ינואר 2021
רקע
השימוש במצלמות לצורך מעקב, פיקוח, ביטחון ועוד הפך נפוץ בארץ ובעולם. הטכנולוגיה השתפרה מאוד, ופרט למצלמות קבועות באזורים ציבוריים, לכל אדם כמעט יש טלפון נייד המכיל מצלמה, ורבים מאוד מצלמים, מתעדים ומשתפים ברשתות החברתיות השונות. השימוש במצלמות באזורים ציבוריים בבתי החולים ובמרפאות דומה במידה רבה לשימוש במרחב הציבורי הכללי.
במהלך מגיפת הקורונה התקיים דיון בלשכה לאתיקה בשאלה: האם מותר להשתמש בצילומים אשר נעשו במסדרונות בית חולים על מנת לאתר מגעים עם מי שהתגלו חיוביים לקורונה, לצורך מניעת הדבקה.
הפרטיות והזכות לשמור על רגעים שקטים בחיים הולכת ונעלמת מחיינו.
עם פרוץ מגיפת הקורונה – COVID-19 - והשימוש במצלמות לצורך שמירה טובה יותר על בידוד החולים ומעקב רפואי צמוד, נראה כי גבולות חשובים של אוטונומיה, פרטיות וסודיות רפואית עלולים להיעלם.
בחודש דצמבר 2020, בישיבת הלשכה לאתיקה, נערך דיון לגבי הכנסת מצלמות לחדר ניתוח. הובא לפתחה של הלשכה מקרה של בית חולים אשר מעוניין לצלם בחדר ניתוח באמתלה של צורך בלמידה, בכוונה ללמוד מהצילומים לצורך שיפור יעילות חדר ניתוח ולימוד שוטף למשתתפים בניתוח ואחרים מהנעשה בזמן הניתוח. ההצדקה נלקחה מצילומי ניתוחים לפרוסקופיים.
ברור לכל הרופאים, כי חובתנו לשמור על סודו הרפואי, פרטיותו וכבודו של המטופל בכל שלבי הטיפול בו. חובה זאת גוברת בהיותו תחת הרדמה, בחוסר יכולת להגיב לפגיעה בפרטיותו. כאשר המטופל חסר אונים, גוברת חובת הרופא המטפל להשגיח כי יישמר כבודו כאדם. מצד אחר, כאשר קיימת תועלת של שיפור העבודה בחדר ניתוח למטופלים, ייתכן שיש צורך למצוא איזון בין השניים.
צילום בחדר ניתוח או בחדרי חולים עלול לחשוף, למשל, את החולה העירום אשר נשמטה ממנו שמיכה. לימוד לא יהיה מכך. כמו כן לא ניתן ללמוד מצילום חדר הניתוח על הליך ניתוחי הקורה בבטן המנותח, כפי שנראה בניתוחים לפרוסקופיים. ניתן לפקח על הליכים כלליים, כגון: זמן ניקוי חדר הניתוח, כניסת הצוות, המטופל וכדומה. מדובר, למעשה, בפיקוח ברמה מנהלית, ועולה השאלה האם פיקוח זה מצדיק פגיעה קשה בפרטיות? לבד מהחשש לפגיעה בפרטיות המטופל, מתעוררת גם בעיית הפגיעה בפרטיות ובאוטונומיה של העובדים – כל הצוות הרפואי והפרא-רפואי. האם אין בכך כדי לפגוע בזכות הרופא לקבוע את סביבת העבודה שלו?
האם תשתנה התנהגות המטפלים כאשר הם מצולמים כל הזמן? האם השינוי יהיה לטובה או לרעה? תחושת השחיקה, חוסר האמון, "הקטנת האדם" – מה אלו יגרמו למסירות הצוותים הרפואיים?
בישיבת הלשכה לאתיקה עלו חששות רבים, שמא הצילומים וההקלטות ישמשו לצרכים אחרים, ובראשם להליכים משפטיים.
דיונים קודמים בנושא צילום והקלטה נעשו בקרב הפסיכיאטרים, בעיקר בהקשר בדיקות לצורך גיבוש חוות דעת בהליכים משפטיים. במקרה ההוא סיכמה הלשכה לאתיקה כי זכותו של הרופא לקבוע את סביבת עבודתו. אם ההקלטה גורמת לשינוי פעילות הבירור והטיפול, רשאי הרופא להימנע מכך. כאשר ההקלטה פוגעת באמון רופא-מטופל, אסור לעשותה (כפי שעלה גם בנייר העמדה "הקלטת בדיקת מומחה רפואי על ידי הצד שכנגד – אסורה").
סיכום הישיבה היה כי יש להגיע לאיזון בין המטרה המדויקת של הצילום והצורך בו לשם השגת מטרה ראויה, לבין הפגיעה בפרטיות ובסודיות של המטופל, הפגיעה ביחסי אמון רופא-מטופל ומידת הפגיעה ביכולת השליטה של הרופא בסביבת עבודתו, ומכאן בחוסנו מפני שחיקה ובאיכות חייו המקצועיים.
נייר העמדה
- ככלל, צילום בשטח ציבורי בבתי חולים, מרפאות ומתקנים רפואיים ייעשה בכפוף לכללים ולמען אותן מטרות אשר לפיהן נעשה צילום במרחב הציבורי בישראל.
- ככלל, צילום או הקלטה בחדרי חולים, חדרי טיפולים, חדר רופא, חדרי ניתוח וכד' אסורים מפאת הפגיעה בפרטיות ובסודיות המטופל.
- לרופא נשמרת הזכות לקבוע את סביבת עבודתו.
- צילום או הקלטה יבוצעו רק אם קיימת סיבה ראויה לתעד את המפגש והפעילות הרפואית אשר תקדם את בריאות המטופל. יש ליידע את המטופל ואת הרופא על כך באופן ברור מראש.
- נדרשת הסכמה ברורה בכתב מהמטופל לצלם או להקליט הליך רפואי שבו עלולה להיפגע פרטיותו; למשל, כאשר בצילום עשויים להופיע פניו או סממנים מזהים אחרים כלשהם.
- בכתב ההסכמה יש לפרט את מטרת הצילום או ההקלטה, פרטים על אודות אחסונו ושמירתו של המידע, מי יהיה רשאי לעיין בו ובאילו נסיבות.
- חובה על המחתים את המטופל להבהיר כי הטיפול הרפואי אינו מותנה בהסכמה לצילום, וכי יינתן לו טיפול מיטבי בין אם יסכים המטופל לצילום ובין אם יסרב.
- רופא רשאי לסרב לצילומו או הקלטתו בזמן עבודתו בחדר ניתוח, בחדר הבדיקה וכיוצ"ב, אם הוא סבור כי הצילום או ההקלטה עשויים להפריע לו במהלך עבודתו.