פרופ' קלאוזנר: אני מבקש להדגיש שוב את המטרות של הוועדה שלנו. יש דגש גדול מאוד על איכות החיים של המתמחים, איכות ההתמחות והתוצר המוגמר שלה, וכמובן גם את יעד הרפואה כולה – החולה ומשפחתו. לכל המתעניינים ניתן לצפות בישיבות הוועדה שלנו ובכל הנאמר בהן באתר הפייסבוק של הר"י. שם, ניתן באמת להיווכח במשקל המכריע של המתמחים ובפתיחות לכל דעה. אנחנו גאים במשתתפי הוועדה הגדולה הזו ובהשקעתם הגדולה ואני מציע שנפתח בישיבה.
פרופ' עידית מטות: בחינת עבודת תורנויות בהרדמה. מבחינת מספר רופאים ל-100,000 איש ישראל משתווה למדינות אפריקה, ולא דומה למדינות המפותחות.
האיגוד היה חלוץ כשקבע את יום המנוחה לאחר התורנות ואת ההתמחות בחלקיות משרה עד 50%, אך עד כה ניצלו זאת רק בודדים. בהרדמה מומחים מבצעים תורנויות, ראשית, כי זה קריטי להצלת חיים, ושנית, בשל הצורך ההכרחי לקיום תורנים בלילה. גם בגיל 55 ומעלה רופאים מרדימים מבצעים תורנויות. הרבה מהתורנים המומחים עושים יותר מתורנות אחת.
בתחום ההרדמה, 11% מהמתמחים עושים מעל 6 תורנויות בעיקר בפריפריה. ב-85% מהמקרים משך התורנות הוא 24 שעות. 25% מהמתמחים ציינו שהם ישנים שעתיים בתורנות.
השלכות הקיצור: אמנם צריך יותר תקנים אך זו לא הבעיה העיקרית, שכן מבחינת זמינות מועמדים, אין כיום 200 איש המבקשים להתקבל למחלקות ההרדמה. טיב ההתמחות היא סוגיה מרכזית - חשיפה קלינית, רצף לימודים, הצטמצמות נפח החולים אליו ייחשפו המתמחים, מה שגם עלול לפגוע במחקר. התמחות אורכת 60 חודשים – הגדלת ההיעדרות תגרור תוספת שלש שנה וחצי להתמחות. הפגיעה ברצף ההכשרה היא הנושא המדאיג ביותר. יש צורך למצוא מודל מתוחכם ששומר על איכות הטיפול וטיב ההתמחות.
לסיכום, יש קשיים בתורנות נוכח עומס משימות ומשך העבודה הרצופה. ניתן להתמודד עם סוגיות אלה בלי לפגוע באיכות ההתמחות ומשכה על ידי תוספת תורנים חלקיים בערב או בלילה או החלפה של התורנים מוקדם יותר כדי לאפשר לתורנים לצאת הביתה או לנוח. כל האפשרויות למודלים חלופיים, שמגדילות את ההיעדרות משעות הבוקר קשורות בפגיעה בטיב ההתמחות.
חובה לבצע שינויים ייעודיים לתורנויות המומחים בהרדמה, שתתאים לדרגתם המקצועית, הוותק והמעמד. כמו כן בכל מודל יש לדאוג לבטיחות הגעתם של הרופאים וחזרתם לביתם באמצעות הסעות.
יש לזכור כי ההתמחות היא תקופת הכשרה בת חמש שנים שמקבלים עליה שכר. החיים האמיתיים הם כמומחים - האחריות, מולטי-טאסקינג, כוננויות פעילות שאחרי עבודת הבוקר ועבודה למחרת, מחקר, הוראה ומשימות רבות נוספות. לכן צריך להתרכז בעבודת המומחים.
פרופ' רוני מימון, יו"ר האיגוד למיילדות וגינקולוגיה: אציג בקצרה את הממצאים העיקריים מהסקר שביצענו מנקודת מבט המומחים וגם מנקודת מבט המתמחים. השתתפו כ-250 מתמחים. הנושאים האמבולטוריים נמצאו לוקים בחסר מבחינת ההכשרה. שני שליש מהנשאלים הצביעו על קיומו של פער לבין הדרישות בשטח. לגבי בחינות שלב א', 50% מהמתמחים סברו כי הבחינות פחות משקפות את הידע הנדרש. לגבי שלב ב', 50% השיבו שהשאלות אכן משקפות את הידע. בפן הכירורגי, 80% השיבו שההכשרה אינה טובה. לגבי הכשרה בקהילה, דיונים, תחקירים, מצבי משבר - כל הנושאים הללו נמצאו מתחת לרף שהמתמחים היו רוצים להגיע אליו. 60% ענו שצריך לשנות את משך התורנות. לגבי משך ההתמחות 60% הסכימו שצריך לדון במבנה ההתמחות עצמה. כבר יש לנו כמה הצעות למתווה התורנות, ואנו מתכוונים לדון באופן ההכשרה. 
