נובמבר 2008

אורי נץ¹, צבי פרי^3,2, שמעון ויצמן³

¹המח' לכירורגיה א', בית-החולים האוניברסיטאי סורוקה, ²המרכז לחינוך רפואי, אוניברסיטת בן-גוריון, ³המח' לאפידמיולוגיה והערכת שירותי בריאות, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון

המטרות בעבודה הנוכחית היו: 1) לדווח על שיעור גורמי-סיכון ידועים לאירוע מוח, לאפיין גורמי-סיכון לתמותה של אוכלוסיית הנגב שאושפזה עקב אירוע מוח בבית-החולים סורוקה בשנים 1995 ו-1999, ולערוך השוואה בין נתונים השנים הללו; 2) לבצע אומדן לתמותת החולים באישפוז עקב אירוע מוח.

לשם כך נערך מחקר חתך שכלל את השנים 1995 ו-1999. נבדקו גיליונות רפואיים של החולים שאושפזו בבית-החולים סורוקה בשנים הנתונות, עם אבחנה ראשונה של אירוע מוח לפי ICD-9.

הנתונים הרלבנטיים למחקר נלקחו מתוך אותם תיקים ומקובץ האישפוז. תמותה במהלך 30 היום שלאחר אירוע מוח הוגדרה כפטירה מאירוע המוח.

בסך-הכל נכללו במחקר 608 אישפוזים, מהם 385 בשנת 1995 ו-222 בשנת 1999. רוב האישפוזים היו מאירוע מוח איסכמי (86.7%), ואילו השאר (13.3%) היו מאירוע מוח דימומי. הגיל הממוצע של כלל אוכלוסיית המחקר היה 10.9 ± 71.1. במהלך החודש הראשון מהאישפוז נפטרו מאירוע המוח 76 חולים, מתוכם 69.7%  מאירוע מוח איסכמי ו-30.3% מאירוע מוח דימומי. ה-Case fatality היה 12.5%, 10.1% ו-28.3%, בהתאמה. התמותה מאירוע המוח הייתה גבוהה משמעותית בשנת 1999. עלייה זו התבטאה גם באירוע מוח איסכמי ובאירוע מוח דימומי בנפרד. לא היו הבדלים בנתונים הדמוגרפיים בין השנים. כן נמצאו הבדלים בגורמי-הסיכון.

נמצא שממוצע מספר הליקוציטים הראשון היה גבוה במובהק בקרב אלו שנפטרו מאירוע מוח איסכמי לעומת כלל הלוקים באירוע איסכמי. לא נמצאו הבדלים בלחץ-הדם.

לסיכום, החולים שאושפזו בשנת 1999 לקו בשיעור נמוך יותר של מחלות רקע וגורמי-סיכון מאובחנים, אולם הופנו עם אירוע מוח קשה יותר ומסכן-חיים. מתוצאות דגם תסוגה לוגיסטית שנבדק בו הקשר בין גורמי-הסיכון לתמותה, נמצא כי פירפור פרוזדורים, סוג אירוע המוח, מספר הליקוציטים בהתקבלות, גיל ושנת אישפוז – כל אלה תרמו לניבוי התמותה.

לנוכח תוצאות המחקר, מומלץ להסתייע בנתון של ליקוציטים מעל 11,000 בהתקבלות כעזר לזיהוי חולים המצויים בסיכון לתמותה מאירוע מוח.

זאב גרוסוסר, מרינה מוטין, תמרה צ'רקסקי, יעקב הרט

בית-חולים לוינשטיין והמח' לשיקום חולים לאחר חבלות במוח, רעננה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

בשנים האחרונות התקבל רושם קליני, שתוצאות השיקום של חולים שלקו בחבלות במוח פחות טובות מאשר בשנים עברו, וכי קיימת אפשרות שלגורם המממן את האישפוז יש השפעה על התוצאות.

המטרות במאמר זה היו בחינת תוצאי השיקום בשתי קבוצות של נפגעים שעברו הליכי שיקום באשפוז מלא בתקופות שונות.

