הרופאים נתפסים בעיני החברה כמנהיגים, כמובילים שינויים חברתיים. עצם התייחסות הרופאים לסוגיית האלימות בין בני זוג, והכרה באלימות כדבר שלילי שיש לעצרו, יכול להביא לשינוי תפיסתי ולנקיטת פעולות כנגד האלימות.
זיהוי מוקדם של אלימות בין בני זוג יכול להביא להתערבות אפקטיבית שתפחית את הפגיעות הנובעות מהאלימות ואת מקרי הרצח בארצנו. בנוסף לכך, על ידי זיהוי מטופלים הסובלים מאלימות, יש לרופאים אפשרות לספק טיפול מתאים יותר, ובאופן זה לשפר את חייהם של קורבנות האלימות.
התערבות בכל שלב של האלימות יכולה להיות אפקטיבית, מאחר שבדרך כלל האלימות במערכת היחסים והשפעותיה, ממושכים יותר ממערכת היחסים עצמה.
לעומת זאת, אי התערבות מצד הרופאים החושדים באלימות בין בני זוג, יכולה לגרום, לכשעצמה, לפגיעה פסיכולוגית אצל הקורבן. אם הרופאים יעצמו עיניהם ויתעלמו, הדבר רק יפגע באמון ציבור המטופלים וציבור קורבנות האלימות בפרט.
התערבות אפקטיבית של הרופא מצד אחד והקהילה מצד שני (המשטרה, מרכזים לשירותים חברתיים, מקלטים שונים וכדומה) הינה הכרחית בתהליך התמודדות עם האלימות בחיי קורבנות האלימות.
על הרופאים להבין כי הם ממלאים תפקיד מרכזי בטיפול בקורבנות אלימות בין בני זוג, ושיש בידם את הכלים לשינוי משמעותי בחייהם של המטופלים שלהם. הידוע וההפניה של המטופלים הם כלי חשוב בהתמודדות עם האלימות.
הרופאים עומדים בחוד החנית של המאבק כנגד האלימות. עליהם להכיר בהיקף התופעה והשפעותיה של בעיה זו ולנקוט מדיניות של חוסר סבלנות כלפי אלימות בין בני זוג.