בן 31, בוגר הטכניון בחיפה, מתגורר מזה כשנתיים בתל-אביב עם בן-זוגו לחיים גידי (32), דוקטורנט לאנטומולוגיה באוניברסיטה העברית.
מאת מיכל סבו-וינברגר
נתחיל במקורות ובקשר המשפחתי לעולם הרפואה
"הוריי עלו לישראל ממולדובה ב-1977 והשתקעו בכפר-סבא. נולדתי ב-1980. אמי עובדת במכון התקנים ואבי מהנדס חשמל בחברת הייטק. אחי הבכור, בן 36, עובד אף הוא בחברת הייטק. יש לי דוד רופא, אשר חי באוקראינה".
מתי ידעת שתהיה רופא?
"אי אפשר לומר שידעתי זאת מילדות. ההחלטה שלי ללמוד רפואה התקבלה לקראת הצבא, אך לא בחרתי בדרך של עתודה. התגייסתי לצבא ובתום השירות נסעתי לטיול. משחזרתי והרגשתי בשל לכך, נרשמתי ללימודים".
מה משך אותך לעולם הרפואה?
"תמיד היתה לי נטייה למקצועות הריאליים. אהבתי מאוד ללמוד פיסיקה בתקופת תיכון ובמידה רבה הצלחתי גם בלימודים ההומאניים. ברפואה, מצאתי את השילוב המושלם בין שני העולמות, הריאלי וההומאני. מצד אחד, הרפואה מבוססת על מדע, הוכחות, סטטיסטיקה, ומצד שני זהו אחד המקצועות הכי הומאניים שקיימים – יש בו עיסוק מתמיד עם אנשים. מקצוע הרפואה דורש מידה גבוהה של אמפתיה. רופא חייב לדעת לתקשר טוב עם אנשים, להיות קשוב להבעות הפנים שלהם, לדעת לאבחן אם האדם היושב מולך סובל, למרות שהמילים שהוא בוחר לומר הפוכות".
צילום: יונתן בלום
ספר על הידע החדש
"אנחנו עדיין בתחילת הדרך, אך ניתן לומר שישנן מספר פריצות דרך בידע בתחום.
התקדמות רפואית משמעותית הינה הטיפולים הביולוגים. הטיפולים הללו לא רק שהנם יעילים מאוד, הם גם לרוב מלווים בפחות תופעות לוואי מאשר טיפולים כימותרפיים.
אחד ההישגים הבולטים כיום הנו מימוש חזון הרפואה האישית, שבה מתאימים לכל חולה את התרופה האישית שלו. מדובר במהפכה המתהווה בשנים האחרונות. משמעות הדבר היא ששני אנשים שלמראית עין חולים במחלה זהה, יקבלו טיפולים שונים לגמרי. היכולת לאבחן בביופסיה מוטציות שונות בגידול מאפשרת להתאים לחולה טיפולים ביולוגיים ספציפיים למצבו האישי".
אתה מרגיש שהחולים כיום יותר מתוחכמים?
"כן, הרבה מגיעים עם ידע שאספו. מצד אחד, זה בסדר. ידע זה כוח והדבר חשוב. מצד שני, האינטרנט מוצף בהמון מידע חלקי, לעיתים לא מדויק ולא נכון, וזה מטעה. יש גם לא מעט שרלטנות, ממנה אני מתריע. במקרה הטוב, העניין מסתיים בהוצאה כספית גבוהה. במקרה הרע, בהידרדרות מצבו של החולה".
מה יחסך לרפואה משלימה, אלטרנטיבית?
"אני נוטה לסמוך רק על דברים שניתן לחקור אותם מדעית. הרפואה הקונבנציונלית נחקרת כל הזמן. יש לה ביסוס מדעי וערך מספרי. אני יודע כיצד משפיעה תרופה מסוימת ולאיזה תופעות לוואי לצפות.
אינני מבטל את הרפואה המשלימה, אך אני מוכן לאמץ רק את המידע שנחקר והוכח. לדוגמה, עשו מחקרים רבים אודות השלכות השימוש בויטמין C ולא הצליחו להוכיח את אותן סגולות שיוחסו לו. לעומת זאת, הוכח כי תוספת ויטמין D חשובה לאוכלוסיות מסוימות.
באונקולוגיה, לדוגמה, אנו משתמשים באומגה 3 בעירוי לשיפור תיאבון כחלק מהתמודדות עם הירידה במשקל ממנה סובלים חולים רבים.
חשוב לדעת, שבתחום הרפואה האלטרנטיבית ישנם תכשירים העלולים להתנגש עם התרופות האונקולוגיות. כמו כן, רוב התעשייה בתחום זה אינה מצויה תחת פיקוח".
האם הרפואה האונקולוגית אימצה משהו מהטיפולים המשלימים?
"בהחלט. אנחנו משתמשים במספר טיפולים משלימים. למשל, יש מחקרים אשר מראים כי שילוב של עיסוי, יוגה ואף דמיון מודרך עשויים לעזור בהתמודדות עם עייפות וחולשה במהלך הטיפולים הכימותרפים. עצם העובדה, שאדם אחר דואג לך ומטפל בך מקל על ההתמודדות עם המחלה ומפחית את רמת המתח והחרדה.
יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לכך, שהדבר אינו מתאים לכל מטופל וחשוב למצוא את האיזון הנכון בין הטיפולים השונים".
צילם: יונתן בלום
אילו תכונות אופי דרושות לרופא בתחומך?