לשם כך נבחרו השיטות הבאות: בשלב הראשון נבדקה מידת השונות בין שתי האוכלוסיות בין "קבוצת המחקר" (n=279), שכללה נפגעים שקיבלו טיפול שיקומי בין השנים 1998-2001 ונבדקו בשנת 2004, לבין "קבוצת הבקרה" (n=147), שחבריה אושפזו בין השנים 1980-1985 ונבדקו בשנת 1993.

בתוצאות לא נמצאו הבדלים בין קבוצת המחקר וקבוצת הבקרה מבחינת מרבית המדדים הדמוגרפיים ונתוני הפציעה. משך האישפוז הממוצע בקבוצת הבקרה היה ארוך ממשך האישפוז בקבוצת המחקר  (P<0.0001) , ויותר חולים בקבוצת המחקר נותרו עם ליקויים קוגניטיביים והתנהגותיים (P<0.0001). במעקב נמצא, כי שיעור החולים שחזרו לחיי עבודה היה גבוה יותר בקבוצת הבקרה (50.6% לעומת 34.8%, בהתאמה P<0.0001). כן נמצא בקבוצת המחקר, כי לא כל ההמלצות הטיפוליות מומשו, בעיקר בתחומי הקוגניציה וההתנהגות. נמצא, כי שביעות-הרצון הרבה של המטופלים הייתה גבוהה יותר בקבוצת נפגעי מערכת הביטחון ונמוכה יותר בקרב  מטופלים שאישפוזם מומן על-ידי חברות ביטוח וקופות-חולים.

לסיכום, קיצור משך האישפוז בשנים האחרונות הביא לשיחרורם של חולים שנותרו עם ליקויים, בעיקר בתחומים הקוגניטיביים וההתנהגותיים. אי מימוש המלצות טיפוליות בעיקר בתחומים אלה הביא בסופו של התהליך לירידה במידת החזרה לעבודה מפרנסת, המהווה סמן לקיום איכות-חיים טובה. נראה כי על הגורמים המממנים את אישפוז החולים להעריך מחדש את החיסכון לכאורה המושג משיחרור מוקדם של הנפגע כשהוא ללא מגבלות מוטוריות, בעוד שהמגבלות בתחומים הקוגניטיביים וההתנהגותיים הקובעות את עתידו נותרות בעינן ואינן זוכות לטיפול הולם לאחר השיחרור.

צבי גיל

מירפאות קהילתיות לבריאות הנפש, גליל מערבי, בית-חולים פסיכיאטרי על-שם פליגלמן ('מזרע'), עכו

במאמר זה נדון בצורה ביקורתית תהליך האיבחון של אישיות גבולית, תוך שמובאת בו פרשת מטופלת לצורך הדגמה. בעוד שאיבחון לפי מערכות איבחוניות קיימות (כגון ה-DSM האמריקאי או ה-ICD של אירגון הבריאות העולמי) מהווה פעולה שגרתית עבור פסיכיאטרים, הרי שניתן לתהות אם אבחנה זו אינה משקפת מבנה חברתי, הקשור למעמדה של האישה בחברה, להתנהגותה של האישה המאובחנת על-פי אמות מידה של חברה (פטריארכלית או גברית) שבה היא חיה, ולהקשר של אישה הניצבת מול פסיכיאטר מאבחן. במאמר קודם נדונו בצורה ביקורתית השערות לגבי אטיולוגיות של גבוליות, והצבענו על האפשרות לראות גבוליות כאישיות שהתארגנה סביב טראומה מורכבת וכרונית (התעללות ממושכת). בהמשך לכך אנו מציעים במאמר זה, שניתן לראות גבוליות כביטויים התנהגותיים ונפשיים של התמודדות או הישרדות של אישה שהיא קורבן בחברה מתעללת.

לילי זובורובסקי^2,1, מאיה כלב-לנדוי², משה לוסקי^5,3,1, מונה בועז⁴, דני געתון^5,3,1

¹מכון מור, בני-ברק, ²מח' עיניים, בית-חולים וולפסון, חולון, ³מערך עיניים, בית-חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין, פתח-תקווה, ⁴המח' לאפידמיולוגיה, בית-חולים וולפסון, חולון, ⁵הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

שדה ראייה מחשבי הוא בדיקה פסיכו-פיזית המחייבת שיתוף-פעולה והבנה מהנבדק. אוכלוסיות מהגרים אשר אינן דוברות את השפה המקומית עשויות להדגים ביצוע ירוד של הבדיקה, והדבר נבדק במחקר הנוכחי.

