תיאור המקרה:
מדובר בתלונה שהוגשה ללשכה לאתיקה על ידי גב' אלמונית (להלן: המתלוננת), נגד ד"ר ריצ'רד שיפר, באשר לניצול יחסי רופא-מטופל.
על פי התלונה, ניצל ד"ר שיפר את מצבה הרפואי ואת התלות שפיתחה בו גב' אלמונית בכדי להציע לה שותפות בנדל"ן, לפיכך על פי התלונה הפר הנילון את כללי האתיקה.
הדיון בוועדת הבירור:
ביום 5 באפריל 2016, התכנסה ועדת הבירור שהרכבה – ד"ר סימונה נאור (יו"ר), ד"ר חנוך מיודובניק (חבר), ד"ר יואב לוריה (חבר), (להלן: "ועדת הבירור"). בנוסף נכחו בדיון עוה"ד קרן אלדר (יועמ"ש הוועדה), הגב' קרן משיח צוונג (רכזת הלשכה לאתיקה), המתלוננת והנילון.
גרסת המתלוננת:
המתלוננת טופלה זמן ממושך אצל הנילון, מומחה לפסיכיאטריה. המתלוננת מעידה על עצמה כי היא לוקה בהתקפי פאניקה מאז שהיתה בת 37 ואף אושפזה מספר פעמים. בעקבות חוויה שלילית שעברה באחד מבתי החולים בו אושפזה, החליטה לעבור לטיפול במסגרת פרטית ועל כן פנתה לטיפול אצל הנילון.
המתלוננת העידה בפני הוועדה כי הטיפול אצל הנילון סייע לה באופן משמעותי בהתמודדות עם קשיים נפשיים שעברה במהלך חייה, ואף ציינה כי בזכות הטיפול אצל הנילון הצליחה לשוב למעגל העבודה. המתלוננת הוסיפה כי לנילון היתה השפעה משמעותית עליה וכי חשה תלויה בו. לדבריה, היתה יוצרת עמו קשר לעתים מחוץ לשעות הטיפול, והוא תמיד נענה והיה לאוזן קשבת בעבורה.
המתלוננת טוענת כי באחת מפגישותיהם סיפר לה הנילון כי הוא טס לרומניה וכי הוא משקיע בנדל"ן שם. למשמע דברים אלה, סיפרה לו המתלוננת כי יש לה כסף בבנק וביקשה את עצתו כיצד להשקיע אותו. לדברי המתלוננת, הנילון ייעץ לה להשקיע בנדל"ן והציע לה להיות שותפה בעסקיו ברומניה, תוך שהוא מבטיח לה כי ההשקעה תביא לתשואה גבוהה וכי היא תוכל להרוויח, בתוך שנה, 100,000 ש"ח. בחלוף שבוע מפגישה זו, נפגשו המתלוננת והנילון בבית קפה ובמעמד זה רשמה המתלוננת צ'ק לפקודת הנילון. ואולם, זמן קצר לאחר מכן, התחרטה וביקשה מהנילון להשיב לה את כספה אך הנילון סירב לבקשתה והחל מתחמק ממנה תוך שהוא מנסה "למשוך זמן".
בהמשך, חלתה בתה של המתלוננת בסרטן. משכך, חשה המתלוננת כי עליה לשוב לטיפול פסיכיאטרי וחזרה להיות מטופלת של הנילון – דבר שיצר יחסים אמביוולנטיים בינה לבין הנילון.
עד ליום בירור התלונה, לא השיב הנילון למתלוננת את הכספים שחייב לה לטענתה ואף לא התנצל או הביע חרטה על מעשיו. יצוין כי לדברי המתלוננת, אמר לה הנילון כי הפסיד את הכספים שהשקיע וכי לא יוכל להשיב לה את כספה.
