בת 39, אם לתאומים בני שנה וחודשיים – אורי ועומר; מתגוררת בת"א, בת לרופא ולמיקרוביולוגית, נכדה לרופאה (מצד אמה); ד"ר רכס: "עם כזו משפחה, מישהו מאיתנו הילדים היה חייב להפוך לרופא"
מאת מיכל סבו-וינברגר
בעוד כחודש, ("אם תקופת המבחנים תעבור בהצלחה"), יסתיים פרק של שש שנות ההתמחות בחייה של ד"ר רכס והיא תקבל לידיה את הרישיון המיוחל לשמש רופאה ויועצת מומחית לגנטיקה. ד"ר רכס היא כבר כיום רופאה גניקולוגית ואילו עתה תורחב מומחיותה גם לגנטיקה. "ישנם מעט מאוד גנטיקאים בישראל, כשליש מהם הנם גניקולוגים. על-מנת לסבר את האוזן, לבחינות הקרובות ייגשו ארבע רופאות מתמחות בגנטיקה בלבד".
אני פוגשת אותה בבית-קפה נחמד בכיכר מסריק בת"א. הצלחתי לשלוף אותה לזמן מוגבל מדפי הספרות המקצועית, אשר במעמקיה היא מבלה בשבועות האחרונים את רוב שעות העירות שלה. הזמן קצר והמלאכה מרובה, מדובר ב"סופר-וומן" - גם רופאה עובדת ולומדת, וגם אם לתאומים רכים.
את לימודי הרפואה עשתה בבית-הספר לרפואה בירושלים, את הסטאז' בבית-החולים העמק בעפולה. לאחר מכן, שש שנות התמחות במחלקת הנשים באיכילוב וכיום היא עובדת במכון הגנטי של בית-החולים. את הברק בעיניה, בכל פעם שהיא מספרת על תחום הגנטיקה, קשה לפספס, ואנחנו נשאבות בקלות לשיחות מרתקות על די.אן.איי והקשר בינו לבין סדרות משטרה ובילוש בטלוויזיה. "הידע בתחום הגנטיקה מתקדם בקצב מסחרר, בכל רגע נתון נולד ידע חדש", היא אומרת. "כמעט כל מה שאנו רואים כיום על המסך, אפשרי. זה לא בדיוני. די בטיפת רוק כדי להתחקות אחר האדם שביצע את המעשה הפלילי".
צילום: יונתן בלום
יש לה מורשת רפואית מרשימה. סבתה, מצד אמה, למדה רפואה בטורקיה, ארץ הולדתה. לאחר שעלתה לישראל והתגוררה במעברות, השתקעה הסבתא בפתח-תקווה. "אמי נהגה לספר לי בילדותי, שסבתי היתה 'רופאת כפר' וכאשר ערכה ביקורים בבתים של חולים, בימים בהם פתח-תקווה היתה מושבה צעירה, נהגה בעגלה רתומה לסוס. אהבתי לשמוע כיצד חלפה בדרכה על-פני תרנגולים וערימות קמח, בחצרות הבתים", היא מספר בערגה.
הוריך עוסקים אף הם בתחום?
"אמי פרשה לגמלאות. בעברה, היתה מיקרוביולוגית. אבי משמש כיום כרופא נוירולוג (פרופ' אבינועם רכס מהדסה – מ.ס.ו)".
היכן גדלת?
"נולדתי בירושלים. אני הבכורה. יש לי שני אחים. כאשר סיימתי את כיתה א', עברנו להתגורר למשך שלוש שנים בניו-יורק, שם שימש אבי כרופא בבית-החולים בעיר ועסק במחקר".
לא פשוט לילדה בת 7. איך הדבר השפיע עליך?
"בדיעבד, בדרך נפלאה. כילדה, לא חשבתי כך. אכן, בגיל צעיר לא קל לבצע מעבר שכזה. אך כיום, אני מסתכלת על תקופת הילדות בניו-יורק כחוויה מיוחדת במינה, שונה מאוד מישראל, יוצאת דופן. אני מבינה עד כמה היא תרמה להרחבת האופקים שלי, לביסוס הידע שלי בשפה האנגלית שהפכה לשפת אם שנייה שלי".