המחקר נערך בישראל, שבה העברית היא השפה השלטת. בקבוצת המחקר נכללו 49 חולים שאינם דוברי עברית. בקבוצת הבקרה נכללו 173 חולים דוברי עברית שהותאמו בגיל ומין לקבוצת המחקר. הבדיקות בוצעו במשך חודשיים ועל-ידי אותה קבוצת טכנאים. השווינו בין הקבוצות במספר מדדים: מדד אמינות קליני, שיעור איבודי פיקסציה וניקוד נזק בשדה הראייה. מדד האמינות וניקוד הנזק בשדה הראייה עלו באמינות ירודה או בנזק גדול יותר. כל דוברי העברית קיבלו אותן הנחיות לביצוע הבדיקה על-ידי טכנאי שדה ראייה. החולים שאינם דוברי עברית הונחו על-ידי טכנאי (N=34) או גורם לא מקצועי (מלווה) (N=15).

הגיל הממוצע של כל הקבוצה היה 69.7+/-13.1. הגיל הממוצע של קבוצת המחקר היה 67.1+/-18.0. בקבוצת המחקר דיברו החולים 7 שפות זרות שונות. מדדי האמינות, שיעור איבודי הפיקסציה וניקוד הנזק בשדה הראייה היו דומים בין קבוצת דוברי העברית לקבוצת דוברי השפות הזרות. בתת-הקבוצה של דוברי שפה זרה שהונחו על-ידי גורם לא מקצועי הודגמו מדדי אמינות גרועים יותר וניקוד נזק בשדה גבוה יותר.

לסיכום, מתן הנחיות מדויק ונאות הכרחי לקבלת תוצאות איכותיות בבדיקת שדה ראייה. במחקר הודגם, כי מהגרים עוברים את בדיקת שדה הראייה בצורה טובה לאחר שקיבלו הנחיות מקצועיות בשפתם.

רוזה גופין, מילכה דונחין

בית-הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית, הסתדרות מדיצינית הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים

בתי-הספר מהווים מיסגרת הולמת לאספקת שירות רפואי מונע וקידום בריאות. שירותי הבריאות לתלמיד, אשר מעוגנים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, קוצצו במהלך השנים האחרונות בישראל עד להפרטתם בשנת 2007.

המטרות היו לבדוק את דעותיהם וידיעותיהם של הורים ומורים לגבי מהות השירות, הפנייה אליו והמתכונת המועדפת עליהם להפעלת שירותי הבריאות לתלמיד.

במהלך דצמבר 2006 – ינואר 2007 רואיינו מורים (n=304) והורים של תלמידים מכיתה ב' עד י"ב (n=808) בבתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים בישראל. ההורים אותרו באמצעות חיוג אקראי (שיעור היענות של 63%), והמורים אותרו באמצעות רשימה שהתקבלה ממשרד החינוך (שיעור היענות של 70%).

כשבעים אחוזים מההורים והמורים ידעו ששירותי הבריאות בבתי-הספר מספקים חיסונים, 70% ו-80%, בהתאמה, דיווחו שהם מספקים עזרה ראשונה. רק 8% מההורים ו-13% מהמורים דיווחו שאחות מגיעה לפחות שלוש פעמים בשבוע לבית-הספר, ורובם העדיפו שהיא תבוא כל יום. רוב המרואיינים סברו ששירותי הבריאות לתלמיד עושים עבודה חשובה; כשליש מההורים ו-40% מהמורים העדיפו שכל שירותי הבריאות יסופקו בבתי-הספר על-ידי רופא ואחות; 40% מההורים והמורים רצו שהאחות תספק שירותי ייעוץ ושתכנים נוספים של שירותי בריאות לתלמיד יסופקו על-ידי קופות חולים; ואילו 20% מההורים ו-14% מהמורים העדיפו אפשרויות אחרות.

לסיכום, הורים ומורים דירגו את שירותי הבריאות לתלמיד כבעלי חשיבות, ומוכנים לשקול אפשרויות חלופיות למתכונת הענקת שירותים אלה. יש להביא עובדות אלה בחשבון בעת שניגשים לאירגון מחדש של שירותים אלה.

