מיכל סבו-וינברגר
בן 32, רווק, נולד בפריס, עלה לארץ בגיל 8, מזה כ-4 שנים מתגורר באזור כיכר המדינה, ת"א. שירת בחיל המודיעין. בוגר הפקולטה לרפואה באונ' ת"א. למד ועוסק בשיטות שונות ברפואה אלטרנטיבית, רפואה רוחנית ורפואה יהודית. למד פסיכולוגיה ופילוסופיה באונ' בר-אילן. כיום, מתמחה ברפואת משפחה בקופ"ח מכבי, מתחיל שנה רביעית להתמחות. מורה לאנטומיה-פיזיולוגיה-פתולוגיה במכללות של רפואה טבעית.
מדוע בחרת ללמוד רפואה?
בעת השירות הצבאי, סבלתי מבעיה רפואית בעיניים ואבדה לי היכולת לקרוא ולמקד את הראיה. המלצת הרופאים היתה, המשך הדרך במסלול לא אקדמי שלא ידרוש קריאה להמשך דרכי המקצועית. המלצה זו היוותה עבורי משבר, שכן שאיפותי היו ללמוד ולפתח קריירה מקצועית. צה"ל אמנם שחרר אותי מחובתי לשרת בצבא, אולם אני בחרתי להמשיך ולהתנדב וסיימתי שירות צבאי מלא בחיל המודיעין.
כשהרפואה הקונבנציונאלית לא נתנה לי סיכוי, התחלתי לחקור על שיטות אלטרנטיביות, שקשורות לריפוי בכלל, ולרפואת העיניים בפרט. התחלתי לתרגל שיטות של נשימות, מדיטציות, שדרכן אפשר להגיע להבנה יותר פנימית של קונפליקטים, המשפיעים על הגוף החומרי. נחשפתי כמטופל, ובהמשך כתלמיד, למגוון שיטות שעוסקות באיזון שרירים, איזון אנרגטי, ושקשורות לקשר שבין תורת הסוד היהודית והריפוי. ובהדרגה, תוך התמדה ואמונה רבה, חזרתי לאט לאט לקרוא. תוך כדי תהליך, התעניינתי יותר ויותר בכל הקשור לריפוי רוחני, ונחשפתי לשיטות שונות הקשורות לריפוי.
כשסיימתי את השירות הצבאי, כבר רכשתי כלים וגישות שונות בתחום הריפוי ויכולתי לקרוא בצורה סבירה. את דרכי באקדמיה התחלתי בלימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה, מהם נהניתי ביותר.
במהלך השנה הראשונה ללימודי, התפתח צורך חזק להירשם ללימודי רפואה קונבנציונאלית. היה נראה לי חשוב ללמוד רפואה כדי שאוכל לעזור לאנשים הסובלים מבעיות גופניות שונות ורציתי לעשות זאת תוך שילוב הידע שלי בתחום הבנת הנפש והרפואה הקונבנציונלית.
צילום: יונתן בלום
מדוע בחרת ברפואת המשפחה?
בחרתי ברפואת משפחה ממספר סיבות. ראשית, זו רפואה מאוד מגוונת, בה זוכים לעסוק בכל מקצועות הרפואה: רפואה פנימית, פדיאטריה, פסיכיאטריה,אורטופדיה, דרמטולוגיה ועוד. רציתי להיות רופא שמתמחה בהבנת בריאות האדם במובן הכולל של המושג.
האבחנה הראשונית נעשית לרוב אצל רופא המשפחה וזה לדעתי יותר אתגרי. כשאדם מגיע עם תלונה פשוטה של כאב ראש, רופא המשפחה חייב לחשוב על כל האבחנות המבדלות האפשריות: סטרס נפשי, מיגרנה, בבעיה בחוליות הצוואר, בבעיה מטבולית, דיכאונית, תרופתית, זיהומית, גידול מוחי וכו'.
לדעתי, רפואת משפחה אמיתית ונכונה היא הרפואה ההוליסטית של הרפואה הקונבנציונאלית. רופא משפחה הוא רופא של כל הגוף, ולכן הוא יכול לקשור בין בעיות שונות. רופא המשפחה מכיר את כל התרופות של מטופליו. אם מקבל חולה שתי תרופות שונות משני רופאים מומחים, עלול שילובן להיות מסוכן והרסני. ברפואת המשפחה מודגש וברור, שהחולה הוא במרכז.
חשובה בעיני גם ההכרות ארוכת הטווח והעמוקה עם החולה, אשר יוצרת סוג אחר של קשר רופא -חולה, בהשוואה להתמחויות אחרות.