גרסת הנילון:
הנילון טיפל במתלוננת עד לשנת 1999, אך לדבריו בשנים האחרונות אין קשר טיפולי ביניהם. לעיתים מתקשרת אליו המתלוננת ומגוללת בפניו את בעיותיה. לדברי הנילון, במהלך הקשר הטיפולי בעבר, פיתחה המתלוננת רגשות כלפיו ולאור כך הפסיק אתמתן הטיפול, שכן, לטעמו, שיטת הטיפול בה נקט לא נשאה תוצאות. הנילון הגדיר את הקשר עם המתלוננת בשנים האחרונות כ"קשר ידידותי" ולא כקשר של רופא-מטופל.
בנוסף, ציין הנילון בפני הוועדה כי כתב עבור המתלוננת מכתבים למשרד האוצר וביטוח לאומי כדי שאלה יכירו בהיותה ניצולת שואה.
הנילון העיד בפני הוועדה כי פגש את המתלוננת בבית קפה ובמפגש זה ביקשה ממנו המתלוננת לייעץ לה כיצד עליה להשקיע את כספה. לדברי הנילון, מכיוון שלא היו בקשר טיפולי במשך שנים חש כי אין מבחינתו בעיה לסייע לה בעניין זה.
הנילון העיד כי המתלוננת אמרה לו שיש לה כסף וכי הוא לא מניב תשואה וביקשה את עצתו כיצד עליה להשקיע את הכספים. המתלונן חזר והדגיש בפני הוועדה כי החליט להיענות למתלוננת מתוך רצון לסייע לה ומאחר והמתלוננת כבר לא טופלה על ידו. הפגישה והעברת הצ'ק אירעו מספר שנים לאחר שהופסק הקשר הטיפולי והוא אכן השקיע אותו בעבורה, אולם העסקים לא צלחו. הנילון מציין כי כל השקעותיו התרסקו וכי בשנים האחרונות נקלע למשברים כלכליים, פיזיים ונפשיים. בנוסף לאמור, ציין הנילון בפני הוועדה כי בשנת 2014 עבר ניתוח דיסקציה של האופטי.
החלטת ועדת הבירור:
הנילון ביצע עבירות אתיות: מצופה מרופא מומחה בפסיכיאטריה שביצע אבחנה כי יגלה זהירות שבעתיים. במעשיו, חרג הנילון מהכללים המקובלים, בייחוד בהתחשב בכך שהנילון ידע לתת פרוגנוזה בעניין המתלוננת וחרף זאת נהג כפי שנהג.
לנילון לא עומדת הטענה לפיה לא היו קיימים יחסי מטפל-מטופל בעת שלקח את כספה של המתלוננת. זאת ועוד, יצוין כי שיחות הטלפון שקיים עמה, לכאורה בזמן שלא טיפל בה, נחשבות ל-"טלמדיסין". הנילון ידע כי למתלוננת בעיה בהצבת גבולות שכן זו היתה חלק מהאבחנה הרפואית. למרות זאת ועל אף הציפייה שאיש מקצוע כמוהו יהיה ער לסיבוכים העלולים להיווצר בסיטואציה רגישה מעין זו, בחר לנצל את המטופלת. במעמד הדיון הודה הנילון כי שיקול דעתו באותה העת היה לקוי וכי בדיעבד לא היה חוזר על התנהלות זו.
הוועדה לא יכולה להתעלם מהמידע שהגיע לפתחה ממשרד הבריאות בעניין דומה בו הנילון קיבל הלוואה גדולה ממטופל ובחלוף יומיים, כאשר המטופל התחרט וביקש ממנו להשיב לו את כספו, סירב לעשות כן. לעמדת הוועדה, מתעורר כאן חשד להתנהלות סדרתית בעלת אותם מאפיינים של חריגה מהכללים המקובלים ומגבולות המקצוע באמצעות ניצול יחסי מטפל-מטופל, שהם מעין יחסי מרות ותלות.
לאור האמור מוצאת הוועדה כי הנילון אשם בעבירות האתיות שיוחסו לו בכתב התלונה וקובעת כי יקבל נזיפה חמורה, בהתאם לסעיף 25.2.4 לסדרי הדין.
ההחלטה תשלח לצדדים ותפורסם ללא פרטים מזהים של המתלוננת.