זיו פז, אריה אלטמן

מח' לרפואה פנימית ב', מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

קלוסטרידיום דיפיצילה הוא חיידק אנארובי גראם-חיובי המייצר ספורות. הספורות של חיידק זה נפוצות בטבע, בעיקר בסביבת בתי-חולים ובתי-אבות.

בחצי שנה הראשונה לחיים נחשפים מרבית העוללים לחיידק זה, עם יצירת נוגדני IGg כנגד רעלן A של החיידק, אך ללא מחלה פעילה, בהעדר קולטנים לרעלני החיידק על פני תאי המעי.

אלכס לבנטל^1,2, יונה אמיתי¹

¹בית הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית בראון, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים, ²משרד הבריאות

במאמרם של גופין ודונחין, המתפרסם בגיליון הנוכחי של עיתון "הרפואה", נדונה סוגיית שירות בריאות לתלמידי בתי-הספר, שנוסד לראשונה בעולם בניו-יורק, ארה"ב, לפני למעלה ממאה שנה, על-ידי האחות והעובדת הסוציאלית היהודייה ליליאן וולד. וולד הרחיבה את השירות המונע לאמהות ותינוקות ("טיפת חלב") שהקימה בשנת 1893 (ברחוב הנרי) גם לתחום תלמידי בתי-הספר, במטרה למנוע נשירת תלמידים ממערכת החינוך מסיבות בריאותיות.

דוד טנה,^1,2, אורי גולדבורט²

¹המרכז למניעה וטיפול באירוע מוח והמח' לנירולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

אירוע מוח קוטל מדי שנה כ-5.7 מליון נשים וגברים ומהווה את הגורם העיקרי לנכות נירולוגית קשה במבוגרים. מסורתית, אירוע מוח מופיע במקום השלישי ברשימת גורמי התמותה בישראל ובמדינות המערב, אם כי לא בכולן. בחלקים מיבשת אסיה, המכילה יותר ממחצית אוכלוסיית העולם, אירוע מוח קוטל יותר בני-אדם מאשר מחלות לב.

אייל צימליכמן

עורך המדור

אוסף שאלות ותשובות למאמרי גליון אוקטובר 2008. שמות המאמרים: ניתוחים המבוצעים דרך פתחי גוף טבעיים – עידן חדש בכירורגיה הכללית; מניעת פצעי לחץ – סקירת העובדות; השתלות ריאה מן החי; לייפת כלל-גופית כלייתנית.

רחלי דרור^1,2, גוסטבו מלינגר^4,3, ליאת בן-סירה⁵, דורית לב^6,3, חיים (חגי) פיק⁷, טלי לרמן-שגיא^8,3

¹החוג למדעי העצב, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב,²המכון להתפתחות הילד, מכבי שירותי בריאות, ³המירפאה לנירולוגיה של העובר, ⁴יח' העל-שמע במיילדות וגינקולוגיה, מח' נשים, מרכז רפואי וולפסון, חולון, ⁵יח' דימות ילדים, מכון לרדיולוגיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל-אביב, ⁶מכון גנטי, מרכז רפואי וולפסון, חולון, ⁷החוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, ⁸היח' לנירולוגית ילדים, מרכז רפואי וולפסון, חולון

הסיבות להרחבה מלידה של הגומה האחורית כוללות ציסטרנה מגנה גדולה, כיסה עכבישית (ציסטה ארכנואידית) ומום Dandy- Walker  (Dandy-Walker malformation). מימצאים אלו מזוהים על-פי רוב בסקירת על-שמע (Ultrasound) של העובר במהלך המחצית השנייה של ההריון. ההשלכות של מימצא זה אינן ידועות דיין. בשל מיעוט המידע, קיים קושי לצוות הרפואי לייעץ להורים לגבי המשך ההריון וניהולו לאחר שמימצא זה מתגלה בבדיקת העל-שמע.

