להלן חלק מהסיבות לכך שרופאים אינם מזהים קורבנות אלימות אשר סבלו או סובלים מאלימות בידי בן זוגם:
- המפגש עם נושא האלימות מאיים על רופאים כבני אדם וכאנשי מקצוע;
- פחד או ניסיון קודם מרתיע עם נושא האלימות במשפחה;
- חשש מפני חדירה לתחום הפרט וסיכון מערכת היחסים של רופא-מטופל;
- בעיה של חוסר זמן;
- חוסר ידע והבנה של התופעה על היבטיה השונים והשלכותיה;
- חוסר ידע בדבר מוסדות קהילתיים שאליהם ניתן לפנות;
- חוסר הכשרה וניסיון בטיפול בנושא;
- תחושה של חוסר שליטה על המצב וחשש מהסלמה בעקבות התערבות;
- תדירות ורצף המפגשים עם המטופלת לא קבוע;
- ייתכן חוסר היענות מצד המטופלת לשאלות המוצגות לה;
- הרגשת חוסר אונים, ואי יכולת לתקן את המצב.
רופאים צריכים להבין שיש להם אחריות כלפי המטופלים הללו, כמטפליהם, וכי הם יכולים לגרום לשינוי. האלימות יכולה להתרחש בכל פרק בחייהם של הקורבנות, וגילויי האלימות עלולים להתבטא בצורות שאינן נחזות כקשורות לכך.
חשוב כי הרופאים יבינו כי אינם נושאים לבדם באחריות כלפי המטופלת שלהם, וכי מערך טיפולי שלם שעליהם להיות מודעים לו, שיכול לנסות ולעזור להם.