מאת מיכל סבו-וינברגר
מה עשו לך השנים בארה"ב?
"השנים האלו תרמו לי מאוד לעיצוב האופי וכמובן להקניית השפה האנגלית. בזכות ידיעת האנגלית ברמת שפת אם, גויסתי על-ידי צה"ל למדור תרגום במודיעין. תרומתה של השפה היתה משמעותית גם במהלך לימודי הרפואה, בהם אנו נדרשים לקרוא חומר רב באנגלית וכן לכתוב מאמרים".
מדוע בחרת ללמוד רפואה?
אימא שלי עובדת מזה כ-30 שנים באסף הרופא וכיום היא מנהלת מרפאות החוץ בביה"ח, לכן באופן טבעי כילדה, הסתובבתי הרבה בבית-החולים ובמיוחד במחלקה הנפרולוגית בה עבדה אמי בעבר. בכיתה י"ב עשיתי עבודה בביולוגיה במעבדת המחקר הנפרולוגית, וכבר אז ידעתי שתחום הרפואה והמחקר מושך אותי. יכול להיות שהמשיכה הזו היא בכלל מולדת. אימא שלי מספרת, שכאשר הייתי בגן אמרה לה הגננת שלמדנו בגן על וירוסים וחיידקים, ושלאחר מכן במשך חודשים רבים לא הפסקתי לצייר אותם".
צילום: יונתן בלום
מה מביא אותך לאנטומיה פתולוגית?
"בהתחלה שקלתי רפואת עיניים, אך במהלך הסטאג' ביליתי חודשיים במחלקה ולא הצלחתי להתרגש מזה. לקראת סוף הסטאג' נזכרתי במפגש משמעותי שהיה לי עם תחום הפתולוגיה. במהלך לימודי הרפואה, נסעתי לבית-חולים באוסלו במסגרת חילופי סטודנטים. לאחר חודש במחלקה הפתולוגית באוסלו, הבנתי שזה התחום שבו אני באמת נהנית. בחרתי באיכילוב משום שהוא בית-חולים גדול המאפשר לי לקבל את מלוא החוויה המקצועית".
איזה אדם צריך להיות כדי לעסוק בתחום?
"רופאים המעדיפים את הקשר האישי עם החולה, לא ימצאו כאן את מקומם. התחום הזה לא מתאים לכל אחד. לטעמי, מי שעוסק באנטומיה פתולוגית חייב להיות אדם חזק וסבלני המסוגל לשים לב לפרטים קטנים ולהיות בעל אוריינטציה מחקרית. פתולוג טוב צריך להכיר את כל סוגי המחלות ולשלוט בכל תחומי הרפואה על-מנת לעשות אבחנה מדויקת. לעומת זאת, אף-על-פי שאין מגע עם חולים, חשוב לזכור תמיד, שמאחורי הדגימה שהגיעה למעבדה יש אדם בשר ודם".
ומדוע זה מתאים דווקא לך?
"אני מודה שבמהלך הלימודים ידעתי שלא יהיה לי קל להתמודד פנים אל פנים עם החולה, להיות זו שתביא לו את הבשורה המרה, אולי בגלל שאני מאמינה בכנות ושקיפות מלאה עם החולה ולכן בחרתי בתחום שהוא מעט יותר "מאחורי הקלעים". פתולוגיה היא מקצוע בעל אופי מחקרי, הדורש עבודה עצמית, דקדקנות ויסודיות וזה מתאים לאופי שלי. זיכרון טוב הוא דבר נוסף חשוב למי שעוסק בתחום וכמובן גם ידע בסיסי בביולוגיה מולקולרית ובגנטיקה. בנוסף לכך, תמיד הייתי טיפוס שנוטה יותר לכיוון הכירורגי. אנטומיה פתולוגית, קצת כמו כירורגיה, דורשת עבודת ידיים עדינה ואני חושבת שאני טובה בזה".
מה אתם עושים בדיוק?
