קביעה ויישום מדיניות של משרד הבריאות

3.1 קביעת מדיניות

ביולי 1999 מינה שר הבריאות דאז, שלמה בניזרי, ועדה לבחינת סוגיית האלימות במוסדות הבריאות ולמציאת דרכי התמודדות עם אירועים אלה (להלן: "הוועדה"). בוועדה היו חברים שני נציגי ההסתדרות הרפואית, שני נציגי משטרת ישראל, נציג שירותי בריאות כללית, ומנהל אגף הביטחון במשרד הבריאות. לאחר הגשת דו"ח הוועדה הודיע שר הבריאות כי הוא מאמץ את ההמלצות ומורה על ביצוען.

בעקבות כך פרסם משרד הבריאות בשנת 2000 חוזר מנכ"ל בנושא "הערכות להתמודדות מול מקרי אלימות במערכת הבריאות" [1] ובו ההנחיות.

מערך דיווח ומסד נתונים: בכל בית חולים יופעל מערך דיווח מקומי ויוכן מסד נתונים המתייחס לאירועי אלימות הכולל את כל הפרטים הרלוונטיים. מנהל אגף הביטחון במשרד הבריאות יעביר לבתי החולים מבנה אחיד לדיווח על אירוע אלימות והוא ירכז מידע בהיבט הלאומי.

אבטחה: בכל בית חולים כללי יוצבו שלושה שוטרים בתפקיד מיוחד (שת"מים) במטרה לכסות פעילות של שתי משמרות למשך 365 ימים בשנה. תיאום גיוסם של שוטרים אלה יעשה בין משטרת ישראל ובין בית החולים ולשם כך ניתן להסתייע באגף הביטחון של משרד הבריאות. בבתי חולים לבריאות הנפש ובמרכזים הגריאטריים יתפקד מאבטח אחד למתן תגובה באירוע הפרת סדר או אירוע אלימות, וזאת בנוסף למאבטחים המוצבים בעמדות קבועות (שערים).

חינוך והשתלמויות: צוות המחלקות לרפואה דחופה (מלר"ד) ועובדים במחלקות אחרות, בהן קיים פוטנציאל לאלימות, יעברו השתלמות ייעודית בנושא לכל הפחות אחת לשנה.

הסברה ומידע: יש למסד שיטת קשר ותקשורת בין אישית עם חולים ומלווים. מומלץ להכין ולחלק חומר הסברה קל לקריאה, תמציתי שייעודו הפגת אי הוודאות ומתן הסבר על התהליכים הצפויים והמשכם.

שיתוף פעולה עם משטרת ישראל: יש למסד קשר שוטף בין הנהלות בתי החולים לבין יחידות המשטרה המקומיות.

בינוי: בסעיף זה נכתב כי יש ליישם את הוראות חוזר מינהל רפואה משנת 1998 [2] שעסק בטיפול באלימות במחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים. להלן כמה מההנחיות הכלולות בחוזר זה:

·         הנהלת בתי החולים היא האחראית ליישום הנחיות אלה ועליה לכתוב נוהל מפורט על בסיס הנחיות אלה עבור המחלקה לרפואה דחופה.

·         בכל בית חולים יש להתקין אמצעים טכניים לשליטה, בקרה ואזעקה במחלקה לרפואה דחופה ובהם הקמת מתחם כניסה מבוקר, התקנת מערכת קריאת מצוקה בכל המחלקות לרפואה דחופה, הצטיידות במכשירי קשר, התקנת טלביזיה במעגל סגור, תיעוד אירועים חריגים, והקמת מרכז שליטה או מוקד מאויש. עוד נכתב כי יש להציב מאבטחים ותגבור כוחות בהתאם להנחיות.

·         בתי החולים הונחו להתקין במרחב ההמתנה למחלקות לרפואה דחופה אמצעים מפיגי מתח ובהם: עיצוב נוח ומרגיע, הקרנת סרטים על מסך טלוויזיה, מוזיקת רקע, מכונות שתייה, שירותים זמינים ונקיים, טלפונים ועוד.

·         בנוגע להדרכה, נהלים ותרגולת נכתב כי יש לערוך הכשרה ייעודית לצוות המחלקה לרפואה דחופה בנושאי איתור, זיהוי והתמודדות עם מצבי לחץ וכן עם קהל בעל פוטנציאל אלימות. עוד נכתב כי פעם בחצי שנה יתורגל הנוהל במחלקה לרפואה דחופה ולאחר כל אירוע חריג יבוצע תחקיר לצורך הפקת לקחים.