על-פי הדעה השלטת, כאשר ההרחבה נובעת מציסטרנה מגנה גדולה או מכיסה עכבישית (Arachnoidea cyst) וזהו מימצא מבודד, אזי הפרוגנוזה טובה. הפרוגנוזה פחות טובה כאשר ההרחבה נובעת ממום Dandy-Walker או כאשר היא אינה מימצא מבודד. נדרשים מחקרים נוספים כדי לאפשר מתן ייעוץ טוב בהריון.

אנדרי קידר^1,2, סובחי אבו עביד^2,5, גבריאלה ליברמן³, רקפת בכרך⁴, דוד זכרוביץ'⁴, איתמר רז^7,6

¹המח' לכירורגיה כללית, הדסה עין-כרם, ²חוג הכירורגים הבריאטריים של איגוד הכירורגים בישראל, ³המכון לאנדוקרינולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, ⁴שירותי בריאות כללית, ⁵המח' לכירורגיה כללית, מרכז רפואי סוראסקי, ⁶היח' לסוכרת, הדסה עין-כרם, ⁷המועצה הלאומית לסוכרת

בשנת 1979 רשם אירגון הבריאות העולמי ((WHO ב-International Classification of Disease  (ICD) את ההשמנה כמחלה. קוד המחלה כפי שרשום במהדורה העדכנית של ה-ICD9 הוא 278.00 ו-278.01.

תשעים-וחמישה אחוזים מהמטופלים בהשמנה חולנית באופן שמרני חוזרים למשקלם הקודם ואף עוברים אותו תוך חמש שנים.

בשנת 1991 קבע אירגון הבריאות האמריקאי, ה-NIH, בוועידת קונסנזוס, שלחולים הלוקים בהשמנת-יתר חולנית ועומדים במדדים מוגדרים יש להציע ניתוח כפיתרון לטיפול במחלה.

הניתוחים פועלים באמצעות אחד או יותר מהמנגנונים הבאים: הגבלת נפח הקיבה, יצירת מצב של תת-ספיגה על-ידי קיצור האורך התיפקודי של המעי הדק, או השראת שינויים נירואנדוקריניים הגורמים להפרשת פפטידים ומשפיעים על התיאבון ועל קצב חילוף-החומרים. 

ניתוחים להגבלת נפח הקיבה קלים יותר לביצוע ובעלי סיכון נמוך יותר במהלך הניתוח, אך תועלתם ארוכת-הטווח והשיפור באיכות-החיים פחותים לעומת ניתוחים הגורמים לתת-ספיגה. הניתוחים הגורמים לתת-ספיגה מורכבים יותר, מלווים בסיכון גבוה יותר בניתוח ובעלי שיעור סיבוכים מוקדמים גדול יותר. עם זאת, הם גורמים לירידת משקל משמעותית יותר, עם שימור התוצאות לטווח ארוך יותר.

לסיכום, בבחירת הניתוח המתאים יש להביא בחשבון את גיל החולה, הרגלי האכילה שלו, אורח-חייו, מידת היענותו לטיפול, מצב בריאותי, מחלות נלוות של המועמד, וכן את מנגנון הפעולה של הניתוח המיועד, יעילותו והסיכון הכרוך בניתוח. כמו-כן, חשוב שהמועמד לניתוח יוערך על-ידי צוות רב-תחומי הכולל מנתח, פסיכולוג או פסיכיאטר, רופא פנימי או אנדוקרינולוג, אח ותזונאי. החולה העובר ניתוח לטיפול בהשמנת-יתר חולנית זקוק להמשך טיפול ומעקב לאורך כל חייו.

זאב מינר¹, מאיה טוכנר², שמעון שירי¹, ז'אנה צנטר¹, מרה שוכינה¹, יגאל שושן³, מיכל כץ-לוירר⁴, איזבלה שוורץ¹

¹מח' שיקום ²והמח' לריפוי בעיסוק, בית-החולים הדסה הר-הצופים, ³המח' לנירוכירורגיה, בית-חולים הדסה עין-כרם, ⁴המח' לפיזיותרפיה, אוניברסיטת תל-אביב.

