את היקפה של תופעת האלימות בין בני זוג קשה לאמוד, בין השאר מאחר שקורבנות האלימות אינם נוטים לדווח על אלימות בין בני זוג.
בדו"ח סטטיסטי של המשטרה לשנת 2000 נאמר, כי משנה זו נפתחו 21,448 תיקים בנושא עבירות אלימות בין בני זוג. כ-87% מהם תיקים פליליים (פ"א), וכ-13% תיקי אי-תביעה. 77.3% (16,579) מהתלונות הוגשו בידי גברים. 1
"ג'וינט-מכון ברוקדייל" פרסם בנובמבר 2000 דוח מחקר בנושא "בריאות ורווחה של נשים בישראל - ממצאי סקר ארצי". המחקר העלה, ש-11.5% מהנשים הבוגרות בישראל (מעל גיל 22) שנכללו במדגם דיווחו שבן זוג או החבר הפגין אי פעם התנהגות אלימה אחת לפחות - מכאן אומדים עורכי המחקר, כי מקרב כלל אוכלוסיית הנשים, כ-20,000 נשים בישראל נחשפו, לפחות פעם אחת, בחייהן לאלימות מצד בן זוגן.
1 ברשימה שמנהל השירות לטיפול בנשים נרשמו משנת 1990 עד 2000 (כולל) 164 נשים שנרצחו בידי בני זוגן או בידי קרובי משפחה אחרים. על פי אותה רשימה, בשנת 2000 נרצחו 24 נשים, מהן שש נשים נרצחו בידי קרוב משפחה שאינו בן זוג (דוד, אח, בן) ואשה אחת נרצחה בתחום השייך מוניציפלית לרשות הפלשתינאית. מכאן, שבשנת 2000 נרצחו 17 נשים בידי בן זוגן.
מניתוח תיעוד באשר ל-23 הנשים שנרצחו בארץ בשנת 2000, עולה כי 14 מבין 23 הנשים היו מוכרות בלשכות הרווחה, וטופלו בידיהן טרם הרצח. אולם, 11 טופלו בגלל בעיות שאינן אלימות, ורק לגבי 3 צוין במפורש שטופלו גם בגלל אלימות. מבין 11 הנשים שטופלו בלשכת הרווחה בגלל בעיות שאינן אלימות – לגבי 3 נשים ציינו עובדי לשכת הרווחה שיש סכנה לחייהן והציעו מנגנוני הגנה, כגון יציאה למקלט או פנייה למשטרה, אך הנשים סרבו.
יצוין, שלמעט שתי נשים שלגביהן נמצא תסקיר, שהוגש לבית משפט בנושא משמורת הילדים עוד לפני הרצח, לגבי שאר הנשים לא נמצא אצל הממונה תיעוד נוסף במשפחות טרם הרצח, מעבר למידע שהעבירו לשכות הרווחה לממונה על הטיפול בנשים, לאחר הרצח.
* כל האמור במסמך זה מתייחס לנשים ולגברים כאחד. לשם נוחיות, השתמשנו בלשון זכר בהתייחסנו לרופאים המטפלים, ומסיבות סטטיסטיות, בלשון נקבה בהתייחסנו לקורבן האלימות.