משרד הבריאות פרסם ביום ה-13.1.2011 דין וחשבון בנושא "מוסדות האשפוז והיחידות לאשפוז יום בישראל 2009". הדו"ח מצביע על המשך מגמת הירידה בשיעור מיטות האשפוז בבתי החולים ועל מדדים מדאיגים בדבר מקומה של ישראל ביחס למדינות ה-OECD בכל הנוגע לשיעור המיטות, התפוסה בבתי החולים, ומשך השהייה הממוצע במהלכו מקבל חולה טיפול רפואי.
נתונים אלה אינם מפתיעים כלל ועיקר. למעשה, עוד בשנת 1995 התריע מבקר המדינה כי "דחיסת מיטות נוספות מקשה את הטיפול בחולים, מגדילה את הסיכון שלהם להידבקות ועלולה לפגוע בנוחותם ורווחתם...". [1] בשנים שחלפו מאז התריעו הרופאים וגורמים נוספים במערכת הבריאות שוב ושוב על כך שהעומס בבתי החולים – ובמיוחד במחלקות הפנימיות ובמחלקות טיפול נמרץ – הפך לבלתי נסבל. מספר הולך וגובר של חולים מאושפז במסדרונות, סובל מתורים ארוכים, ומקבל טיפול באיכות לקויה נוכח תנאי האשפוז. באופן טבעי, העומס גורם גם לשחיקה קשה בקרב הרופאים אשר מצופה מהם לספק את השירות הרפואי הטוב ביותר אך אין מספקים להם את התנאים הדרושים לכך, כולל תקינה של כח אדם רפואי שצריכה להיות מותאמת לצרכיה האמיתיים של האוכלוסייה בשנת 2011 (התקינה הקיימת מבוססת על חישובים משנות ה-70' וה-80').
לנוכח מגמות אלה, מדאיג במיוחד לגלות כי ממשלות ישראל בעשור החולף לא עשו דבר על מנת להתמודד עם מצוקת האשפוז ההולכת ומחריפה. יתרה מכך: הצהרות משרד הבריאות מהשבועות האחרונים בדבר כוונתו להגיע לסיכום עם משרד האוצר לגבי תוספת מיטות לשנים הקרובות ממחישות כי ידו של האוצר נותרה קפוצה וכי המענה המתוכנן הנו קוסמטי בלבד.
המחסור במיטות אשפוז ובתקנים פוגע בראש ובראשונה בשכבות החלשות. כפי שאנו רואים בשבועות האחרונים, בתי החולים בפריפריה הם הראשונים לסבול מהמצוקה והמטופלים בהם נאלצים להמתין זמן ארוך יותר ולקבל שירות רפואי טוב פחות. המחלקות הפנימיות, שהן הראשונות לסבול מהמחסור במיטות, משרתות את האוכלוסיות החלשות, כולל קשישים ועניים, ואלה נפגעים מהמחסור יותר מכל קבוצה אחרת. כתוצאה מכך, העומס על מערכת הבריאות הציבורית דוחף יותר ויותר מטופלים שידם משגת לקבל טיפול בשוק הפרטי. בכך מאמירים הפערים החברתיים והמערכת הציבורית מדרדרת והולכת לנגד עינינו.
ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) נאבקת מזה שנים להוספת מיטות ולהתאמת התקינה הרפואית לצרכי האוכלוסייה בישראל. הסקירה שלפניכם כוללת את הנתונים העיקריים בנוגע למצוקת האשפוז בישראל ומונה שורה של המלצות לפתרון הבעיה. השעה דוחקת ויש לנקוט פעולה דחופה לשיפור המצב ולהצלת הרפואה הציבורית בטרם יהיה מאוחר מדי.
[1] מבקר המדינה, דוח שנתי 45 לשנת הכספים 1994 ולחשבונות שנת הכספים 1993, אפריל 1995, עמ' 180.