פתולוגיה היא כמו חידה. אנחנו מקבלים תכשיר ניתוחי, צריכים לתאר אותו מבחינה מקרוסקופית ולדגום את החומר לפי פרוטוקול מיוחד. מדי יום מגיעים אלינו למכון עשרות תכשירים כירורגים, הכוללים דברים קטנים כגון נקודות חן ותוספתנים ועד תכשירים ניתוחיים גדולים כמו מעיים, שדיים, כליות וכדומה. לאחר מכן, אנו עושים אבחנה מיקרוסקופית ועיקר התפקיד שלנו הוא לקבוע האם מדובר בגידול סרטני או לא, באיזה סוג של גידול מדובר ובאיזה שלב נמצאת המחלה. זוהי אחריות גדולה, שכן האבחנות שלנו משפיעות על חיי החולים, על קבלת ההחלטה האם לנתח ו/או האם נדרש טיפול כימותרפי וכן משפיעות על הפרוגנוזה של החולה".
תארי את סדר היום שלכם במחלקה.
"כאמור, לאחר קבלת החומר מחדר ניתוח, אנחנו מתארים ודוגמים אותו לפי פרוטוקול מסודר. לאחר מכן, אנחנו בוחנים את הדגימה תחת המיקרוסקופ ונותנים אבחנה יחד עם הרופאים הבכירים. בדרך כלל, התשובה שלנו ניתנת לאחר יום יומיים אשר במהלכם יש לנו מספיק זמן לערוך אנליזות נוספות הדרושות ולפנות לספרות המקצועית. כלומר, רוב העבודה אינה תחת לחץ. יחד עם זאת, ישנם גם מקרים דחופים בהם החולה נמצא בחדר הניתוח, בזמן הרדמה על שולחן הניתוחים והכירורג מתבסס על תשובת הפתולוג בכדי לדעת כיצד להמשיך בניתוח. במקרים כאלה, יש לעבוד בדיוק ובמהירות ולתת תשובה כמה שיותר אינפורמטיבית בזמן הקצר ביותר האפשרי, רצוי תוך פחות מ-10 דקות".
מי הצוות במחלקה?
"המחלקה שלנו מונה ארבעה מתמחים ועשרה רופאים בכירים שחלקם גם בעלי תת התמחות בתחומים כגון גסטרו-, נוירו-, דרמטו-פתולוגיה וציטולוגיה. מנהלת המכון היא פרופ' ליפשיץ מרסר, מומחית בגניקו-פתולוגיה. במכון קיימת גם היחידה לביולוגית מולקולרית, המנוהלת על-ידי ד"ר סולר אירית, עמה אנו עובדים בכפיפה אחת לשם קביעת האבחנות".
תארי את האווירה במחלקה.
"האווירה במחלקה נינוחה מאוד ונעימה ומתאפיינת ביחסי חברות בין המתמחים לרופאים הבכירים. העבודה שלנו מושתתת על עבודת צוות. אנו עורכים ישיבות יומיומיות בהן אנו דנים יחדיו על מקרים מורכבים, וכן עורכים ישיבות עם המחלקות השונות של בתי-החולים שבהן דנים על מקרים מענייניים ומנסים גם ללמד את הרופאים האחרים קצת פתולוגיה".
בתחילת השיחה, הזכרת תסכול – ממה?
"משום מה, אנשים מתייחסים לפתולוגיה כמקצוע בשוליים. אפילו בפורומים באינטרנט העוסקים בייעוץ רפואי, לא ניתן למצוא את הקטגוריה של פתולוגיה. רוב האנשים לא יודעים מה זה פתולוגיה. הם פוערים פה כאשר הם שומעים במה אני עוסקת או גרוע מזה – מביעים סלידה. מתסכל אותי, שכל הזמן אני צריכה להסביר מה אני עושה ולהדגיש שלא מדובר רק במתים או נתיחת גופות ולמעשה עיקר העבודה עוסקת בחולים חיים. מתסכל אותי, שהמקצוע הזה לא נתפס כזוהר מספיק ולכן רופאים ורופאות ישראלים לא בוחרים בו. לכך יש להוסיף את העובדה, שלא ממש מכוונים אותך אליו במהלך הלימודים כי זה לא מקצוע קליני, וחבל שכך. אני ממליצה לבוגרי האוניברסיטאות בארץ לבדוק את התחום מקרוב. אין לי ספק, שמקצוע זה הוא אחד המעניינים והמאתגרים. הוא טומן בחובו הזדמנויות ואפשרויות רבות להתפתח מבחינה אישית ומקצועית. לא כדאי לוותר עליו משיקולי יוקרה או שיקולים כספיים".
כיצד מתייחסים אליכם רופאים מהמחלקות האחרות?
