מבוא
ד"ר פלוני התלונן על כך שבמסגרת הליך בו ייעץ לקצין התגמולים של משרד הביטחון ניתנה חוות דעת נגדית על ידי ד"ר אלמוני, במסגרתה הוטחו בו טענות אישיות אשר חרגו מהשיח המקצועי והקולגיאלי הלגיטימי.
בתגובה לתלונה, טען ד"ר אלמוני כי הוא מנוסה מאוד בהליכים כנגד קצת התגמולים של משרד הביטחון, וכי לדבריו הוא עד למגמתיות בעייתית כנגד הטוענים לנכות בהליכים אלה. כנגזרת מכך, העלה טענות כנגד אופן התנהלותו של המתלונן.
יו"ר הלשכה לאתיקה החליטה על הקמת ועדת בירור לתלונה.
במהלך ועדת הבירור, הציג המלין את טענותיו בעל פה, לאחר מכן הציג הנילון את טענותיו ובהמשך השיבו הצדדים לשאלות חברי ועדת הבירור וניתנה להם הזדמנות להגיב לטענות שהועלו כלפיהם.המתלונן ציין כי בין עיסוקיו הוא כותב חוות דעת עבור קצין התגמולים וכי במקרים רבים מוגשות חוות דעת נגדיות, כעניין מקובל שבשגרה. הוא החליט להגיש תלונה במקרה זה בשל ההתבטאויות החריגות בחומרתן שהופיעו לדבריו בחוות דעתו של הנילון.
הנילון השיב כי הוא כותב חוות דעת רבות, עבור מגוון גורמים בהליכים משפטיים, וכי חוות הדעת שלו ענייניות. לדבריו, ישנה עבודה שיטתית של רופאים אשר נותנים חוות דעת עבור קצין התגמולים.
בהמשך לכך, הוקראו על ידי הוועדה מספר משפטים מתוך חוות דעתו של הנילון, אשר עומת עם הניסוח האישי העולה מהם, כגון: "המציא דברים", "מטעם", "לא יודע מה לכתוב", וכו'.
הנילון הסכים כי ניתן היה לנסח את הדברים אחרת, בנימה פחות אישית, וכי לא הייתה לו כוונה לפגוע חלילה, אלא להביע את עמדתו כלפי הגוף עבורו ניתנה חוות דעתו של המתלונן.
סיכום והחלטות ועדת הבירור
לאחר שנשמעו הצדדים, הגיעו חברי ועדת הבירור לכלל מסקנה כי חוות דעתו של הנילון, חרגה מהכללים וכי נעברו על ידו עבירות אתיות בכך שבחוות דעתו העביר ביקורת חריפה כלפי רופא באופן אישי, ולא הסתפק בהתייחסות לגופו של עניין מקצועי בלבד.
ועדת הבירור מדגישה כי בכללי האתיקה, פרק ד.6 "הרופא והמערכת המשפטית" סעיף א', ובנייר העמדה של הלשכה לאתיקה מיולי 2002 בנושא "הרופא כעד מומחה", נקבע כי הרופא רשאי לחלוק בחוות דעתו על חוות דעת רפואית אחרת, וכי על הדבר להיעשות בלשון ראויה ומאופקת, מבלי להעביר ביקורת אישית על מומחים רפואיים אחרים.
משהובהרו הדברים במהלך הדיון, התנצל הנילון בפני המתלונן, הסביר כי הבין את טעותו והבהיר כי הסיק את המסקנות המתבקשות לגבי התנהלותו בעתיד. התנצלותו התקבלה על ידי המתלונן. בהתחשב באופן התנהלות הדיון וסיומו ברוח טובה בין הצדדים, הוועדה החליטה שלא להשית על הנילון עונש.
בשל חשיבותו של הנושא, ועדת הבירור החליטה על פרסום המקרה ותוצאותיו, ללא פרסום שמות ופרטי הצדדים, בהתחשב בנסיבות.
נבקש לשוב ולהזכיר כי כללי האתיקה הרפואית רואים במתן חוות דעת רפואית לבית המשפט מחויבות אזרחית ומוסרית. בכוחה של חוות הדעת המשמשת ראיה בבית המשפט לסייע לשופט בחקר האמת ובהכרעת הדין. המומחה הרפואי יכתוב את חוות דעתו וימסור את עדותו בלשון עניינית, צנועה ומאופקת. הרופא רשאי, כאמור, לחלוק על חוות דעת רפואיות אחרות, ויש לעשות זאת באופן ראוי, ללא ביקורת אישית – על חוות הדעת להתייחס לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם.