1. יחסי רופא-מטופל

א. שיתוף פעולה בין הרופא והמטופל

הרופא והמטופל יפעלו במשותף לייסוד מערכת אמון הדדי ביניהם ולהצלחת הטיפול הרפואי.

 

ב. הזכות לקבלת טיפול רפואי

הרופא יפעל למימוש זכותו של כל אדם לקבלת טיפול רפואי נאות על-פי ההסדרים הקיימים במערכת הבריאות בישראל.

 

ג. איסור אפליה

הרופא לא יפלה בטיפול הרפואי בין מטופל למטופל, לרבות מטעמי גיל, מין, נטייה מינית, מוצא, לאום, דת, מעמד חברתי, אישי או כלכלי, מוגבלות פיזית או נפשית, עמדותיו, אמונתו או דעותיו של המטופל, או מכל סיבה אחרת.

 

ד. מידע בדבר זהות המטפל

הרופא יציג עצמו בפני המטופל בצורה ברורה, לרבות בשמו המלא, בתוארו המקצועי ובמומחיותו הרפואית, ויפרט את תפקידו בהליך הטיפול.

 

ה. פרטיות המטופל וסודיות רפואית¹
 

1. הרופא ישמור על זכות המטופל לפרטיות ולסודיות פרטיו הרפואיים בכל שלבי הטיפול.
2. הרופא לא ימסור פרטים רפואיים של המטופל לאדם אחר, אלא על פי בקשתו או הסכמתו המפורשת של המטופל.
3. הרופא יוודא כי הסכמת המטופל לחשיפת המידע ניתנה לאחר שהבין את משמעות הוויתור על הסודיות הרפואית שלו, ובכלל זה משמעות מסירת המידע לגורמים שלישיים. רופא מטפל המעריך כי חשיפת הרשומה הרפואית עלולה לפגוע במטופל, צריך לעשות כמיטב יכולתו לעצור את החשיפה, ובמידת האפשר – להסביר למטופל את ההשלכות בנושא.
4. הרופא יפעיל שיקול דעת, ולא ימסור ישירות לידי גורמים שלישיים רשומה רפואית הכוללת מידע שחשיפתו עלולה, לדעתו, לפגוע במטופל .
5. במקרים המתאימים, ידרוש הרופא מעורבות של בית משפט, אשר יוכל לדון בבקשה להסרת חיסיון בדלתיים סגורות; אז יוכל הרופא להסביר לשופט לעומק את רמת הסיכון למטופל.
6. הרופא ימסור פרטים רפואיים של מטופל על פי דין.
7. הרופא ימסור מידע רפואי של מטופל לצורך המשך טיפול רפואי על ידי מטפל אחר. הדבר ייעשה תוך יידוע המטופל.
8. הרופא רשאי למסור מידע רפואי לאדם אחר באישור ועדת האתיקה של המוסד שבו הוא עובד, ושלא בידיעתו של המטופל, אם מידע זה עלול להזיק למטופל.
9. הרופא ימסור מידע רפואי, בידיעתו של המטופל, גם ללא הסכמתו, אם המידע נדרש להגנה על בריאות הזולת או הציבור. הדבר ייעשה באישור ועדת האתיקה של המוסד הרפואי.
10. הרופא רשאי למסור מידע רפואי למוסד המטפל או לעובד של המוסד לצורך עיבוד מידע, תיוקו או לשם דיווח עליו על פי דין.
11. הרופא רשאי למסור מידע רפואי לצורך פרסום מדעי, מחקר או הוראה, ובלבד שלא נחשפו פרטים מזהים של המטופל.
12. הרופא ימסור רק את המידע הרלוונטי הנדרש, באופן מידתי ועל פי העניין, ויימנע ממסירה גורפת של מידע רפואי.
13. הרופא ישמור על פרטיות המטופל ועל סודיות המידע הרפואי שלו גם בפני חבריו למקצוע, אם אינם מעורבים בטיפול בו.
14. הרופא יימנע מעיון בתיק רפואי, ממוחשב או שאינו ממוחשב, ללא הצדקה.
15. הרופא אינו משוחרר מחובת הסודיות גם לאחר מותו של המטופל.
16. הרופא יימנע, במקום פומבי, משיחה על אדם הנמצא בטיפולו.
17. הרופא יוודא את בטיחות אחסון המידע הרפואי הנמצא בשליטתו תוך שמירה על כללי הסודיות הרפואית.

 

ו.  מסירת מידע רפואי למטופל

1. הרופא יהיה קשוב למטופל, יכבד את האוטונומיה שלו ואת זכותו לבחור את הטיפול הרפואי ואת אופן ביצועו.
2. הרופא יסביר למטופל, בשפה ברורה ועל פי יכולתו להבינה, את מצבו הרפואי ואת אמצעי הטיפול האפשריים במצבו. הרופא יוודא כי הסבריו אכן הובנו כהלכה על ידי המטופל.
3. הרופא יפרט בפני המטופל גם את אמצעי הטיפול הנדרשים לו, אשר אינם נכללים בסל הבריאות, אף אם הרופא מנוע, מסיבות מנהלתיות, מלתת אותם למטופל.
4. הרופא יסייע למטופל בבחירת ההליך הרפואי המתאים לו, תוך שימוש בידע המקצועי הנמצא בידו.
5. הרופא יכבד את זכותו של המטופל לעיין ולקבל, על פי הצורך, את העתק הרשומה הרפואית שלו.
6. הרופא רשאי שלא למסור מידע רפואי למטופל, אם לדעתו מידע זה עלול להזיק למטופל. החלטה בדבר אי–מסירת מידע רפואי למטופל מחייבת את אישור הוועדה האתית של המוסד הרפואי המטפל.
7. הרופא המפנה לבדיקה יעמוד על חשיבות הליווי והפרשנות המקצועית לכל תוצאה של הבדיקה. מומלץ כי הרופא המפנה יתאם מראש עם המטופל האם ברצונו לקבל את תשובת הבדיקה הספציפית ישירות ואם כן יציין זאת בהפניה לבדיקה.

 

ז. הטיפול בחולה חשוך מרפא (סופני)²

1. הרופא והמטופל במחלה חשוכת מרפא ישוחחו על שאיפות המטופל וציפיותיו מהטיפול מול היכולות המציאותיות של הרפואה, ויגדירו את מטרות הטיפול.
2. הרופא ישקול ויחליט על המשך הבירור והטיפול הנכונים ביותר עבור החולה, על פי הנחיות עדכניות בתחום המומחיות הרפואית, הידע המקצועי וניסיונו כרופא. בתוך כך יישקלו יתרונות מול תופעות לוואי בלתי רצויות. המשך טיפול שאינו יעל וחסר תוחלת עלול לפגוע בחולה ואף לקצר את ימיו.
3. הרופא ישתף את המטופל ואת המלווים המשמעותיים בעיני המטופל בנתונים הרפואיים, מוקדם ככל האפשר, על מנת לאפשר הבנה, הסתגלות למצב וקבלת החלטות נכונה למטופל.
4. הרופא יפנה לטיפול משפר איכות חיים כאשר טיפול אחר הוא חסר תוחלת (טיפול פליאטיבי כנדרש במצבים שונים).

1. הרופא ימסור למטופל, בשפה ברורה ומובנת, פרטים על האבחנה הרפואית שלו ועל המהלך הצפוי של מחלתו, לרבות מהות הטיפול המוצע, הסיכויים, הסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות. הרופא יציג למטופל את הטיפולים החלופיים האפשריים, על מנת לאפשר לו לקבל החלטה מושכלת בדבר המשך הטיפול שיינתן לו.
2. הרופא ימסור למטופל את המידע הרפואי בשלב מוקדם ככל האפשר ובאופן שיאפשר לו מידה מרבית של הבנת המידע, לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון חופשי ועצמאי.
3. הרופא ייתן טיפול רפואי למטופל רק לאחר שהתקבלה הסכמה מדעת של המטופל לכך. הסכמה מדעת עשויה להינתן, על פי נסיבות הטיפול הרפואי, בדרך של התנהגות, בעל–פה, או בכתב.
4. הרופא יקבל הסכמה מדעת ייחודית ומפורשת, בכתב, בכל מקרה של ניתוח, טיפול או פעולה פולשנית, ובכל מקרה אחר המחייב על פי חוק.
5. הרופא יכבד את סירוב המטופל לקבל טיפול רפואי, ובלבד שהמטופל מודע לסיכונים שהוא נוטל על עצמו.

ט. בדיקות באזורים אינטימיים בגוף המטופל³ 

1. הרופא יגלה רגישות יתרה בעת בדיקה באזורים אינטימיים בגוף המטופל.
2. הרופא ידאג לפרטיות המטופל במהלך בדיקה רפואית ולאחריה (למשל באמצעות וילון או סגירת דלת).
3. הרופא יידע את המטופל לפני ביצוע פעולות רפואיות העלולות לגרום לכאב.
4. הרופא ימנע מהערות אישיות העלולות להיתפס כפוגעניות. יש לנהוג ברגישות מוגברת בעניין כאשר המטופל חשוף.
5. הרופא יסביר את ממצאי הבדיקה כאשר המטופל לבוש וישוב.

1. הרופא רשאי לתת טיפול רפואי דחוף בנסיבות של מצב חירום רפואי גם ללא הסכמתו של המטופל, אם בשל הנסיבות, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו לטיפול. במקרים מסוימים הטיפול יינתן באישורם של שלושה רופאים, אלא אם נסיבות החירום אינן מאפשרות זאת.
2. הרופא רשאי לתת טיפולים רפואיים מסוימים למטופל אם מצבו הגופני או הנפשי של המטופל מונע ממנו מתן הסכמה מדעת לטיפול זה, אם לא ידוע לרופא כי המטופל או בא-כוחו או האפוטרופוס שלו מתנגד למתן טיפול זה, ואם לא ניתן להשיג את הסכמת האפוטרופוס לטיפול הנדרש.
3. הרופא רשאי לתת למטופל טיפול רפואי שיש לתיתו בהקדם, בניגוד לרצון המטופל, בנסיבות של סכנה חמורה לחייו ובאישור ועדת האתיקה של המוסד הרפואי.

 

יא. פנייה לעובר אורח אשר רופא מאבחן בו חולי⁴ 

1. הרופא רשאי, אך אינו חייב, להסב את תשומת ליבו של עובר אורח לבעיה רפואית.
2. הרופא ישקול היטב האם יש סיכוי לשיפור איכות החיים והבריאות בבואו להחליט האם להסב תשומת לב של אדם שלא פנה אליו.
3. הרופא יפעל ברגישות יתרה ויפנה לאדם הזר בפרטיות, כאשר אין קהל שומע או צופה.

 

יב. מסירת מידע בדבר טכנולוגיות רפואיות חדישות⁵ 

1. הרופא ימסור למטופל בשקיפות מלאה פרטים בדבר הטכנולוגיות הרפואיות הקיימות הרלוונטיות למצבו, גם אם אינן כלולות בסל שירותי הבריאות. הרופא ימסור מידע זה למטופל מוקדם ככל האפשר, על מנת לאפשר לו לקבל החלטה מושכלת בדבר הטיפול הרפואי שיינתן לו.
2. הרופא יחשוף בפני המטופל, בשקיפות מלאה, אינטרסים כלכליים שלו או של המוסד המטפל הקשורים בטכנולוגיה רפואית מסוימת חדישה, ככל שאלו קיימים.
3. הרופא המטפל לא יפעל כסוכן או מתווך של חברה מסחרית בשיווק טכנולוגיה רפואית חדשה ולא יקבל כל תמורה מהחברה המסחרית בשל עצם השימוש בטכנולוגיה רפואית מסוימת המומלצת על ידו, אלא אם היה שותף לפיתוח אותה הטכנולוגיה.

 

יג.  מסירת מידע בדבר מצב בריאותו של הרופא למטופל⁶

1. רופא שהנו חולה אינו חייב לדווח למטופל על מצב בריאותו.
2. רופא שהנו חולה במחלה העלולה לסכן את המטופל יעמיד עצמו לבדיקה בפני ועדה רפואית של מומחים רפואיים בתחום מחלתו. ועדה זו תקבע על פי אמות מידה מקצועיות את יכולתו להמשיך ולעבוד.

