אתיקה של הדמיות – ד"ר אקשטיין הציג מצגת שהדגימה את סיכוני חשיפת היתר להדמיות. הרופאים נוטים כיום לסמוך על הטכנולוגיה יותר מאשר על החושים הקליניים שלהם, וכך מתחנך הדור הצעיר של הרופאים ששולח את המטופלים כמעט אוטומטית לבדיקות אולטרא סאונד ול-CT ומשתמש פחות בסטטוסקופ. בנוסף, מתרחבת התופעה של רופאים ששולחים לבדיקות ללא פירוט מדויק של מה הם מצפים לדעת מהבדיקה.
ישנם פרסומים על גידול ברמת הסיכון שעולה, ככל שכמות הקרינה גדולה יותר וככל שמתרבות בדיקות ההדמיה אצל אותו מטופל (קרינה מצטברת). כמו כן, רמת הסיכון משתנה בהתאם למספר סריקות איברים וגילאי המטופלים. יחד עם זאת, יש הבדלים בין הקופות בסמכות שיכולה לאשר את בדיקת ההדמיה. ההצדקה לעשות שימוש בבדיקות הדמיה צריכה להיבחן על-פי פרמטר של הסיכון מול התועלת, לכן, כדאי לחשוב על תחליף מסוכן פחות שניתן לבסס עליו בצורה טובה את האבחנה הרפואית. שימוש מושכל בבדיקות הדמיה יביא גם לשיפור בביצוע, מהירות וזמינות הבדיקות למי שבאמת זקוק להן.
בטופסי ההסכמה מדעת נעדרים בדרך כלל סיכוני הקרינה והמטופל כלל לא מודע להם.
חברי הלשכה קיימו דיון בנושא בו העלו מספר נקודות חשובות שיש להדגיש. ביניהן: חינוך רופאים למיומנויות קליניות שאינן נסמכות על בדיקות דימות, מתן הפניות מנומקות וממוקדות, הסבר למטופל בדבר סיכוני ההדמיה, הקטנת הפניות לבדיקות שיש בהן סיכון (לאור עיקרון האתיקה הרפואית – "לא להזיק") וחישוב נכון של נזק מול תועלת.
הלשכה לאתיקה פרסמה נייר עמדה בנושא אתיקה של בדיקות דימות בינואר 2011.
סוגיות אתיות של חדשנות בכירורגיה – מצגת פרופ' רכס. החדשנות יכולה לבוא ממספר מקורות: הנעת הרפואה קדימה, שיפור טיפול קיים, שיפור מעמד מקצועי, השפעת חברות המייצרות מכשור רפואי, דרישת מטופל בהשפעת המדיה או אינטרס כלכלי אישי של הרופא בפיתוח החידוש. בתרופות בדרך כלל לא ייגרם נזק עקב בעיות ייצור או צורת שימוש, אולם כשמדובר במכשור ישנן בעיות שקשורות בתכנון, בייצור או בשימוש לקוי.
הגבול בין חדשנות לבין ניסוי קליני אינו ברור. רק אחוזים מעטים מהחידושים בכירורגיה עברו ניסוי מוקדם של בטיחות ויעילות בעוד שהשאר נכנסו על בסיס אנקדוטלי (כמו אנדוסקופיה). לגבי "ניסויים קליניים" יש הוראות מפורטות הקשורות לזכויות החולה.
החידוש הכירורגי מותנה לכאורה ביושרה ובניסיון של המנתח, כשפעמים רבות המטופל אינו מודע לניסיונו או לניגוד עניינים בו הרופא אולי מצוי.
האם צריך לדווח לחולה על ניסיון קודם בכלל ובטיפול החדשני בפרט? לגבי ניגוד עניינים הוציאה הלשכה נייר בנושא "בעלי עניין בניסויים קליניים" וכתבה על הצורך בגילוי נאות. גם במשרד הבריאות קיים נוהל שעוסק בניסויים בהקשר של אמ"ר (אביזר או מכשיר רפואי) וקיים חוזר מנכ"ל העוסק ב"ניסוי רפואי מיוחד" ומורה על דיווח למשרד הבריאות ואישור של ועדת הלסינקי מוסדית בלבד. בנהלים לא קיימות דרישות לגבי ניסיונו של הרופא.
האם יש מקום לעדכן את הכללים האתיים בנושא זה?
חברי הלשכה הגיבו לנקודות שהועלו וטענו כי על מיומנות הכירורג יש ביקורת של בחינות ופיקוח ומכשור חדש מוסדר על ידי הוועדה הרגולטורית במשרד הבריאות. כמו כן, לאור האמור בחוק זכויות החולה, הרופא נדרש לספר למטופל על טיפול חדשני.