מדינת ישראל הייתה נתונה בשנים האחרונות למיתקפת טרור, וזו הביאה לעלייה משמעותית במספר נפגעי הטרור שטופלו במיסגרות רפואיות שונות בישראל. במחקרים רבים נדון הטיפול החד (Acute treatment) בנפגעי טרור, אך תהליך השיקום של נפגעי הטרור, תוצאות השיקום שלהם ותיפקודם זמן ממושך לאחר הפגיעה, כמעט שלא נחקרו. במחקרים שנדון בהם הטיפול החד בנפגעי טרור נמצא, כי הם לוקים בפגיעות רב-מערכתיות, שהן קשות ונרחבות יותר מפגיעות שלא נגרמו כתוצאה מטרור. כן נמצא, כי הטיפול החד בנפגעי טרור הוא ממושך ומסובך יותר לעומת הטיפול בנפגעים אחרים.

בין השנים 2000 ו-2004 טופלו במחלקת השיקום בהדסה הר-הצופים 72 נפגעי פעולות טרור. בסקירה זו מדווח על תהליך השיקום שעברו נפגעים אלה, בהשוואה לתהליך השיקום שעברו נפגעי טראומה אחרים שטופלו באותה מחלקה באותה תקופה. הסקירה תקיף מספר מחקרים רטרוספקטיביים השוואתיים המתייחסים לרמת התיפקוד, למדדים פסיכולוגיים ולמדדי איכות-חיים. המדדים העיקריים שנבחנו הם משך האישפוז, מדד לעצמאות תיפקודית FIM (Functional Independence Measurement), שיעור החזרה לעבודה, שיעור הפגיעות הפסיכולוגיות, כמו הפרעת לחץ בתר-חבלתית ((Post Traumatic Stress, PTSD ומדדים להערכת איכות-חיים ושביעות-רצון.

מן המימצאים עולה, כי תקופת האישפוז של נפגעי הטרור היה ממושכת באופן משמעותי מזו של נפגעים אחרים. במקביל, השיפור בעצמאות התיפקודית (FIM) היה גבוה באופן משמעותי בנפגעי הטרור לעומת נפגעים אחרים. שכיחות תסמיני הפרעת לחץ בתר-חבלתית (PTSD) הייתה גבוהה באופן משמעותי בקרב נפגעי הטרור, אולם שיעור החזרה לתיפקוד הקודם, לעבודה או ללימודים, היה דומה בשתי הקבוצות. במעקב ארוך-טווח נמצא, כי איכות-החיים ורמת שביעות-הרצון של נפגעי הטרור היו ירודות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

לסיכום, הצלחת השיקום של נפגעי הטרור תלויה בטיפול רב-מקצועי וממושך, ומחייבת מיומנות ותקופת זמן ארוכה. להערכתנו, התגייסותם של כל הגורמים – כולל גורמים בקהילה והביטוח הלאומי – תרמה להצלחת השיקום של נפגעי הטרור. בשל העובדה שנפגעי הטרור ממשיכים לסבול מירידה באיכות-חייהם גם זמן רב לאחר הפגיעה, אנו רואים חשיבות רבה במעקב ובטיפול רב-מקצועי וארוך-טווח בנפגעים אלה.

דוד רבינרסון, מרק גלזרמן

בית-חולים לנשים הלן שניידר, מרכז רפואי רבין, פתח-תקווה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

נשים נכות מהוות מרכיב לא קטן מאוכלוסיית הנשים הכללית ושיעורן באוכלוסייה עולה במקביל לעליית הגיל. נשים נכות נזקקות לשירותי רפואת נשים בדומה לחברותיהן הבריאות, אך נגישותן לשירותים אילו מוגבלת עקב חסמים סביבתיים, חסמי ידע וגישה וחסמים כלכליים. אופיים ומהותם של חסמים אלו נדונים בסקירה זו.  בנוסף, רופאי הנשים חסרים לעיתים קרובות את הידע הרפואי המתאים כדי להעניק טיפול רפואי נכון לקבוצת הנשים הנכות, המתאפיינת במיגוון רחב של תסמינים ומוגבלויות. בסקירה נדונים מספר מצבים הפרושים על-פני כל חיי האישה הנכה, המחייבים מעורבות של רופא נשים. על מערכות הרפואה בישראל להיערך בהיבטים של מבנים, ציוד וכוח-אדם מיומן המתאימים לטיפול באוכלוסייה ייחודית זו.

