הכרה על תנאי

הכרה על תנאי משמעותה כי המחלקה רשאית להמשיך ולהכשיר את המתמחים הקיימים במחלקה, אך אינה רשאית לקלוט מתמחים חדשים ו/או מתמחים לרוטציה.
התנאים בהם רשאית ועדת ההכרה העליונה להחליט על הכרה על תנאי הינם:

כאשר המוסד הרפואי אינו מודיע על מינוי מנהל קבוע לאחר יותר משנה עם ממלא מקום.
כאשר מספר המומחים במחלקה, לרבות מנהל המחלקה, אינו עומד בדרישות המועצה המדעית באופן זמני.
כאשר המוסד הרפואי אינו שולח את חומרים הנדרשים לבדיקת ההכרה עד למועד שקבעה ועדת הכרה עליונה.
בכל עת בה עולה חשש לגבי טיב ההתמחות הניתנת במחלקה, הדורש בדיקה מעמיקה.

מנהל המחלקה, מנהל המוסד הרפואי ויו"ר ועדת ההתמחות יקבלו מכתב המפרט את הסיבות להכרה על תנאי, ותינתן להם אפשרות להגיב.
ועדת ההכרה העליונה תאשר את ההכרה על תנאי.
תקופת ההכרה על תנאי תימשך עד מילוי התנאים ו/או עד חצי שנה, המוקדם מביניהם. לאחר מועד זה, תוסר ההכרה במחלקה.
במקרה המתואר בס"ק 2ד' לעיל, תימשך ההכרה על תנאי עד לאחר ביקור ועדת הכרה ואישור ועדת הכרה עליונה להמלצת הוועדה.
מכתב המציין את המלצת ועדת ההכרה העליונה להכרה על תנאי ישלח למשרד הבריאות.
המתמחים יקבלו הודעות אישיות על שינוי סטטוס ההכרה.