 

יד. הזכות להמשך טיפול רפואי נאות⁷

1. הרופא המטפל ימשיך ביקורת ומעקב הנדרש לאחר ביצוע התערבות רפואית כלשהי.
2. הרופא יכבד את זכותו של המטופל להמשיך את הטיפול הרפואי אצל רופא אחר או במסגרת רפואית אחרת.
3. הרופא יכבד את זכותו של המטופל לרצף טיפולי תוך שיתוף פעולה מלא בין הרופאים המטפלים בו.
4. הרופא יעביר למטפל האחר, בידיעת המטופל, את כל המידע הרפואי הנמצא ברשותו הנדרש לרציפות הטיפול.
5. הרופא המחליף עמית יקפיד להעביר לעמיתו את המידע הדרוש שהגיש למטופל בעת העדרו, אלא אם הביע המטופל את התנגדותו לכך.

 

טו. מינוי בא-כוח למטופל⁸

הרופא יכבד ייפוי כוח שניתן על ידי המטופל לנציגו על מנת שזה יהיה מוסמך לקבל החלטות רפואיות בדבר הטיפול הרפואי בו. ייפוי הכוח יכלול את הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא–הכוח מוסמך להחליט על הטיפול הרפואי במקום המטופל.

 

טז. טיפולים במטופלים חסרי כשירות⁹ 

1. טיפולים יינתנו ללא אפליה כלשהי, כגון השתייכות לקבוצה מסוימת, על רקע של מחלה מסוימת, אבחנה רפואית, מקום אשפוז וכיוצא באלה.
2. במטרה לשמר אוטונומיה בקבלת החלטות, יעשה מאמץ מיוחד להשגת הבנה ושיתוף של המטופל, או שיתוף פעולה עם מקבלי החלטה חלופיים.
3. החלטה וטיפול יעשו על בסיס הערכה אישית פרטנית ובהתחשב בצרכיו הרפואיים של המטופל.
4. ככלל, במצבים בהם לא ניתן לקבל את שיתוף הפעולה ואת דעת המטופל עצמו, תינתן עדיפות לטיפול זמני על פני טיפול קבוע ובלתי הפיך.

1. הרופא יכבד את זכותו של כל מטופל, לרבות מטופל מאושפז, לחוות דעת רפואית נוספת.
2. הרופא יפנה את המטופל לאיש מקצוע אחר, אם התבקש לעשות כן, על בסיס האמון ביכולותיו ובשיפוטו המקצועי של המטפל האחר.
3. הרופא המטפל ישתף פעולה עם הרופא היועץ ויציג בפניו את כל המידע הרפואי הרלוונטי למטופל.
4. הרופא היועץ, בבית החולים, יציג עצמו כראוי בפני הרופא המטפל, הצוות הרפואי והמטופל.
5. הרופא היועץ, בבית החולים, יאפשר לנציג הצוות המטפל להיות נוכח בעת בדיקת המטופל.
6. הרופא היועץ, בבית החולים, יציג את מסקנותיו בכתב בפני המטופל ובפני הרופא המטפל לצורך המשך הטיפול הרפואי.
7. הרופא המטפל רשאי שלא לקבל את מסקנותיו של הרופא היועץ. היה כך - עליו להסביר למטופל את נימוקיו.
8. הרופא היועץ יכול להפוך לרופא מטפל לבקשתו של המטופל ובידיעתו של הרופא הראשון.

 

יח. רפואה ואמונה בטיפול הרפואי¹¹

1. הרופא יכבד את רצונו של המטופל לנהוג על פי אמונתו בהקשר לקבלת או אי–קבלת טיפול רפואי.
2. הרופא אינו מחויב לתת טיפול רפואי לבקשת המטופל, אם הטיפול עומד בסתירה למצפונו או לדעתו המקצועית של הרופא או בניגוד לידע הרפואי הכללי, גם אם הבקשה נובעת מאמונתו של המטופל.
3. הרופא יפעל למנוע טיפול שאינו טיפול רפואי מקובל, שמקורו באמונה, אם יש בטיפול זה כדי לסכן את המטופל עצמו, את המטופלים האחרים או את הצוות הרפואי, או אם הדבר בא על חשבון משאבים הנדרשים למטופלים אחרים.

