אילו פעולות צריכות להתבצע

מעבר ליישום מלא ומיידי של חוזר המנכ"ל כאמור, יש לפעול במס' מישורים כדלקמן:

1. המישור המשפטי:

·   עונשי מאסר מינימאליים לתוקפים

·   הרחקת התוקפים ומניעת קבלת טיפול רפואי במקום בו תקפו

ü       נגד עברייני אלימות יינקטו הליכים מזורזים ונחושים ע"מ להביאם לדין.

ü       יורחבו הסמכויות של המאבטחים וקציני ביטחון לעכב תוקפים עד לבוא השוטרים.

ü       להביא להגשת כתבי אישום רבים יותר נגד אלימים כולל אלמנט של פיצוי עונשי לנפגע

2. המישור הסביבתי:

·   לעיצוב סביבתי השפעה רבה על ההתנהגות האנושית המתרחשת בכל סביבה נתונה. ידוע לנו כי ישנה בעייתיות כלכלית בשדרוג המבנים הקיימים יחד עם זאת, יש לדרוש כי כל המבנים החדשים יעוצבו באופן שיקטין את הסיכוי לאלימות; בנוסף לאמור בחוזר מינהל רפואה מס' 57/98 כאמור לעיל, מומלץ כי חדרי הרופאים יהיו קרובים למקומות הומי אדם ולמרכזי אבטחה. תוכנית "אפס סובלנות" הבריטית המליצה כי המבנים החדשים יבנו עם חללים גדולים יותר בהם קיים מרחב ראייה גדול, הבטחת תאורה מספקת בסביבה החיצונית (מגרשי חנייה), הבטחת תאורה באזורי מסתור.

·   חדר מיון מודרני חייב לכלול אמצעי ביטחון, טכנולוגיות ומתקנים להגנה על ביטחון הסגל, החולים והמבקרים. תכנון יעיל יכול למנוע אלימות.

3. המישור ההסברתי:

·   אנו קוראים למדינה לפתוח בקמפיין תקשורתי נגד כל תופעת האלימות המתפשטת בחברה הישראלית. מדי יום אנו עדים לאירועי אלימות בבית ובמשפחה, במקומות העבודה, בבתי הספר ובמוסדות החינוך, במקומות הבילוי ולצערנו גם במוסדות הבריאות.

4. פעולות כלפי הצוות הרפואי:

·   הכשרת הצוות הרפואי להתמודדות עם גילוי תוקפנות ואלימות:

ü      יש לפרסם נוהלי התמודדות עם תופעת האלימות.

ü      יש לקיים סדנאות בנושא: הימנעות מעימותים, זיהוי תוקפים פוטנציאליים, לימוד טכניקות שליטה וריסון וכדומה.

·   עידוד הצוות הרפואי לדווח על כל תקרית אלימה - הקמת "קו חם" לדיווח - ממצאים שהגיעו עלינו לאחרונה מאיגוד הרופאים האנגלי העלה כ-68 אחוזים מהרופאים דיווחו באם הותקפו.

רק טיפול מקיף יכול לצמצמם את התופעה - לשם כך אנו זקוקים לתקציב ייעודי. ללא תקציב זה נתקשה להתמודד עם התופעה והחשש הוא כי תופעת האלימות רק תלך ותגדל - לשם כך יש לחתור לקראת גיבוש תוכנית פעולה משותפת עם המדינה.

5.1 בתחום החקיקתי:

5.1.1 הצעת חוק למניעת טיפול רפואי מתוקף

יזמנו את הצעת החוק למניעת אלימות נגד מטפלים, התשס"ז-2006, אשר הונחה על שולחן הכנסת ע"י חבר הכנסת אלכס מילר ואחרים לפיה אדם הפוגע פיזית או מילולית במתכוון במטפל המעניק לו או לבן משפחתו טיפול רפואי או הפוגע במתכוון ברכוש המוסד הרפואי שבו מטפלים בו או בבן משפחתו יוזהר בידי מנהל המוסד הרפואי כי אם יבצע פגיעה נוספת במטפל במוסד או ברכוש במוסד לא יקבל טיפול רפואי במוסד בו התרחשה הפגיעה. [1]

מטופל הפוגע פיזית במתכוון במטפל והוזהר שלא לעשות זו במהלך השנה שקדמה לפגיעה לא יהיה זכאי לקבל טיפול רפואי במוסד בו התרחשה הפגיעה במשך שישה חודשים, למעט במצב חירום רפואי.