"אני מניח שכמו כל רופא, חשוב להיות אמפאתי וסבלני. אך חשוב גם לדעת למצוא את האיזון הנכון בין הנטייה להיקשר למטופל לבין הרצון לשמור ממנו מרחק רגשי. קל מאוד לפתח ציניות וחשוב להיזהר מכך".
ספר על מקרה שנגע במיוחד לליבך
ישנם לא מעט מקרים אשר משפיעים עליך יותר. במיוחד כשמדובר בחולים צעירים או בכאלו שנוצר קשר מיוחד או שאתה מזדהה איתם במיוחד. הואיל ובדרך כלל מדובר בטיפול ובליווי ארוך טווח, נרקמים גם קשרים הדוקים עם בני המשפחה של המטופל. לעיתים, בעבודה, אתה נתקל באומץ לב בלתי רגיל. חולים אשר נלחמים במחלה אך גם באומץ יודעים מתי להשלים עם הגורל".
מה משמח אותך?
"אמנם, רוב המחלות אינן ניתנות לריפוי, אך במקרים רבים ניתן לעזור ולהקל מאוד. ישנם חולים המגיעים עם קוצר נשימה, ולאחר טיפול כימותרפי אחד או שניים הם מצליחים לחזור לפעילות כמעט רגילה בבית. הידיעה שהצלחתי להעניק להם לפחות כמה חודשים של איכות חיים טובה, משמחת אותי מאוד".
מה מתסכל אותך? או מעציב אותך.
"לצד רגעי הסיפוק, שבהם אתה מצליח לעזור לאנשים, יש לא מעט מקרים בהם אתה נתקל בחולים שלא ניתן להושיע אותם, אלא רק להאריך במעט את ימי חייהם".
מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?
"בעיקר לבלות עם בן-הזוג. שנינו עסוקים מאוד ובזמן המועט המשותף שלנו אנו אוהבים לטייל יחד בארץ ובחו"ל. אני נהנה גם לטייל בעיר בלי מטרה מוגדרת ולהתבונן בארכיטקטורה, לאכול במסעדות טובות, לצפות בסרטים ולקרוא ספרים. הבימאים האהובים עלי הם וודי אלן, אלמודובר, האחים כהן. לפני מספר ימים, חזרנו מטיול נפלא בפרובנס".
מתי היה הרגע המכונן?
"כבר בתחילת הלימודים, ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה. הרגשתי, שאין דבר יותר מרתק מרפואה. עניין אותי ללמוד גם פיסיקה והיסטוריה, אך הרגשתי שברפואה אמצא את כל מה שאני מחפש".
איך היתה תקופת הלימודים?
"קשה ומאתגרת. לילות וימים שלמים לא יצאתי מהבית. הלימודים לא היו קלים ופעמים רבות דרשו ממני לשנן 'רשימות מכולת'. יש לי תחושה שהדבר היה בלתי אפשרי עבורי לו היה מדובר בתחום שאינו מעניין בעיניי".
מדוע בחרת דווקא באונקולוגיה?
"חשוב לדעת, שמדובר בתחום שכמעט לא נחשפים אליו במהלך הלימודים. כסטודנטים, אנחנו כן לומדים איך לאבחן מחלות אונקולוגיות, אך לא נחשפים כמעט כלל לעבודתו של האונקולוג".
ובכל זאת, איך הגעת לתחום?
"די במקרה. בסוף השנה הרביעית ללימודיי, התפרסמה מלגה הניתנת על-ידי האגודה למלחמה בסרטן לחודשיים של עבודה במחלקה אונקולוגית כעוזר רופא. הגשתי בקשה לקבלת המלגה וכך התוודעתי לתחום. במהלך הסטאז', בחרתי לעבוד חודשיים במחלקה האונקולוגית באיכילוב ובתל-השומר והבנתי שזה התחום המעניין אותי ביותר".
הדרישה לתחום כה מועטה, שצריך לעודד לבחור בו?
"זה לא סוד שאונקולוגיה אינה מקצוע פופולארי. לא רק הציבור נרתע מלשמוע ולדבר על התחום, גם הרופאים נרתעים ממנו. אונקולוגיה נשמעת טרגית, עיסוק עם המוות כביכול".
מה עוד עמד על הפרק?
"התלבטתי בין אונקולוגיה לבין פנימית".
מה אתה אוהב בפנימית, ומה פחות?
"פנימית היא הרפואה הקלאסית והיפה אך בפועל העבודה היא די מונוטונית מול אוכלוסייה שחלק גדול ממנה אינו ממש מתקשר".
מה מיוחד באונקולוגיה בעינייך?
"מקצוע האונקולוגיה נמצא כיום בעיצומה של מהפיכה. זהו תחום מתפתח מאוד, הנמצא בחזית המדע הרפואי. משאבים רבים מושקעים בו, ואכן יש לנו כיום יכולות שלא היו לפני 10 שנים. יחד עם זאת, הנסתר עדיין רב מהגלוי.
דבר נוסף המייחד את המקצוע הנו היותו רב תחומי, כזה המשלב עבודה עם רופאים בתחומים מגוונים. אנחנו נמצאים בקשר ישיר עם הפנימאים, הכירורגים, אנשי מקצועות הדימות, הפתולוגים, מרפאות הכאב, התזונאים והפסיכולוגים.
אני אוהב גם את העובדה שמדובר במקצוע המתאפיין בקשר ארוך טווח עם החולים. אני מלווה את החולים לאורך כל שלבי הטיפול והריפוי ויש קווי דמיון לרפואת קהילה".