 

יט. העצמה קוגנטיבית על פי בקשת המטופל¹²

1. הרופא רשאי להעניק רפואה מעצימה למטופל בריא וכשיר, באם יש בה תועלת והסיכון הטמון בה הוא שולי בלבד.
2. הרופא ישקול באופן מקצועי כל בקשה להעצמה של מטופל מתוך זהירות מיוחדת ולאחר קבלת הסכמה מדעת מפורשת.

 

כ. סירוב הרופא למתן טיפול רפואי¹³

1. הרופא רשאי שלא לתת טיפול רפואי לבקשת המטופל, אם הבקשה מנוגדת לעמדתו המקצועית, למצפונו או לאמונתו. בנסיבות אלו הרופא יפנה את המטופל, במידת האפשר, לרופא מתאים אחר.
2. הרופא יתנגד למתן טיפול רפואי הנכפה עליו מטעמים מנהליים או כלכליים, אם טיפול זה נוגד את עמדתו המקצועית או את מצפונו.

 

כא. התחלה וסיום של יחסי רופא-מטופל ביוזמת הרופא¹⁴

1. הרופא חייב בהגשת טיפול רפואי לכל אדם, בכל מקרה רפואי דחוף ובכל מקרה של הצלת נפשות.
2. הרופא רשאי שלא לקבל אדם לטיפולו או לסיים את הקשר המקצועי עם מטופל אם קיים משבר אמון המונע יצירה או המשך קשר זה, למעט במצבי חירום רפואיים.
3. הרופא רשאי להפסיק את הקשר המקצועי עם מטופל אם נחשף לאלימות מילולית או פיזית מצד המטופל, בני משפחתו או מי מטעמו.
4. הרופא רשאי לסיים קשר מקצועי עם מטופל, בידיעת המוסד הרפואי, אם המטופל אינו משתף פעולה עם הרופא באופן קבוע ובצורה המסכנת את בריאותו, או אם הוא מציג דרישות בלתי–ראויות בפני הרופא.
5. הרופא לא יסיים קשר מקצועי עם מטופל מכל סיבה המהווה אפליה.
6. הרופא לא יסיים קשר רפואי עם מטופל רק בשל העובדה שזה פנה לקבלת דעה נוספת ו/או טיפול מרופא אחר.
7. הרופא יודיע למטופל מראש על סיום הקשר המקצועי עמו, תוך מתן הסבר לכך. הרופא ייתן בידי המטופל את סיכום הנתונים הרפואיים המצויים בידו על אודות המטופל ויפנה אותו, ככל הניתן, לטיפולו של רופא אחר.
8. הרופא מחויב לרציפות הטיפול הרפואי במטופל, גם אם נותק הקשר המקצועי עמו, וישתף פעולה עם כל רופא אחר הנוטל גם הוא חלק בטיפול הרפואי במטופל.

 

כב. הודעה למטופלים על שינוי מקום העבודה¹⁵

1. הרופא יכבד את זכותו של המטופל לרציפות הטיפול הרפואי, ולפיכך יודיע לו מראש על השינוי הצפוי במקום עבודתו.
2. הרופא המועסק במסגרת מוסד או ארגון רפואי יודיע על השינוי במקום עבודתו באמצעות המעסיק. בהיעדר שיתוף פעולה מצד המעסיק, רשאי הרופא להודיע על השינוי מבלי לשדל את המטופל לעבור לטיפולו במקום עבודתו החדש.

 

כג. טעויות בטיפול הרפואי¹⁶

1. הרופא יסייע, כמיטב יכולתו, לשמירה על בטיחות המטופל ולמניעת טעויות בטיפול הרפואי.
2. הרופא יפעל לחינוך סביבתו המקצועית במטרה לשפר את בטיחות הטיפול באמצעות זיהוי, הפחתה ומניעה של טעויות במתן הטיפול הרפואי.
3. הרופא ידווח לגורם המקצועי המתאים על טעויות שהתרחשו בטיפול הרפואי. על הדיווח יחול חיסיון, ולא ייעשה שימוש לרעה במידע זה נגד הרופא המדווח או נגד איש צוות רפואה שטעה.
4. הרופא יכבד את זכותו של המטופל לקבל מידע אמין ומלא בדבר נסיבות הטיפול שקיבל, לרבות טעות שחלה במהלך טיפול זה, אם יש לה השפעה בעלת חשיבות על מצב בריאותו של המטופל או על המשך הטיפול הרפואי בו.
5. הרופא יסביר למטופל את מהות הטעות שחלה בטיפול בו, את הצעדים הננקטים לתיקונה ואת המהלכים המבוצעים כדי למנוע הישנות טעות דומה בעתיד.