מטופל הפוגע מילולית במתכוון במטפל או הפוגע במתכוון ברכוש המוסד והוזהר שלא לעשות זאת במהלך השנה שקדמה לפגיעה לא יהיה זכאי לקבל טיפול רפואי במוסד זה למשך שלושה חודשים, למעט במצב חירום רפואי.

בחוק נקבע כי שר הבריאות בהתייעצות עם ההסתדרות הרפואית בישראל ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת יתקין תקנות לביצוע חוק זה בתוך 90 יום מפרסומו.

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי "מקצוע הרפואה אינו ככל מקצוע אחר, הקשר בין הרופא למטופל מבוסס על אמון מוחלט בין הצדדים ושבירתו על-ידי הפעלת אלימות מצד המטופל מחייבת תגובה מערכתית הולמת וחד משמעית".

5.1.2 הצעת חוק להחמרת הענישה

יזמנו הצעת חוק נוספת, באמצעות ח"כ חיים אורון וחברי כנסת נוספים, לתיקון חוק העונשין (תיקון - החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשס"ז-2007. ההצעה מבקשת להוסיף לחוק העונשין סעיף לפיו "התוקף מטפל, כהגדרתו בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף, דין התוקף מאסר שש שנים ולא פחות משישה חודשים, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו".

בדברי ההסבר להצעה נכתב כי היא נולדה מתוך רצון למגר את תופעת האלימות כלפי הצוות הרפואי באמצעות החמרת הענישה עד ל-6 שנות מאסר וכן קביעת עונש מינימום של חצי שנת מאסר "וזאת מתוך גישה של אפס סובלנות כלפי תופעה נלוזה זו". [2]

נציין כי בחוק העונשין קיים סעיף לפיו "התוקף עובד ציבור או מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף, דינו-מאסר חמש שנים". [3]

הצעת החוק נדונה בקריאה טרומית ביום 24 באוקטובר 2007. בדיון במליאת הכנסת אמר שר הפנים מאיר שטרית, בשם הקואליציה, כי ועדת השרים לחקיקה התנגדה להצעת חוק זו וכי גם משרד המשפטים מתנגד לה. לפיו, אין שום הגיון בהחמרת הענישה מחמש שנים לשש שנים שכן הבעיה היא לא בתקופת המאסר שהחוק קובע אלא באכיפת החוק. שנית, לפיו, קביעת מאסר מינימום של חצי שנה היא צעד דרקוני ולכן משרד המשפטים מתנגד לה. לפיו קביעת מאסר מינימום כובלת את בית המשפט ולא מאפשרת לו להפעיל שיקול דעת בקביעת העונש. הצעת החוק לא התקבלה. [4] יצוין, כי שר הבריאות הצביע נגד הצעת החוק!!!

גם משרד הבריאות סבור שהבעיה היא בעיקר העדר אכיפה ולא רמת הענישה הקיימת בחוק. יצוין, כי העדר האכיפה הוא בדיוק הגורם שצריך להוביל את הממשלה לקבוע עונש מינימום בחוק.

לצערנו, אכן לא קיימת אכיפה מספקת, שכן בחלק מהמקרים המשטרה כלל אינה מגיעה כאשר היא מוזעקת לבית החולים, ההליכים המשפטיים נגד תוקפים מתנהלים זמן רב, אם בכלל, והעונשים המוטלים אינם מרתיעים דיים. נציין כי אחת ההמלצות של הוועדה שמינה שר הבריאות דאז שלמה בניזרי, הייתה לפעול להבאת נאשמים באלימות לדין בהליך מזורז – המלצה שנותרה על הנייר שנים רבות, אם כי, לאחרונה וכתוצאה מפעילותנו חל שינוי בעניין זה, כפי שמובא להלן.

5.2 בתחום הציבורי:

5.2.1 שת"פ עם הממשלה ורשויות אכיפת החוק

5.2.1.1 פגישה עם משרד הבריאות

לאור דיון שקיימנו עם שר הבריאות, מנכ"ל המשרד, נציגי המשטרה ונציגי אגף הביטחון של משרד הבריאות, קבעה משטרת ישראל קווים מנחים לטיפול באירועי אלימות במערכת הבריאות, וביניהם:

1. אימוץ גישה של אפס סובלנות כלפי תוקפי רופאים.
2. זירוז ביצוע חקירה בכל מקרה של אירוע אלימות כנגד רופאים.
3. כאשר הוחלט לשחרר את העצור, ישקול הקצין הממונה שחרורו בתנאי הרחקה מבית החולים ועדכון קב"ט בית החולים.
4. מתן קדימות בהעברת תיק החקירה ליחידת התביעות או לפרקליטות הרלוונטית, במקרה שנסתיימה החקירה ונמצאו ראיות.
5. במקרה בו מוגשת תלונה מצד החשוד נגד מאבטח בית החולים, יהיה המאבטח בסטטוס "נילון" ולא "חשוד".
6. ריענון נוהל הקובע כי רק ראשי יחידות התביעה במשטרת ישראל או פרקליטי מחוז מוסמכים לגנוז תיק חקירה עקב "חוסר עניין לציבור".
7. סגירת תיקי אלימות נגד עובדי ציבור בעילה של חוסר עניין לציבור היא בניגוד למדיניות משטרת ישראל. 

5.2.1.2 פגישה עם מפכ"ל המשטרה

בדצמבר 2007 נפגשו ראשי הר"י עם מפכ"ל המשטרה, ראש אגף החקירות וקצינים בכירים אחרים מהמטה הארצי של המשטרה, בכדי לדון עימם ולבקש את התערבותם המיידית במיגור תופעת האלימות נגד רופאים.

המפכ"ל קיבל חלק נכבד מהצעותיהם של ראשי הר"י וסוכם כי נושא האלימות נגד רופאים יעלה לדיון בישיבתו הקרובה של סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה. כמו כן סוכמו הנושאים הבאים:

• רופאים חשודים בכל עבירה שלא תהיה, לדוגמא מקרה אלימות כאשר התוקף מתלונן על הרופא או כל עבירה אחרת – יטופלו ברגישות המתחייבת וירועננו נהלים בנושא;
• המשטרה תקבע איש קשר לאלימות נגד רופאים כפי שביקשה הר"י, כאשר אגף החקירות יקבע רשימה של אנשי קשר  ויעבירה לידיעת הגורמים הרלוונטיים.
• ירועננו נוהלים לפיהם על מפקד תחנה מחויב להיות בקשר ולהכיר את בתי החולים בגזרתו.
• תתוגבר הנוכחות המשטרתית ותינתן עדיפות גבוהה להגעת ניידת סיור לאירועי אלימות בבתי חולים.
• תיבדק הנכונות מצד בתי החולים ומשרד הבריאות לכך שרמ"ח אבטחה במשטרה ינחה את הקב"טים של בתי החולים מבחינה מקצועית, בכל מה שקשור לנהלי אבטחה וביטחון. מדובר בהנחיית כל בתי החולים ולא רק את בתי החולים הממשלתיים כפי המצב דהיום (הכללה כזו מקנה סמכויות נוספות למאבטחים ולקב"טים).
• אין מניעה שתוגש תלונה על ידי מנהל המוסד הרפואי (כל עוד הקורבן יתן עדות ויהיה מוכן להעיד בבית משפט).
• יתבצע פיקוח ובקרה אחר יישום ההנחיות שיוצאו בנושא וכי ירעננו את ההנחיה הקובעת כי תיקי אלימות נגד עובדי ציבור לא יסגרו מחוסר עניין לציבור. 

הר"י תעקוב מקרוב אחר יישום הסיכום כאמור ותמשיך ותילחם בתופעת האלימות נגד רופאים בכל האמצעים העומדים לרשותה.

5.2.2 הודעות לעיתונות:

הר"י מוציאה באופן תדיר הודעות לעיתונות כתגובה על מקרי אלימות וכן מעבירה נתונים אודות התופעה לאמצעי התקשורת.

5.2.3 אסיפות מחאה:

רופאי בית החולים בו אירע מקרה אלימות מקיימים אסיפת מחאה לאחר האירוע.

5.3 במישור המשפטי:

ליווי הנתקף לאורך ההליך הפלילי / אזרחי.

הגשת ערר בכל מקרה של סגירת תיק / החלטה שלא לחקור.

5.4 פעולות כלפי הצוות הרפואי:

5.4.1 הפעלת מוקד נגד אלימות

הר"י מפעילה מוקד נגד אלימות, אשר ניתן לפנות אליו 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. המוקד מספק מענה ראשוני והפנייה לגורם המתאים לטפל במכלול הנושאים השונים המתעוררים כתוצאה מאירוע אלימות. מס' הטלפון של המוקד הוא: 1-800-38-38-15.

5.4.2 עידוד הרופאים לדווח על כל תקרית אלימות

פרסום בעיתוני הרפואה וזמן הרפואה