"זוהי עוד נקודה כואבת. רופאים רבים רואים בנו לא יותר מטכנאים. הם מעבירים לנו מעט מאוד מידע קליני על החולה ולא רושמים את כל ההיסטוריה הרפואית שלו. צריך להבין, שפתולוג הוא רופא ככל הרופאים – עליו להכיר את החולה מא' ועד ת' ואת המקרה בשלמותו. היעדר פרטים שלמים על החולה מקשה עלינו לקבוע את האבחנה ולפעמים אף עלול לפגוע בנכונות התשובה ובאיכותה. חשוב שתהיה הידברות בין המחלקות, ולכן אני ממליצה לרופאים מהמחלקות האחרות להגיע אלינו יותר".
מהם מקרי הסרטן השכיחים כיום?
"אין לי נתונים כלל ארציים, אך לפי המקרים שמגיעים אלינו, בהחלט ניכרת עליה במספר מקרי הסרטן – בעיקר של סרטן המעי הגס, ריאות, שד ומוח".
כיצד העיסוק בתחום משפיע עליך באופן אישי?
"אין ספק, שחלק גדול מהחוויות הולכות איתי יחד הביתה. אני מספרת לחבריי ולקרוביי על מקרים בהם נתקלתי במהלך היום, חושבת על המטופלים ועל האופן שבו הם מתמודדים עם המחלה. אם האבחנה שלנו היא שהגידול ממאיר, אנו מטביעים על המסמכים את האות מ' ולפעמים אני עוצרת לרגע וחושבת על-כך שבעצם טבעתי את החותמת הזו כמה עשרות פעמים ביום. קשה לי במיוחד לגלות מקרים של סרטן בשד באישה צעירה כבת גילי או גידולים במוח בילדים. יכול להיות שהעיסוק שלי קל יותר, משום שאני לא רואה את החולה מולי, אך אני לעולם לא שוכחת שיש אדם מאחורי האבחנה".
האם הקרבה לתחום משפיעה על אורח חייך?
"אי אפשר לומר שאני מנהלת אורח חיים בריא לחלוטין. יחד עם זאת, אני משתדלת לצרוך כמה שפחות מאכלים המכילים חומרים משמרים, שואפת לעשות כמה שיותר ספורט ואינני מעשנת. באופן טבעי, כרופאה אני מודעת יותר לסכנות אך אני לא חיה בפחד. אינני מאמינה בלמנוע מעצמך דברים שאתה אוהב, אך חשוב להיות מודעים. קיימות היום בדיקות סקר רבות לגילוי מוקדם של סרטן ואני מקפידה לבצען ולהמליץ עליהן לחברים ולקרובים. אני חושבת שזה המינימום שכל אחד מאיתנו חייב לעצמו".
מה יכול להוציא אותך מדעתך?
"אנשים המתעלמים מסימנים חשודים ולא הולכים לרופא להיבדק. אנשים שאומרים "מה שיהיה יהיה". הרפואה בארץ טובה מאוד ואפשר להגיע לריפוי מלא כאשר הגילוי הוא מוקדם".
מה את נהנית לעשות בשעות הפנאי?
"כילדה, רקדתי כל הזמן. הדבר הכי קרוב לזה, שאני עושה כיום, הוא שיעורי מדרגה בסטודיו B בתל-אביב מהם אני מאוד נהנית והם גם מהווים דרך עבורי להשתחרר. בנוסף לכך, אני אוהבת מאוד שפות ולומדת עתה איטלקית. המשיכה לעיסוק העדין עם הידיים מלווה אותי מאז ומתמיד. אני אוהבת להרכיב פאזלים (בבית, מחכה לי פאזל הכולל 2,000 חלקים אותו אני מרכיבה כמתנה לאחי ולחברתו) ובעבר ייצרתי תכשיטים".
איפה את רואה את עצמך בעתיד?
"בסיום ההתמחות, אני רואה את עצמי עוסקת יותר במחקר ומתמקדת יותר בתחום של גידולי עצם ורקמה רכה. במחלקה שלנו פועלת תת יחידה כזו, המנוהלת על-ידי הפתולוגית ד"ר איסקוב ג'וזפין ופרופ' מלר יצחק, מנהל המחלקה לאורתופדיה אונקולוגית. השאיפה שלי היא לגלות כלים חדשים לאבחנה פתולוגית מדויקת יותר ולעסוק במחקרים שיביאו להבנה טובה יותר של הפתוגנזה של מחלות גידוליות".