפט וכי גם הוא וגם הנילון כבר העידו בפני בית המשפט. המתלונן תיאר את פרטי המקרה, לפיו התובעת בתיק זה, עברה ביום 1 בפברואר 2002 ניתוח עקב השמנת יתר. עוד הוסיף, כי הנילון נתן מטעם התובעת חוות דעת רפואית, בה קבע כי לתובעת נגרם נזק נוירולוגי ואורתופדי ברגליה עקב הפרוצדורה הרפואית שנערכה בה, וזאת למרות שהוא איננו מומחה בתחומים בהם כתב את חוות הדעת אלא משמש כרופא בתחום הגסטרואנטרולוגיה ורפואת ילדים.
המתלונן ציין, כי הנילון כתב בחוות הדעת מטעמו כי הוא איננו נוירולוג אך הינו בעל ניסיון בתחום הנוירולוגיה. המתלונן גרס כי ניסיונו זה של הנילון איננו הופכו למומחה בתחום הנוירולוגיה. בנוסף, טען המתלונן כי הנילון כתב בחוות הדעת מטעמו כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת לבין ההרדמה שבוצעה לפני הניתוח בתובעת על ידי המתלונן, זאת על אף שהנילון גם איננו מומחה בתחום ההרדמה, כפי שציין הוא עצמו בחוות הדעת. לגישתו של המתלונן, אין בניסיון שתואר על ידי הנילון בחוות הדעת כדי להופכו למומחה בתחום הנוירולוגיה או בתחום ההרדמה. המתלונן ציין, כי הנילון עבר על כללי הלשכה לאתיקה לגבי מתן עדות מומחה לבית המשפט. בהמשך הדיון, לכשנשאל המתלונן איזו תוצאה יכולה לרצותו על מנת לסיים את הבירור בתלונה, השיב, כי כל החלטה אשר תקבל הוועדה תרצה אותו.
גרסת הנילון:
הנילון טען, כי מעולם לא הציג עצמו כמומחה בתחום הנוירולוגיה או ההרדמה וכי חוות הדעת מטעמו עסקה בסקירת ספרות מקצועית, המתארת בהרחבה את סוגיית הניתוחים שמבוצעים עקב השמנת יתר על כל סיבוכיהם האפשריים. הנילון ציין, כי לא היתה לו כוונה להלין נגד המתלונן דווקא כמי ששימש כמרדים בניתוח שבוצע בתובעת. עוד הוסיף הנילון, כי תיאר את מצבה הגופני של התובעת לאחר שעברה את הניתוח - היינו, שלא היתה מסוגלת לעמוד על רגליה, "גררה" רגל, נפלה בדרכה לביצוע הבדיקה אצל הנילון, השילה 95 ק"ג ממשקלה, הפכה "שבר כלי" המקבלת עירוי TPN פעמיים בשבוע ואיננה מסוגלת לאכול.
לכשנשאל הנילון על ידי ועדת הבירור, מהו הנזק הנוירולוגי שנגרם לתובעת, ענה כי: "היא לא עומדת על הרגליים". חבר ועדת הבירור, פרופ' רכס, שהינו מומחה בתחום הנוירולוגיה, השיב לנילון כי תשובתו איננה מהווה תיאור של נזק נוירולוגי ואילו הנילון השיב, כי הוא סקר ספרות וכי הוא קבע "סיבתיות" ולא "נסיבות" בחוות דעתו וכן, כי הוא ציין בחוות הדעת שאינו בטוח לגבי קיומו של הקשר הסיבתי. הנילון ציין במהלך הדיון, כי הוא מבין שחרג בסוגיות שעניינן הרדמה ונוירולוגיה אף כי הוא בטוח בסיבתיות. עוד השיב לשאלה מטעם ועדת הבירור, כי ברור לו שאין באפשרותו לתת חוות דעת בנושא שאיננו תחום מומחיותו.