ברפואת המשפחה יש דרור לאנשים כמוני שהם מאוד אינדיבידואליסטים באופיים ומעוניינים לעבוד בדרכן הייחודית, והיא אף משתלבת עם שאיפותיי בתחום הרפואה הכוללות שילוב של טיפול נפשי / רוחני לצד רפואת המשפחה.
מיהו המודל שלך ומדוע? רופא מסוים - בארץ או בעולם
מאחר ואני שואף למשהו חדשני, כלומר, לתפיסה רפואית שונה, המשלבת מענה קונבנציונאלי מוכר, עם הבנה רוחנית של התהליכים שהאדם עובר, וזאת, מבלי לחסוך ממנו בדיקות ותרופות רגילות שהוא צריך – אין לי מודל שאני יכול להצביע עליו. עם זאת, פרופסור גרוסמן, שהיה אחראי ללימוד צעדיי הראשונים ברפואה פנימית בבית החולים, ניחן במקצועיות, ידע רחב ואנושיות. מד"ר אבי ברוידא קבלתי לגיטימציה, לעסוק ברפואה תוך שימוש בחוש הומור, כשהדבר מתאים. הרמב"ם, משמש לי כמודל המשלב את הפילוסוף, איש מדע ואיש הלכות ואמונה.
מהן התוכניות שלך בתחום, לאן אתה שואף להתקדם?
תוכניותי הן, לסיים את השנה האחרונה של ההתמחות ואת מבחני שלב ב'. אני שואף להיות רופא משפחה הכי טוב שאפשר, לרכוש ידע רב וליישם אותו בגישה אמפטית, הסברתית, צנועה, מושכלת ואנושית. במקביל אני שואף להמשיך ולהעמיק את ידיעותיי בתחום רפואת הצמחים. בשלב הבא אני רוצה להקים מרפאה ראשונה מסוגה בעולם, בה האדם יעבור אבחון וטיפול משולב: רפואי, טבעי, נפשי ורוחני. האדם הפונה יבין יותר לעומק את אותן הנקודות בהרגלי החיים, בגוף, בנפש וברוח, שעומדות בשורש מחלתו, ויקבל את הכלים לעבודה סימולטנית בכל הרמות יחד.
מה מרגש אותך בעבודה?
מרגש אותי, שאני זוכה יומיום לרכוש ידע חדש, שמטרתו עזרה וסיוע לבריות. מרגשת אותי הידיעה שהשקעה של שנים, מתורגמות לעזרה לבריאות האנשים. לעתים, אני עובד כרופא מחליף. מרגש אותי כשמגיע אלי פציינט עם בעיה כרונית, שהוא סובל ממנה זמן רב, אך ללא מענה יעיל, ובזכות פרט קטן שקראתי באחד מספרי הרפואה, אני מציע לו טיפול חלופי, לזה שקיבל עד כה. מספר חודשים לאחר מכן, כשאני חוזר להחליף את אותו רופא, מגיע אלי הפציינט ומספר לי שהעצה שלי הצילה אותו. זה מאוד מרגש.
מה מתסכל אותך בעבודה?
רופא משפחה מומחה עובר מסלול התמחות לא פחות מורכב משאר ההתמחויות. המסלול כולל עבודה במחלקות פנימית, ילדים, פסיכיאטריה, עור, אורטופדיה, עבודה במרפאה, קורסים בפסיכולוגיה ועוד. בסוף התהליך מגיע רופא המשפחה לרמת ידע גבוהה ברוב נושאי הרפואה עם גישה אינטגראלית ייחודית.
אנחנו עוברים מבחנים לא פשוטים, שכוללים כמעט את כל תחומי הרפואה. מתסכל אותי, שיש כאלה שעדיין חושבים שרופא משפחה הוא רופא כללי, נטול הכשרה של התמחות, והם אינם ערים לייחודיות שיש במומחיות זו.
מה אתה אוהב בעבודה שלך?
לפעמים אני מרגיש שאני נמצא במרתון של פתירת חידות. אני אוהב את האתגר החשיבתי המתמיד. כמעט כל חולה שנכנס לחדר דורש מחשבה מעמיקה לאיתור האבחנה הרפואית: איזו בדיקה לעשות? איזו תרופה תתאים? כל אלה יוצרים אתגר מחשבתי גדול. אני אוהב את המטופלים. את האמון שהם רוכשים לי ואת הקשר המיוחד ביני לבינם. אני אוהב את הגיוון בעבודתו של רופא המשפחה, בחצי שעה רופא משפחה יכול לראות חולה דכאוני, חולה עם אפנדיציטיס, חולה עם יתר לחץ דם וחולה עם הפרעת קשב וריכוז. אין יום שדומה למשנהו, ואין ביקור שדומה למשנהו.
