"ועדת הלסינקי הצבאית, שאישרה את הניסוי, כשלה בתפקידה; גיוסם של המשתתפים בניסוי נעשה בניגוד לכללי היסוד של ביצוע ניסויים בבני אדם; בחירת החיילים כאוכלוסיית הניסוי הייתה פסולה ומגמתית; מהחיילים הועלמו נתונים חיוניים על סיכונים ותופעות לוואי ודף ההסבר נלקח מהם; המעקב אחר מצבם של משתתפי הניסוי היה לקוי בחלקו; נעשה ניצול של אוכלוסייה רגישה הנתונה למרות בהירארכיה הצבאית; אין להתיר לצה"ל לבצע ניסויים בחיילים אלא בכפוף למערכת האזרחית;
לקריאת הדו"ח
הוועדה קובעת, כי ועדת הלסינקי הצבאית, שאישרה את הניסוי, כשלה בתפקידה לא נמצאה הצדקה ברורה לניסוי, הרקע המדעי של הניסוי היה חסר, תכנון הניסוי וביצועו לא תאמו את מטרותיו, ולא ניתן היה להגיע לתוצאות המצדיקות את מטרותיו. מטרת הניסוי הייתה לבדוק את בטיחותו ויעילותו של החיסון לשימוש באוכלוסייה הכללית של מדינת ישראל. עם זאת, הניסוי בוצע בחיילים צעירים ובריאים, ועל כן לא ברור כיצד תוצאותיו יכולים להשליך על כלל האוכלוסייה. כמו-כן לא נבדקו לעומק הסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות של הניסוי.
בפני החיילים שהשתתפו בניסוי הוצגו נתונים חלקיים ואף הועלמו מהם נתונים חיוניים אודות סיכונים ותופעות לוואי. טופס ההסכמה שניתן לחיילים לא כלל מידע על תופעות לוואי חמורות שעלולות היו להיגרם בניסוי, זאת על אף שברשות מתכנני הניסוי היה מידע על הצטברות תופעות לוואי לחיסון נגד אנתרקס. בשל מעטה הסודיות, אשר הוועדה לא שוכנעה בנחיצותו, נמנע מהחיילים להיוועץ בבני משפחתם וטופס ההסכמה מדעת אף נלקח מידיהם בניגוד לדעתה של ועדת ההלסינקי שאישרה את הניסוי. הוועדה תהתה באשר למניעים האמיתיים שהובילו למעטה הסודיות.
מעדויות החיילים עולה, כי הרגישו שהופעל עליהם לחץ חברתי להשתתף בניסוי, ובחלק מהמקרים - לחץ ממפקדיהם. במרבית המקרים לא קיבלו הסבר על תופעות הלוואי, וכשניתן הסבר – נעשה הדבר בצמצום ובמזעור חשיבותן.
המעקב אחר מצבם של משתתפי הניסוי היה לקוי בחלקו. לא הייתה התייחסות להיעדר קיומו של מעקב אחרי החיילים לאחר תום הניסוי ולאפשרות של נזק שייגרם לחיילים לאחר תום השתתפותם בניסוי.
הוועדה קובעת כי ועדת הלסינקי הצבאית, שאישרה את הניסוי, קיבלה כמובן מאליו את שהודיעו לה מתכנני הניסוי ואת שהורו לה לעשות במסגרת ההיררכיה הצבאית. הכשלים הרבים בניסוי נבעו ברובם המוחלט מביצועו של הניסוי במסגרת ההירארכיה הצבאית, אשר בה הליך קבלת ההחלטות אינו דומה כלל ועיקר לזה הקיים במערכת האזרחית. ועדת הבדיקה גורסת, כי ועדת הלסינקי הצבאית חסרה את הכישורים הנדרשים לאישור ניסויים רפואיים בבני אדם, וכי חבריה נבחרים לפי דרגותיהם ותפקידם הצבאי ללא זיקה לניסיונם וכישוריהם בתחום המחקר הרפואי.
לסיכום נאמר בדוח, כי "אין בידי הוועדה דרך תקיפה מספיק להביע את הסתייגותה והשגותיה מהדרך בה גויסו החיילים להשתתף בניסוי, מהליקויים שנפלו בטופס ההסכמה והדף ההסבר ומכך שלא הושארו בידי החיילים".
מהמלצות הוועדה:
- יש לסיים בהקדם את סיכום תוצאותיו של ניסוי עומר 2 ולמסור סיכום זה למשתתפים בניסוי.
- יש להקים גוף רפואי מקצועי בלתי תלוי בצה"ל ובמערכת הביטחון, שתפקידו יהיה להגדיר את משך המעקב אחר המשתתפים בניסוי גם לאחר שסיימו את השתתפותם בו, לבחון את תלונות החיילים בדבר תופעות שהופיעו אצלם בהקשר להשתתפותם בניסוי ולקבוע כיצד לנהוג במקרים בהם יוחלט שמי מהחיילים ניזוק כתוצאה מהשתתפותו בניסוי.
- על צה"ל ומערכת הביטחון להמשיך לעקוב אחר מצבם הבריאותי של החיילים שהשתתפו בניסוי עומר 2 ולהיערך למתן מענה לכל אחד מהחיילים.
- יש לקדם את החלת חוקי המדינה העוסקים בעריכת ניסויים בבני אדם על צה"ל, להגדיר את אוכלוסיית החיילים כ"אוכלוסייה רגישה" ולחייב כל ניסוי בבני אדם בצה"ל לעמוד תחת פיקוח בהתאם לכללים הנהוגים במערכת האזרחית.
- יש לשנות את הרכבה ודרך מינויה של ועדת הלסינקי הצבאית, כך שתתאים בכישוריה לוועדה אזרחית, או לבחון אפשרות לחייב את צה"ל בקבלת אישורים לביצוע ניסויים בחיילים מוועדת הלסינקי אזרחיות.
- הפיקוח על ניסויים בחיילים יעשה על ידי גוף אזרחי מקצועי חיצוני ללא זיקה קיימת לחיל הרפואה או למערכת הביטחון.
ועדת הבדיקה
ועדת הבדיקה לניסוי "עומר 2" מונתה על ידי יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, פרופ' אבינעם רכס במהלך 2007 בעקבות פנייתו של ד"ר יחזקאל לוי, קצין רפואה ראשי דאז, בבקשה למנות ועדת בדיקה בלתי תלויה שתחקור את התנהלות הניסוי.
לחברי ועדת הבדיקה נבחרו בעלי ניסיון בתחומים הבאים: בדיקת התנהלות של רופאים, מוסדות וגופים השייכים לרפואה; נושאים השייכים לאתיקה ותפקוד מקצועי; עריכת מחקרים וניסויים. וכמו כן נבחרו בעלי ניסיון קודם בהשתתפות בוועדות בדיקה או חקירה. שמות חברי הוועדה: פרופ' ראובן פורת (יו"ר), פרופ' אריה בס, ד"ר אלינור גושן וד"ר דוד צנגן (חברי הלשכה לאתיקה של הר"י) ד"ר מאיר להב (יו"ר ועדת הלסינקי של המרכז הרפואי רבין) ופרופ' אילן חת (נשיא מכון ויצמן לשעבר). עו"ד אדוה פרי שימשה כיועצת המשפטית של הוועדה.
הוועדה החלה לפעול בחודש יוני 2007. במסגרת עבודתה ראיינה הוועדה 83 חיילים שהשתתפו בניסוי ובנוסף קיבלה סיכום עדויות של 60 חיילים שהעידו בפני עמותת רופאים לזכויות אדם.