 

כד. איסור ניצול¹⁷

1. הרופא לא יפר את אמון המטופל ולא ינצל אותו לרעה מבחינה פיזית, נפשית או כלכלית. הסכמת המטופל לא תגרע מאחריות הרופא.
2. הרופא לא יקיים, גם לא בהסכמה, יחסי מין עם מי מטופליו בתקופת הטיפול ובמשך שנה לפחות מסיום הקשר הטיפולי. אם מדובר במטופל פסיכיאטרי, תימשך תקופת האיסור שלוש שנים לפחות.
3. הרופא לא יקבל במישרין או בעקיפין, למעט אם הוא יורש על פי דין, ירושה שציווה לטובתו מטופל שהיה בקשר טיפולי עמו, אלא אם כן חלפו לפחות שלוש שנים מתום הטיפול עד למועד שבו ציווה המטופל מרכושו לטובת הרופא. היה ולא חלפו המועדים הנ"ל והמטופל ציווה לייחד את ירושתו, חלקה או כולה, לטובת הרופא, על הרופא להסתלק מהירושה.

 

כה. קבלת מתנות ותרומות ממטופלים¹⁸

1. הרופא לא ינצל לרעה, בכל צורה שהיא, את מעמדו על מנת להשפיע על המטופל להעניק לו מתנה או תרומה.
2. הרופא לא יתנה את מתן הטיפול הרפואי, את תוצאותיו או את ביצועו על ידי מטפל מסוים בקבלת מתנה או תרומה.
3. הרופא רשאי לקבל מתנה שאינה בכסף ממטופל, אם זו ניתנה מתוך רצון חופשי של המטופל, אם היא סמלית וצנועה בערכה ואינה מעמידה את הרופא בניגוד עניינים מכל סוג שהוא.
4. הרופא רשאי לקבל תרומה ממטופל, אם זו ניתנה בתום הטיפול הרפואי, מתוך רצון חופשי של המטופל ובאמצעות המוסד הרפואי בו מועסק הרופא, ורק אם התרומה נועדה לקידום הרמה המקצועית של הרופא, לשיפור רמת הטיפול הרפואי הניתן למטופלים או לשיפור תנאי העבודה במרפאה או במחלקה.
5. הרופא לא יקבל מתנת כסף או תרומה לצרכיו האישיים.

 

כו. רישום תעודת מחלה¹⁹

1. הרופא הרושם תעודת מחלה המופנת לגורם שאינו רפואי יקפיד על סודיות תוכן המידע הרפואי וירשום בה רק כי "פרטי המחלה מתועדים ברישומים הרפואיים המצויים ברשותי".
2. הרופא הרושם תעודת מחלה יקפיד על עצמאותו המקצועית גם נוכח לחץ אפשרי מצד המטופל או בני משפחתו.
3. הרופא הרושם תעודת מחלה יימנע ממתן תעודה כזו באופן רטרואקטיבי, למעט בנסיבות מיוחדות ומוצדקות.
4. הרופא הרושם תעודת מחלה יימנע ממתן תעודה כזו מסיבות שאינן רפואיות.
5. הרופא הרושם תעודת מחלה יימנע ממתן תעודה רפואית לאדם בגין מחלתו של אדם אחר שאינו נשוא התעודה.