האם יש חולה שלא תשכח? אם כן, למה?
במרפאה שבה עבדתי, טיפלתי בחולה שסבל ממחלת ריאות קשה. לביקורים היו מגיעות גם אישתו ושתי בנותיו. האישה הייתה מתייעצת אתי על מידת מעורבותה במערכת היחסים של בתה עם החבר, על הפרעות קשב וריכוז של בנם ועל מקום העבודה של בעלה. הרגשתי שאני חי את ההווי של המשפחה והטיפול במשפחה זו השאיר בי רושם מיוחד.
האם אתה מנהל אורח חיים בריא? אוכל נכון, ישן מספיק ועוסק בפעילות גופנית?
אני לא מעשן ומתאמן 4 פעמים בשבוע אימון בן שעתיים, שכולל משקולות וריצה. השינה שלי היא בלגאן טוטלי, אני יכול לא לישון שני לילות רצופים, ולמחרת לישון כל היום. הרגלי התזונה הרווקיים שלי דורשים שיפור. באופן כללי אני מאמין באורח חיים בריא.
מהו ה"אני מאמין" שלך לניהול אורח חיים בריא? מהו המינון הנכון לדעתך של כל פעולה: אכילה, שינה ופעילות גופנית?
לגבי אכילה, ישנם מזונות שאינם בריאים, דוגמת קמח לבן, סוכר לבן וצבע מאכל, שרצוי להימנע מהם. יש להרבות באכילת פירות, ירקות וסיבים ובשתיית מים. עם זאת, גם לא צריך להקצין, מדי פעם לאכול גלידה עם קצפת זה חשוב גם לבריאות הנפשית. שינה סדירה היא חשובה. פעילות גופנית רצויה היא פעילות אירובית כגון הליכה מהירה של כ-45 דקות במאמץ די משמעותי ובמינון של כחמש פעמים בשבוע. רצוי לשלב גם מעט עבודה אנרובית של חיזוק מסת השריר. לאורח חיים בריא יש עוד מרכיבים לא פחות משמעותיים, כמו אהבה וסבלנות לאנשים סביבך, ושלמות והשלמה עם חייך.
האם יש לך תחביב מיוחד, אם כן מהו?
אני נהנה להרחיב את ידיעותי בתחום הפילוסופיה, פסיכולוגיה והמיסטיקה. אני לומד ספרות תורנית, שיש בה המון רמזים ועצות הקשורת לרפואה. ישנו ספר שנקרא "ספר היצירה" הוא ספר שכולו קבלה, הוא מיוחס להיות כתוב ע"י אברהם אבינו. יש שם תיאור אנטומי מדויק של כל העצבים המוחיים, עם הסבר רוחני לכל סעיף עצבי.
למדתי גיטרה קלאסית 6 שנים, והייתי מצייר הרבה. השנים של לימודים אינטנסיביים קצת דיכאו את חוש היצירה, שאני עכשיו קצת מאושש אותו באמצעות כתיבה.
אני חולה על כדורסל. הסלון שלי בבית הוא מגרש כדורסל, עם סל, קו שלוש, קו עונשין, ורק מסביב הרהיטים. אני אוהד אדוק של מכבי ת"א בכדורסל כיאה לתל אביבי, שמתמחה בקופ"ח מכבי. לא פספסתי משחק שלהם מגיל 12, ולא משנה איזה אירוע יש באותו יום או למחרת.
תחביב יקר לי במיוחד הוא כתיבת טור סאטירי שבועי במסגרת אתר הנקרא "צהבת", אשר עוסק ב"מחלה" של אהדה לצהובים של מכבי ת"א.
בראיה לאחור, היית בוחר לעסוק בתחום שלך?
התשובה היא כן. לאחר שלמדתי פסיכולוגיה, במהלך לימודי הרפואה חשבתי להיות פסיכיאטר. בסבב בפסיכיאטריה די התאכזבתי מהתחום, שנהיה מאוד לא הוליסטי, עם גישה מאוד ביולוגית. בהמשך גיליתי את המקצוע של רפואת המשפחה, שיש בו המון פסיכולוגיה, וזה מצא חן בעיני יותר. לפי מחקרים, רוב החולים הסובלים מדיכאון לא יפנו לא לפסיכולוג ולא לפסיכיאטר, אלא לרופא משפחה. רובם באים עם תלונה גופנית של כאב ראש או בטן, ועלינו הרופאים להיות קשובים ולאבחן את הדיכאון, שנמצא בתת אבחון באוכלוסייה.
