יחסי רופאים ומנהלים – בהשתתפות המנהלים הרפואיים של קופ"ח מאוחדת ולאומית. הועלה לדיון נושא הבעייתיות הטמונה בתפקידם של רופאים שעברו לכסא "המנהלים". דרך המחשבה של רופא קלינאי מבוססת על המפגש עם המטופל ומתמקדת במסירות למטופל הבודד, בעוד שדרך המחשבה של המנהל מבוססת על המחויבות למערכת הרפואית, כאשר קיים דגש על המשמעות הכלכלית של הטיפול, על יישום מדדי איכות ועל זיהוי רופאים המתעלמים לחלוטין מחישובי עלות מול תועלת. לפיכך, קיים מתח מובנה בין רופאים למנהלים. המתח הזה שומר על המטופלים, שכן כל נטייה לדרך אחת בצורה קיצונית, תגרום למערכת לקרוס.
האם ניתן לקיים רפואה טובה בעולם המודרני של "משאבים מוגבלים ו"צדק חלוקתי"? נראה כי חלוקה צודקת של משאבים אינה מאפשרת מחויבות מוחלטת לצרכי החולה הבודד ודורשת לשאול את שאלת העלות-תועלת. הרופא אפוא מקבל עליו כפל זהויות של נציג המטופל ונציג האינטרס החברתי, והשאלה היא האם כפל הזהויות צריך להתקיים בכל רופא, או שרופאים לחוד ומנהלים לחוד. האם ניתן להגיע לסוג של אמנה או כללי התקשרות בין רופאים למנהלים?
רוב החברים טענו כי למנהל יש אחריות כפולה כלפי שני הרבדים וכי רופא הוא רופא הוא רופא, גם כשהופך להיות מנהל. עם זאת, נטען כי השפה של הרופאים והמנהלים היא שונה בעצם זה שהאתגר של הרופאים הוא להעניק טיפול מיטבי למטופליהם והאתגר של המנהלים הוא לחסוך כסף. הקונטרול המתמיד על הרופאים מסיט אותם ממטרתם וגורם להם לפעול תחת לחץ.
נקודות נוספות שהועלו בדיון:
- תסכול שחשים הרופאים כאשר הבקר של הקופה מסרב לאשר תרופה שהם רשמו למטופל, ללא נימוק וללא הסבר אינטליגנטי ונוצר מצב שהרופא עומד במצב קשה מול המטופל.
- הקושי העיקרי טמון בכך שהמנהל הרפואי בקופה מוציא הנחיה מקצועית לרופא המומחה, למרות שלמנהל אין כלל מומחיות במקצוע הספציפי.
- הוסכם כי יש מקום לפיקוח ולרגולציה, השאלה היא האם הרופא הרגולטור יכול להפוך לרופא של החולה הפרטני שהוא אינו מכיר.
- לא ניתן לצפות מהרופא המטפל שינהג בניגוד למצפונו, ואם הוא חושב שהוא פוגע במטופלו במעשה או במחדל - הדבר מנוגד להתנהלות אתית.
- חשיבות לחינוך רפואי הכולל גם היבטים של שימוש מושכל במשאבים.