צילום: יונתן בלום
נהוג לחשוב שאי אפשר לנצח גנטיקה. מה דעתך?
"אני מאמינה שלא הכל נכתב מראש. אם אחד מהוריך נפטר כתוצאה ממחלת לב, ואילו את מנהלת אורח חיים בריא, יש באפשרותך לנצח את הגנטיקה. את בהחלט יכולה לצמצם את גורמי הסיכון. בדומה, אם יש סיפור משפחתי של סרטן, ואפילו אם נמצאת נשאית למוטציה המעלה סיכון לחלות, הגילוי המוקדם וטיפולים נוספים עשוי למנוע מחלות רבות. כיום עורכים לכל ילד, שנולד במדינה, סקר ילוד עוד לפני שהוא משתחרר מבית-חולים, ובמסגרתו בודקים היתכנות ל-11 מחלות קשות, שללא טיפול יובילו למחלה קשה ובלתי הפיכה. הגנטיקה היא הפוטנציאל. אורח החיים שבוחר האדם יכול בהחלט לשנות את ה'גזירה' הגנטית".
מה דעתך על הרפואה הלא-קונבנציונלית? דיקור, למשל.
"רפואה מסוג זה בהחלט תורמת לשיפור איכות החיים. אני מאמינה, שהעובדה שיש לאדם עוגנים מגוונים בחייו תורמת לבריאותו. יש קשר הדוק, בעייני, בין גוף לנפש".
האם קיים שוני באופן הייעוץ לאישה ההריונית ובן-זוגה בין רופאים גניקולוגים למומחים לגנטיקה?
"הגישה של הרופאים בתחום הגנטיקה מכונה Non directive consulting. אנו מתארים את הממצאים שלנו ומציגים את כל ההיבטים – הטובים והרעים - מבלי לנקוט בדעה, ובדרך זו מאפשרים לאדם שמולנו לבחור את הבחירה הנכונה ביותר עבורו, מתוך ראיית העולם שלו ותפיסתו האישית והדתית. הנטייה של לא מעט מהרופאים הגניקולוגים היא לייעץ כיצד כדאי לנהוג".
ריבוי הבדיקות הגנטיות בארץ מעורר דילמה קשה
"נכון, בקרב חלק מהאוכלוסיה בארץ קיימת נטייה לבצע המון בדיוק במהלך ההריון (הכי הרבה בעולם), מתוך מחשבה שאפשר להגיע לילד מושלם. יש גם הרבה הפסקות הריון בעקבות זאת. אך לא כולם חושבים כך. למרות הקושי בארץ לקבל את השונה, ישנם אנשים הבוחרים להמשיך את ההיריון גם אם תוצאות הבדיקות לא היו מושלמות".
מיהם ה"לקוחות" שלך?
"לא רק נשים בהריון מגיעות לייעוץ גנטי. אנחנו פוגשים גם ילדים ומבוגרים עם סיפור אישי או משפחתי של מגוון רחב מאוד של מחלות. גנטיקה נוגעת בכל המקצועות".
ספרי על ההרכב האנושי במכון הגנטי של איכילוב
"פרופ' אבי אור-אורטריגר מנהל את המכון, פרופ' יובל ירון מנהל את היחידה לאבחון טרום לידתי, ד"ר שי בן-שחר – רופא ילדים וגנטיקאי, ד"ר טל צבי – רופא ילדים וגנטיקאי, ד"ר גיא רוזנר – גסטרואנטרולוג וגנטיקאי העוסק באונקו-גנטיקה, ד"ר ריקי סוקניק – גניקולוגית וגנטיקאית. בנוסף לרופאים, ישנן במכון יועצות גנטיות המבצעות הרבה מהעבודה השוטפת".
יש לכם אחריות כבדה. האם התשובות שלכם חד-משמעיות?
"למרות הידע העצום, יש עדיין הרבה תחום אפור. ישנם לא מעט מקרים בהם אנחנו לא יכולים לתת תשובות חד משמעיות, וכפי שאמרתי תפקידנו לשים את הדברים על השולחן ולאפשר לאדם שיושב מולנו לקבל את ההחלטה המתאימה לו באופן אישי. אחת הבדיקות מהשנים האחרונות – "השבב הגנטי" (Array CGH) – מאפשרת לאבחן שינויים מזעריים תת-מיקרוסקופים של חסרים ותוספות. יתכן מצב בו תתקבל תשובה של שינוי תת-מיקרוסקופי שמשמעותו אינה ברורה כיוון שקיים מעט מידע בעולם בנושא זה. אנו נחלוק עם הפציינט את המידע הקיים ומגבלותיו ויחד ננסה להתקדם עם האבחנה במידת האפשר".