מה היחס שלך לטיפולים אלטרנטיביים?
היחס מורכב ומעורב. בשורה התחתונה אני דוגל בשימוש מושכל ומותאם. יש לי בעיה מאוד גדולה עם מטפלים אלטרנטיביים, שלא מתייעצים עם רופאים, ולרוב גם לא מבינים ברפואה. זה גובל בסכנת נפשות אמיתית. הם מסוגלים להציע לחולה עם כאבי ראש סידרה של 10 טיפולי רפלקסולוגיה והילינג, כשלחולה יש סימפטומים קלאסיים של גידול מוחי, וכל יום שעובר, פוחתים סיכויי הישרדותו.
מאידך, ודאי שלא כל סימפטום הוא מחלה, שדורש טיפול תרופתי, ובהחלט יש מקום מכובד לגישה הוליסטית, שרואה את האדם על שלל מורכבויותיו, ומבינה שהרגעתו ואיזונו הנפשי יכולים לסייע לו רבות בהתמודדות כרונית עם מצב רפואי מתמשך. לכן אני תומך בשילוב של שתי האסכולות.
יש לי בעיה קשה מאוד עם האופנה האלטרנטיבית הגורסת סברת שווא שתרופה " כימית"- מזיקה לעומת תרופה " טבעית" שהיא לעולם בטוחה.
ההבדל העיקרי בין תרופה קונבנציונאלית לטבעית הוא שתרופה קונבנציונאלית נחקרת במחקרים קליניים מבוקרים שעומדים בקני מידה סטטיסטיים מדעיים, ומוכחת יעילותן וידועות תופעות הלוואי שלהן ומינונן הרצוי, לעומת התרופות הטבעיות, אשר יש בעיה בשיטת המיצוי שלהן, כי כל כדור מופק מחלק אחר של הצמח, ולרוב יעילותן המובטחת לא עומדת בשום מבחן מדעי.
ויתרה מזאת, כפי שאני כותב בימים אלו בעבודת מחקר, רבים מהם אכן עושים תופעות לוואי, ובעלי אינטראקציה עם תרופות קונבנציונאליות ועלולות להיות ממש מסוכנות.
הגיע זמן לעשות סדר בכל הבלגן המטורף הזה של מכירת ויטמינים ללא היכר.
על הרופאים להיות ערים לכך, שרבים מהפציינטים שלנו נוטלים מיני פרמקולוגיה אלטרנטיבית , ולרוב, לא מדווחים לנו על כך.
האם אתה חש שאנשים מגיעים לרופא המשפחה רק כדי לקבל אוזן קשבת, אך למעשה אינם סובלים מבעיה כלשהי? אם כן, כיצד אתה נוהג עמם?
אני לא מבצע הפרדה בין מצב שבו אדם מגיע עם סימפטום פיזי, לבין אדם שבא לקבל אוזן קשבת. גם סימפטום גופני אמיתי יכול לנבוע מצורך מודע יותר או פחות להתמודד עם קונפליקט פנימי. יש אנשים, שמבטאים דרך הגוף את הצורך שלהם לאוזן קשבת, מה שאנחנו קוראים - סומטיזציה.
האם אנשים חולים יותר כיום?
כן ולא. בתחומים מסוימים ההתקדמות הרפואית הפחיתה את התחלואה, למשל, הירידה המשמעותית באחוז התחלואה והתמותה משבץ מוחי, בזכות איזון לחץ הדם, שרק לפני מספר עשורים היה הרבה פחות מתקדם. האנטיביוטיקה, שהפחיתה משמעותית מוות מזיהומים חיידקיים. מאידך, התזונה הלא מאוזנת והמעובדת, חוסר הפעילות הגופנית, הסטרס הנפשי של החיים המערביים, וזיהום האוויר יוצרים תחלואה אחרת. כיום יש יותר השמנה ועלייה בשכיחות מחלות סוכרת. שמתי לב, שבכל המרפאות שעבדתי, יש אחוז אנשים אלרגיים מאוד גבוה, וזה קשור בין היתר לגורמים הללו.
האם אתה מעדיף את העבודה בבית החולים או בקהילה?
חד משמעית בקהילה.