השאלה התעוררה סביב פרסומים תקשורתיים לפיהם התופעה האמורה כבר קיימת במחלקות שונות בחלק מבתי החולים, בהן מטופלים חולי קורונה, חלקם הגדול במצב קל. להלן קישור לכתבה שפורסמה בנושא ב"כלכליסט".
חשוב להדגיש, כי הצורך להגן על הצוותים המטפלים ולשמור עליהם מפני חשיפת יתר לחולי הקורונה הינו דבר מובן ונדרש. ניתן לעשות זאת באמצעים שונים, והשימוש בכלים טכנולוגיים הוא בהחלט אחד מהם. עם זאת, נדרשת כמובן הפעלה מידתית של האמצעים הללו, באופן שייפגע במידה פחותה ככל האפשר בפרטיות המטופלים.
יש לנסות לשמור על פרטיות המטופלים ככל האפשר, ליידע אותם על האפשרות או הרצון לעשות שימוש באמצעי הקלטה או צילום, ובמידת האפשר, לשלב אותם בהחלטה באיזה אופן והיקף ייעשה שימוש באמצעים מסוג זה.
לא מן הנמנע שיהיו מטופלים שישמחו בכך וירגישו בטוחים יותר כאשר אנשי הצוות צופים בהם ומאזינים להם באופן רצוף. אחרים יבקשו שייעשה שימוש באמצעים אלה רק בעת שהם מבקשים עזרה, או שיתקיים עמם "ביקור וירטואלי" רק אחת לכמה שעות, כפי שיוסכם עמם.
חולים רבים בנגיף הקורונה הינם חולים במצב קל, אשר מסוגלים לתקשר ואף לקרוא לאנשי הצוות במידת הצורך. חשיבותה של ההשגחה מרחוק באופן תדיר ואף רצוף עולה במקרים המורכבים יותר, כאשר חלילה מצבו של חולה מידרדר. כך, חולים מונשמים שמצבם קשה מצריכים מעקב רציף, והשימוש במיקרופון ומצלמה יכולים להיות כלי נכון ומתאים לשמירה על בריאות המטפלים בהם.
עלינו למצוא את האיזון הנכון בין הצורך לקיים השגחה על המטופלים באופן מיטבי תוך הגנה על שלומם של הרופאים ואנשי הצוות הרפואי לבין המחויבות להגנה על פרטיות המטופלים ככל האפשר.