אופיר אורי¹, אמיר חיים²

¹המח' לאורתופדיה א', ²המח' לאורתופדיה ב', מרכז רפואי סוראסקי, תל-אביב, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

דלקת ניוונית של מיפרק הקרסול גורמת להגבלה בתיפקוד ולפגיעה ניכרת באיכות-החיים של מטופלים רבים. מצב זה שכיח על רקע בתר-חבלתי, מחלות מיפרקים דלקתיות, דלקת מיפרקים ניוונית ראשונית, המוכרומטוזה וזיהום. קביעת אבחנה וטיפול בבעיה מחייבים היכרות עם האנטומיה והביומכניקה הייחודית של מיפרק הקרסול. ניתוח בדלקת ניוונית של מיפרק הקרסול עבר תמורות ניכרות בשנים האחרונות. החלפה שלמה של מיפרק הקרסול מסתמנת כטיפול מבטיח, אם כי הסיפרות העדכנית אינה מכריעה עדיין בין החלפת המיפרק לקיבועו.

________________________

¹דמ"נ – דלקת מיפרקים ניוונית.

מיכל שני^1,2, מזל לוי¹, גיל זלצמן^1,3

¹חטיבת ילדים ונוער, בית חולים גהה, ²היחידה לתזונה ודיאטה (ברות), המרכז הרפואי רבין, בית חולים בילינסון, ³הפקולטה לרפואה סאקלר אוניברסיטת תל-אביב.

שיעור הלוקים בהשמנה בקרב חולי סכיזופרניה גבוה מזה של כלל האוכלוסייה, אף טרם התחלת הטיפול בתרופות. ידוע כי תרופות נוגדות-פסיכוזה מחמירות את מצב ההשמנה. נראה שבקרב מתבגרים ההשמנה אף משמעותית יותר מאשר בקרב מבוגרים. המנגנונים הגורמים לעלייה במשקל בעקבות נטילת תרופות אלו אינם ברורים. הורמונים כמו לפטין, גרלין ואחרים נחקרים כבעלי השפעה. התערבויות שונות, כגון תרופות המסייעות להרזיה, נבדקו בקרב מבוגרים הלוקים בסכיזופרניה, אך לא בקרב בני-נוער. גם התערבויות טיפוליות, כגון טיפול התנהגותי, נוסו במבוגרים הן בניסיון למניעה והן לצורך טיפול בהשמנה קיימת. במחלקות סגורות למבוגרים אף ניסו הגבלה קלורית. במרבית המחקרים הודגמו ירידות משקל קטנות בלבד, בעוד שהמטופלים נותרים עם מדד מסת גוף (BMI) גבוה. בקרב בני-נוער הלוקים בסכיזופרניה נמצא, כי עלייה במשקל נובעת בעיקרה מעלייה בצריכה הקלורית. הזמינות של מזונות מתועשים ומחירם הזול יחסית תורמים למאזן הקלוריות החיובי. בגיל ההתבגרות קיימת חשיבות רבה למראה החיצוני, אך עם זאת קיים קושי רב בקרב בני-נוער להקפיד על המלצות תזונה הניתנות להם. הקושי רב במיוחד בקרב בני-נוער המקבלים טיפול נוגד-פסיכוזה והסובלים מתיאבון מוגבר. בהשוואה בין טיפולים שונים להרזיה בילדים, נמצא שהטיפול היעיל ביותר הוא קבוצות הרזייה המיועדות להורים בלבד. נדרשת בדיקת היעילות של קבוצות הרזייה המיועדות להורים של מתבגרים הלוקים בסכיזופרניה.