לצפיה במצגת של פרופ' מימון
ד"ר שלומי שגיא, מנהל מחלקת נשים ויולדות בבי"ח בני ציון: יש בעיות רבות, כמו שמירה על רצף טיפולי. אחרי חופשות לידה, מחלה, הריונות, יוצא שמתמחה נמצא בשבוע 2.3 ימי עבודה. שינויים בתורנות עשויים לגרור תוספת תקנים, וגם רוצים להימנע מפגיעה בשכר. אנו נעים בין הרצון לקצר את ההכשרה למחויבות שלא לפגוע בה. לצפיה במצגת של ד"ר שגיא
האופציה הראשונה - היא שימור של מודל התורנויות הנוכחי עם שיפור מסוים. אופציה זו לא מתאימה למקצוע שלנו. התורנויות קשות ואינטנסיביות מאוד. אנשים לא מקצועיים לא יכולים לתת עזרה בניתוחים או להחליט החלטות דרמטיות בלידה. האופציה של להוסיף תורן אחד לכל טור זו האופציה היקרה ביותר.
אופציה שנייה - היא מודל קיצור ל-16 שעות – התורן מגיע בשעה 16:00 עד 8:00. תוספת של 17% לתקנים. הבעיה המרכזית היא שאם מתמחה עושה 6 תורנויות בחודש, זה אומר שהוא לא נמצא עוד ארבעה ימי עבודה בחודש, בנוסף על אלה שהוא נעדר בהם לאחר התורנויות. הבעיה המרכזית היא ההיעדרות בימים שלפני התורנויות – זה בערך שנה של התמחות נטו שיורדת רק בגלל קיצור התורנויות. אם מתמחה נמצא 2.6 ימים בממוצע בשבוע אז אם נעגל למעלה - זה יומיים היעדרות בממוצע.
האופציה השלישית - היא ה-night float. זו מהפכה אמיתית – לקצר את התורנות ל-12 שעות מ-21:00 עד 9:00 ועושים את זה פעם ביומיים. הרעיון המרכזי הוא רצף של תורניות אבל אחר כך גם רצף במחלקות. אלה שלא עושים תורנויות עובדים מ-8 עד 16. חלק יישארו מ-16:00 עד 9:00 והמתמחים שעושים לילות יוצאים מה"פול" של המחלקה בתקופה זו.
אם כבר עושים מהפכה – עדיף משמרות של 12 שעות ומבחינת עבודת לילות ממושכת זה למודל זה יתרון אדיר. יתרון נוסף הוא שהבוקר לפני התורנות הוא פנוי. בימים האלה לתת להם משימות ללמידה. במודל הזה תהיה תוספת תקנים של 17%.
אופציה נוספת [רביעית] שאפשר להראות היא זו שקיימת בגרמניה – 4 לילות ברצף. זו פשרה כי צריך רק תוספת תקינה של 7%, והחוסר בהתמחות הוא רק חצי שנה במקום שנה.
לסיכום אלה המלצות האיגוד שלנו – לקצר את משך התורנויות במקצוע שלנו זה הכרחי.
פרופ' רוני מיימון: למודלים הללו יש להם בעיה אחת – איך מכסים על היעדרות לא צפויה. הצגנו בכתב ובמצגת את האופציות השונות ואנו מתחילים לדון את אופן ההתאמה למודלים.
פרופ' טור-כספא: האם ההצעה היא ייחודית רק לגניקולוגיה או לכל התחומים?
ד"ר שגיא: אני חושב שזה מתאים לכל מי שיש לו מיונים ותורנויות קשות. הנושא של התנומות לא עובד.