 

כז. אישורי כשירות מטעם הרופא²⁰

1. בחתימה על אישור כשירות חלה על הרופא חובת אחריות בדיוק כמו בטיפול בכל בעיה רפואית המובאת לפתחו.
2. הרופא יהיה מעורב אך ורק באישורים העוסקים בנושאים רפואיים והמצריכים בדיקה רפואית ו/או תיאור המצב הבריאותי. אין זה מתפקידו של הרופא לאשש את הצהרות המטופל בעניינים החורגים ממצבו הרפואי.
3. באישור כשירות, צריך הרופא להכיר מקצועית מה נדרש מגוף או מנפש האדם בפעילות הרלוונטית אליה מתייחס האישור, על מנת לקחת חלק בעניין נשוא האישור.
4. על הרופא להכיר במגבלות הידע המקצועי שלו ולהפנות למומחה בתחום, כל אימת שאינו מכיר את הנדרש מבחינה רפואית לביצוע המטלה.
5. הרופא רשאי לסרב למתן אישור כשירות לפעילות המנוגדת לעמדתו המקצועית, למצפונו או לאמונתו.

 

כח. איסור השקר לטובת המטופל²¹

הרופא לא ימסור במתכוון מידע שגוי או מטעה, לכל אדם או גורם אחר, בדבר מצבו הרפואי של המטופל, בדיקות או טיפולים שלהם הוא זקוק גם אם הדבר נעשה, לכאורה, "לטובת המטופל".

 

כט. השימוש בתרופות גנריות²²

1. הרופא רשאי להתחיל טיפול בתרופה גנרית כל עוד היא נמצאה שווה ביעילותה ובבטיחותה לתרופת המקור המקבילה.
2. הרופא לא יחליף תרופת מקור בתרופה גנרית משיקולים כלכליים בלבד של גוף שלישי, ובמיוחד במקרים שבהם המטופל מאוזן תוך טיפול בתרופה בעלת טווח טיפולי צר.
3. הרופא רשאי להציע למטופל המאוזן בטיפול בתרופת מקור שימוש בתרופה גנרית, אם השתכנע כי אין בכך כדי לפגוע בבריאותו של המטופל, ולאחר שהתקבלה לכך הסכמת המטופל.

 

ל. קבלת תשלומים בטיפול פרטי

1. הרופא לא ישדל את המטופל לקבל טיפול פרטי.
2. הרופא יודיע מראש למטופל מהו התשלום שאותו הוא גובה תמורת מתן טיפול רפואי פרטי.
3. הרופא לא יגבה תשלום נוסף מהמטופל )כפל תשלום(, במקום שבו גוף אחר משלם את מלוא הסכום בעבור הטיפול הרפואי.
4. הרופא יקבע את שכרו באופן סביר על פי מעמדו, מיומנותו המקצועית, סוג הטיפול הנדרש והיקף הזמן הנדרש לביצועו.

 

---

[1] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "מחלות הנפש ככל שאר מחלות האדם"

[2] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "אתיקה רפואית והטיפול במטופלים בעלי מחלות חשוכות מרפא וטיפולים חסרי תוחלת"

[3] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "בדיקה גופנית על ידי רופא באזורים נסתרים בגוף המטופל"

[4] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "האם רופא צריך ליידע כל עובר אורח כי אבחן בו חולי"

[5] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "טכנולוגיות חדשות – ה'סייפר' כמשל"

[6] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "האם חייב רופא לדווח לחוליו על מצב בריאותו?"

[7] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "חובת המנתח למנותח – ביקורת והמשך מעקב לאחר ניתוח"

[8] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "כללים לקביעת כשרות משפטית"

[9] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "טיפול למניעת הריון בנשים חסרות כשירות לקבלת החלטות מודעות"

[10] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "חוות דעת נוספת לחולה המאושפז"

[11] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "רפואה ואמונה בטיפול הרפואי"

[12] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "טיפול רפואי להעצמה קוגנטיבית"

[13] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "גבולות החובה בטיפול הרפואי"

[14] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "סיום יחסי רופא-מטופל ביוזמת רופא"

[15] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "רופא רשאי להודיע למטופליו על מקום עבודתו החדש"

[16] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "על הרופא מוטלת החובה האתית לגלות לחולה כי חלה תקלה בטיפול בו"

[17] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "יחסי מין בין רופא ובין מטופל"

[18] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "קבלת תרומות מחולים ומטופלים"

[19] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "רישום תעודות מחלה"

[20] לעניין זה, ראו נייר העמדה בנושא: "אישורי כשירות מטעם הרופא"

[21] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "האם זה אתי לשקר לטובת החולה?"

[22] לעניין זה, ראו נייר עמדה בנושא: "שימוש מושכל בתרופות גנריות"