התערבות מצד הרופאים איננה מסתכמת בניסיון ישיר להפסקת האלימות בלבד, אלא כוללת הכרה באלימות, טיפול רפואי, מתן אינפורמציה, תמיכה, והפנייה לגורמי טיפול מקצועיים.
טיפול בסימפטומים של אלימות בין בני זוג, בין אם פסיכולוגיים ובין אם פיזיולוגיים, מהווה גורם מקל בלבד כל עוד המטופלת שרויה בסיטואציה בעלת סיכון גבוה.
התמיכה וההפניה שנותנים הרופאים למטופלת מסייע בתהליך של חיזוקה, החזרת הכוח והשליטה על הסיטואציה שבה המטופלת נתונה. לעניין זה ישנה חשיבות רבה בהתמודדות עם האלימות.
על הרופאים המטפלים להבין שעלול לעבור זמן רב עד שהמטופלת תגיע למצב שבו היא מוכנה לנקוט פעולות ממשיות לשינוי המצב.
לפיכך, יש להבין שמפגש שנראה לכאורה כבלתי יעיל או כבלתי מוצלח עם מטופלת הסובלת מאלימות על ידי בן זוגה, הוא בעצם יותר אפקטיבי ממה שהוא נחזה.
רופאים שיוכלו להעמיק את הידע ואת ההבנה שלהם בנושא האלימות בין בני זוג וההשפעות של האלימות על נשים וגברים, ירכשו כלים טובים יותר להגן על קורבנות האלימות ולספק את התמיכה החוצה.