באשר למועד יישום הוראות חוזר המנכ"ל נכתב כי על בתי החולים להתארגן ולהיערך ליישומן של ההנחיות לא יאוחר מה-1 באפריל 2000 וכן עליהם לדווח על היערכותם לגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות. חוזר מנכ"ל זה פורסם שוב בשנת 2004. [3]

נציין כי בהמלצות הוועדה שמינה שר הבריאות דאז, שלמה בניזרי, נכתב כי "בפני הוועדה הוצגו נתונים המתייחסים לזמני המתנה ארוכים, שהנם זרז להתפתחות אירועי אלימות. נציגי בתי החולים הציגו בפני הוועדה נתונים על מחסור בכוח אדם מקצועי, דבר המביא להתארכות בזמני המתנה, ואולם מאחר ומנדט הוועדה לא היה לעסוק בסוגיית תקני כוח אדם לא התעמקה הוועדה בסוגיה זו, שאין ספק שיש לה השפעה ישירה על תופעת האלימות". [4] יצוין, כי ההסתדרות הרפואית התריעה על כך בפני קובעי המדיניות ודרשה מהם ליתן את הדעת על כך.

3.2 יישום המדיניות

אנו חושבים שחוזר המנכ"ל הוא חיובי והיינו שמחים לו היה מיושם במלואו אך יחד עם זאת ישנם בחוזר מס' פגמים, אשר נתייחס אליהם להלן:

• אי יישום הנחיות - חלק מההנחיות אינן מיושמות ובעיקר ההנחיה להצבת שוטרים בתפקיד מיוחד בבתי החולים. בבתי החולים מוצבים מאבטחים כנדרש בהנחיות, אולם למאבטחים אלה אין כל סמכות להתמודד עם תוקפים וכל שביכולתם לעשות הוא לנסות להגביל את תנועתו של התוקף עד להגעת המשטרה.
• אי קיום הדרכות – אחת ההמלצות שיש ליישם בבית החולים לפי חוזר המנכ"ל כאמור, היא כי צוותי המלר"ד ועובדים במחלקות אחרות בהן קיים פוטנציאל לאלימות, יעברו השתלמות ייעודית בנושא התמודדות עם אלימות, לפחות אחת לשנה. לצערנו, בתי חולים רבים כלל לא מקיימים הדרכות לעובדים כיצד להתמודד עם מקרי אלימות כמתחייב בחוזר המנכ"ל. אישוש לטענה זו ניתן לקבל ממחקרו של פרופ' לנדאו לפיו רק חמישית מהמשיבים השתתפו בהכשרות מעין אלה.
• העדר התייחסות למוסדות רפואיים בקהילה - ההנחיות מתייחסות אך ורק לבתי החולים ואינן נותנות כל מענה למוסדות רפואיים בקהילה שגם בהם, למצער, קיימת תופעה זו ובהיקפים הולכים וגדלים. 

אנו סבורים, כי על המדינה לתקצב הצבת שוטר בכניסה לחדר המיון, כגורם מרתיע שעשוי לסייע בהתמודדות עם התופעה. נציין כי גם במחקרו של פרופ' לנדאו נמצא כי המצאות שוטר או נקודת משטרה ליד או בסביבת חדר המיון תורמת לתחושת הביטחון של אנשי הצוות ולהתמודדות עם אלימות.

משרד הבריאות טוען כי חלק ניכר מהמלצות הדו"ח והנחיות חוזר המנכ"ל יושם וכי היישום הוא באחריות הנהלות בתי החולים. לטענת המשרד סוגיית הצבת שוטר בתפקיד מיוחד לא יושמה וזאת בשל העדר תקציב ייעודי לנושא. לטענת המשרד למטרה זו דרוש תקציב שנתי של כשבעה מיליון ₪. נציין כי בתשובה לשאילתא בנושא זה אמר שר הבריאות יעקב בן-יזרי ב-31 באוקטובר 2007 כ הוא הגיש בקשה לאישור תקציב ייעודי לנושא זה. [5] מבדיקה שערכנו מול משרד האוצר ומול מזכירות הממשלה, הסתבר כי לא כך הדבר.