מה יכולה כיום לדעת אישה הריונית בשלב מוקדם?
"כיום, ניתן בין היתר לדעת את מין היילוד כבר בשבוע ה-8 להריון. בשבועות ראשונים אלה ניתן גם לזהות התכנות לתסמונת דאון באמצעות חומר עוברי המצוי בדם של האם. כמובן, שיכולות מדעיות אלה פותחות עוד ועוד דילמות אתיות ובהחלט ניתן לומר שהמדע מקדים את החשיבה החברתית ואת ההחלטות החברתיות".
איך מגיעים אליכם?
"לצערי, ישנם כיום מעט מאוד מומחים בגנטיקה רפואית בישראל. את רובנו ניתן למצוא במכונים הגדולים בבתי-החולים, ובקופות, אם כי שם התורים עלולים להיות ארוכים. ישנם גם גנטיקאים העובדים באופן פרטי.
מדוע אין הרבה גנטיקאים?
"אולי משום שאין בו זוהר כלכלי".
מהן תכונות האישיות הדרושות לדעתך לרופא בתחום הגנטיקה?
"רופא גנטיקאי חייב להיות סקרן, רעב לידע, לאהוב ולרצות ללמוד ולחקור כל הזמן. בנוסף לכך, תחום זה מתאים לאנשים שאינם חוששים מטכנולוגיות חדשות. גנטיקה היא חוד החנית של המדע הטכנולוגי. זהו מקצוע שהידע בו גדל ומשתנה כל הזמן".
כבר היית רופאה גניקולוגית. מה משך אותך לגנטיקה?
"תחום הגנטיקה קשור מאוד לגניקולוגיה, בחלק של האבחון הטרום לידתי. זה היה נראה לי מעניין וכזה הדורש חשיבה מעמיקה. פשוט, לעצור לרגע ולחשוב. לאסוף הרבה נתונים, הנראים בהתחלה לא קשורים, מידע על המשפחה ומעבר לכך, ולנתח אותם לעומק".
השאלות שלכם שונות בהשוואה לרופאים אחרים?
"כן. אנחנו בין היתר חוקרים את ההיסטוריה המשפחתית של האדם היושב מולנו, 'נוברים' לו בעבר. הרבה רופאים אינם שואלים שאלות על העץ המשפחתי אלא מסתפקים בשאלות קצרות על האב והאם. ישנה גם בדיקה פיזיקלית מעט שונה, המתעניינת בשינויים קטנים הנקראים 'שינויים דיסמורפיים" – צורת האוזן, מבנה העין, צורת האצבעות, הציפורניים ועוד, שחשובים על-מנת להגיע לאבחנה. יחד עם זאת, צריך להבין שלא כל מי שמגיע לרופא בתחום הגנטיקה זוכה לתשובות ברורות וחד-משמעיות".
מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?
"בעבר, הייתי צוללת הרבה – בארץ ובחו"ל. בנוסף, אני אוהבת מאוד לקרוא ספרות fiction באנגלית".
מקרה שלא תשכחי לעולם...
"אחד המקרים שנגע ביותר ללבי היה כאשר נאלצתי לבשר לאב שבנו סובל ממחלת דושן. מדובר במחלה קשה מאוד הפוגעת בשריר. לכאורה, נולד תינוק בריא אך המחלה מביאה לכך שהוא יגיע לכיסא גלגלים, ובסופו של דבר היא תביא למותו סביב גיל 20. הילד היה אז בן 6.5 והוריו הגיעו עמו לבית-חולים בשל פציעה. היו עוד בנים צעירים בבית, שיתכן וגם הם לקו במחלה וטרם אובחנו, והאם היתה בהריון. הקושי לבשר להם היה רב מנשוא. זו היתה הפעם הראשונה שביצעתי שיחה מסוג זה לבדי".