בהמשך הדיון, התנצל הנילון בפני המתלונן וטען כי הוא מבין שאסור לרופא לכתוב חוות דעת שאיננה בתחום מומחיותו, בנוסף, ציין כי הוא מבין שהגזים בחוות דעתו בנוגע לתחום הנוירולוגיה וההרדמה.
החלטת ועדת הבירור:
הכללים האתיים הרלבנטיים לענייננו, מופיעים בכללי הלשכה לאתיקה, פרק ד. 6 "הרופא כעד מומחה". כלל 2 קובע כי: "הרופא ישמש עד מומחה רק בנושא שהוא בתחום מומחיותו הרפואית, ורק במידה שהוא בקיא בידע ובנוהלי הביצוע הרלבנטיים המקובלים בתחום זה, לרבות בתקופה הנוגעת למקרה הנדון". במקרה דנן, אין חולק כי הנילון הגיש כעד מומחה, לבית המשפט חוות דעת רפואית וכי חוות דעת זו עסקה, בין היתר, בהיבטים הקשורים לתחום הנוירולוגיה ולתחום ההרדמה על אף העובדה המוסכמת כי איננו בעל מומחיות מוכרת בתחומים אלו. לפיכך, סבורה ועדת הבירור כי בכך עבר הנילון על כללי האתיקה.
ועדת הבירור סבורה, כי יש להקפיד על קיומו של הכלל האתי, כאמור לעיל, וכי מקום בו רופא איננו בעל מומחיות מוכרת בתחום מסוים, הוא איננו רשאי לתת חוות דעת רפואית מטעמו בתחום זה. בנוסף, יודגש, כי חוות דעת רפואית המוגשת לבית המשפט איננה סקירת ספרות גרידא אשר יכולה להיערך על ידי כל רופא אלא נועדה כאמור בכלל ד6.א.1 לכללי האתיקה לסייע לבית המשפט להגיע להחלטה צודקת במקרה שבו נתבקשה חוות דעתו ולפיכך, יש להקפיד כי הרופא כותב חוות הדעת הרפואית יהיה בעל מומחיות מוכרת בכל תחום אליו מתייחסת חוות הדעת מטעמו ואין די בניסיון מעשי או עיוני אחר בתחום זה.
על פי סדרי הדין של הלשכה לאתיקה, הקבועים בתקנון הר"י, תוספת ד', סעיף 25.1, רשאית ועדת הבירור אם מצאה את הנילון אשם בעבירות שיוחסו לו, לחייבו בכל הוראה, על מנת להביא לתיקון המצב, לרבות התנצלות.
במקרה שלפנינו, בחר הנילון, כאמור לעיל, להתנצל מרצונו בפני המתלונן והמתלונן קיבל התנצלות זו. לאור כך, החליטה הוועדה להסתפק בהתנצלות זו, זאת כאמור, גם נוכח התרשמותה כי הנילון הבין מדוע הפר את כללי האתיקה וכי יישם בעתיד בחוות הדעת שיינתנו מטעמו, ככל שיינתנו, את אשר למד ממקרה זה.
עוד יצוין, כי ועדת הבירור מודעת לפסיקות המשפטיות הסותרות הקיימות בכל הנוגע לתחום המומחיות הנדרש מרופא כעד מומחה. דווקא בשל חוסר הבהירות המשפטית הקיימת בסוגיה זו, סבורה ועדת הבירור כי קיימת חשיבות ציבורית כבדת משקל כי החלטתה במקרה זה תפורסם. עם זאת, קובעת ועדת הבירור כי זהות הצדדים איננה נחוצה במקרה זה ולפיכך זהותם של הצדדים לא תופיע בפרסום ההחלטה.
לא התקבל ערעור של מי מהצדדים להחלטה זו ולפיכך היא פורסמה באתר הלשכה לאתיקה כאמור ללא שמות הצדדים.
תאריך: 7.1.2013