פרופ' אייל וינקלר: לא צריך להיבהל ממחאת המתמחים אך זו הזדמנות לעשות שינוי בין דורי. זה דור אחר שחשוב לו יותר האיזון בין עבודה לפנאי ומשפחה. הבעיה היא שכיום מספר הרופאים נקבע לפי מיטות ולא לפי פעולות או קבלות. זה צריך להיות הבסיס לאורך ותוכן ההתמחות. כמו כן הגיעה השעה לחשוב באופן דיפרנציאלי לגבי השכר. אפשר לדון באורך התמחות אך המתמחה הוא לא הלקוח. המתמחה הוא תלמיד המשתתף באופן פעיל ותורם בעבודת המחלקה. מתמחים צריכים להכיר את כל קשת הניתוחים, גם בשוק הפרטי.
דוגמאות לשינויים מתחייבים: המחלקות תקבלנה הגדרה מהי הפעילות הנדרשת כדי לסיים התמחות; אורך ההתמחות יקוצר באופן משמעותי ויותאם לצורכי ההתמחות ולא לצרכי המחלקה; מחלקות תקבלנה ניקוד לפי הפעילות שלהן כגון עמידה בלו"ז ואחוזי מעבר שלב א' ושלב ב'; הקבלה להתמחות תעשה על פי קריטריונים שקופים ואחידים; שיפור דרמטי בהשתכרות בשנות ההתמחות; צריך לאייש משרות עוזרי רופא; יש להגדיל את תקצוב תוכנית ההתמחות ולהוסיף בכירים למחלקות.
פרופ' משנה פהד חכים: אנחנו משרתים אוכלוסייה גדולה שחיה את הפערים הפריפריאליים. אחד מכל חמישה מטופלים לא מגיע לקבל טיפול מסיבות כלכליות.
ההתמחות זו דרך חיים וזו תקופה מאתגרת, אך חשוב לזכור את החיים שאחרי ההתמחות, ולהסתכל על כל דרגות הרופאים. המומחים הצעירים - שכרם יורד והאחריות המוטלת עליהם גדלה.
בבי"ח ראשוני אין תורנויות בכל ההתמחויות. יש הרבה יותר תורנויות והרבה יותר זמן הישארות אחרי תורנויות. אין תקציב לחצי/שליש תורנות. במהלך ההתמחות שיש רוטציה מחוץ לבי"ח, לא כולם מקבלים את המתמחים בשמחה כי הם עושים תורנויות במחלקת האם. כמו כן, יש מספר קטן של מתמחים ואין שום אופציה לקפסולות.
הקשיים בתורנויות הם לא רק עניין של זמן עבודה. אין תורני חצי ושליש. אם נפתחת אצלי התמחות חדשה אני צריך לייצר טור כוננויות ותורנויות וזה קשה כלכלית. אין זמן למחקר ואקדמיה כשהתורנויות הן קשות.
פתרונות: שיפור תנאי ההתמחות והגדלת מספר תקנים שיינתנו באופן שוויוני לאחר מיפוי צרכים בכל אזור; הרחבת השותפויות בין המוסדות (התמחות אזורית); תוכנית מנטורינג למתמחים; שיפור תנאים של המומחים הצעירים; תמיכה בתוכניות השתלמות בארץ ובחו"ל למומחים צעירים.
פרופ' טור כספא: מצד אחד ההתמחות צריכה להיות זהה ברמתה בכל הארץ מצד שני תהיינה אולי המלצות של הוועדה שהן לא יהיו ישימות בפריפריה. נצטרך לחשוב על זה. זה נושא מאוד מורכב.
פנינו לכל יו"ר ועדות המשנה ואני מבקש לעמוד במספר חברים סביר כפי שנקבע. אנחנו חייבים לקבל המלצות שתהיינה ברות השוואה לכולם בשורה של נושאים כגון האם יש הצדקה לנוכחות תורן, האם התורן צריך להיות במלר"ד, ייעוצים לבתי החולים ועוד.
אם יש ועדה הסבורה שאין לשנות את המבנה, אנו צריכים להבין לעומק מה הרציונל לאי שינוי. אם יש ועדה שרוצה שינוי – יש לכתוב האם הוא דורש תקנים נוספים. אנו נספק לכם את העזרים כדי להתייעץ.
נשארה ועדה אחת נוספת שהיא בשלבי איוש - איזון בין עבודת הרופא בריאותו ואיכות חייו. היו"ר שלה הם ד"ר לילך מלצקי וד"ר דרור דולפין. אנו נשב עם ראשי כל ועדה ונקיים את הישיבה הבאה בתחילת אוגוסט. הישיבה תהיה או פרונטלית או בזום בכפוף לנסיבות.
תודה רבה לכולם.