צבי גיל

מירפאות קהילתיות לבריאות הנפש, גליל מערבי, בית-חולים פסיכיאטרי פליגלמן ('מזרע'), עכו, ומכון עמית לפסיכותרפיה, חיפה

במאמר מוצגות השערות ביחס לאטיולוגיה של אישיות גבולית. אישיות גבולית היא מושג ותיק, מרכזי ושכיח בסיפרות הפסיכיאטרית, אך נראה שעדיין קיימת אי-בהירות ביחס למהות התופעה. במאמר זה מוצגות השערות "מסורתיות" לאישיות גבולית – כאירגון אישיות בר-קיימא, שבה המטופל מתמודד בצורה פתולוגית עם דחפים תוקפניים או ככשל התפתחותי מתמשך. בהשערות מודרניות יותר קיים ניסיון לקשור בין אישיות גבולית להיסטוריה של התעללות מינית בילדות, אשר זוכה לפופולריות, אך גם לביקורת במחקר. בגישה זו ניתן לראות גבולית ככרוניזציה של הפרעה בתר-חבלתית. כמו-כן מוצגות נירו-התפתחותיות, אשר מייחסות גבוליות ליחסי-הגומלין בין מערכת נירולוגית מלידה – הממשיכה להבשיל בשנות החיים הראשונות – לבין אירועים סביבתיים שמשפיעים עליה.

אילן גרין^1,2, ורד ישראלי¹, שלמה וינקר^1,3

¹המח' לרפואת משפחה, חיל הרפואה, צה"ל, ²מח' פנימית ב', מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, ³החוג לרפואת משפחה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

מטופלים המבקרים במירפאה בתדירות גבוהה נוטלים חלק משמעותי מזמנו של רופא המשפחה ומהקשב שלו, ומהווים בנוסף נטל כלכלי כבד. המאפיינים החברתיים-כלכליים והפסיכולוגיים של מטופלים אלה ידועים, אולם מעט מאוד נכתב על הגישה לטיפול בחולים אלה.

במאמר זה נסקרת הסיפרות בנוגע למאפיינים הפסיכולוגיים, הביולוגיים והחברתיים של חולים אלה, וכן הגישות הקיימות לטיפול ב"מבקר המתמיד". גישה נכונה לחולים אלה צריכה להיות מבוססת על מציאת המניע לביקורים הנשנים במירפאה וטיפול במניע תוך מניעת רווח משני.

לסיכום, גישה מתאימה לחולה המבקר במירפאה בתדירות גבוהה יכולה להפחית את הנטל על הרופא, לשפר את תיפקוד המירפאה ולתרום להרגשתו הכללית הטובה של המטופל.

עינב הורוביץ¹, הילית חסידים אוהב-ציון¹, יפעת עבדי-קורק¹, יהושע שמר^1,2

¹המרכז להערכת טכנולוגיות בשירותי הבריאות, מכון גרטנר, תל-השומר, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

שאלונים מבוססי העדפה חשובים ביותר ביישום ערכי איכות-החיים לצורך הערכות כלכליות ברפואה. שאלונים אלו משלבים את התכונות של שאלוני מצב בריאות עם המדדים הישירים, ובכך יוצרים קשר בין פרופיל, המתאר מצב בריאות מסוים, לערך של איכות-החיים במצב בריאות זה. באמצעות דגמים סטטיסטיים, המתבססים על ערכים הניתנים למספר פרופילים, ניתן לקבל טבלה הכוללת את הערכים עבור כל הפרופילים. ערכים אלו מיועדים להערכת התועלת והיעילות הכלכלית של התערבויות רפואיות שונות.

במאמר זה מדווח על דרך יצירתם של שאלונים מבוססי-העדפה ונדונות הבעיות הכרוכות ביישום הערכים המתקבלים מהם. כמו-כן, נסקרים במאמר ארבעה מהשאלונים השכיחים יותר -

Health Utility Index (HUI), Quality of Well Being (QWB), EuroQoL 5 Dimensions (EQ-5D), Sort Form 6 Dimensions (SF-6D). לבסוף, המאמר מתייחס בקצרה גם לשאלונים מבוססי העדפה סגוליים.

בחלק השלישי של סידרת מאמרים זו, העוסקת בהערכת איכות-חיים בהיבט הבריאות, יש התייחסות לשאלונים מבוססי העדפה, שהם למעשה שילוב של שני סוגי הכלים האחרים: המדדים הישירים ושאלוני מצב הבריאות. כלים אלו חשובים בעיקר לצורך ביצוע הערכות כלכליות מסוג עלות-תועלת, כיוון שהם נותנים תוצאה שניתן להסתייע בה לצורך חישובי שנות חיים מתוקננות לאיכות QALYs)).

שאלונים מבוססי העדפה דומים במבנה שלהם למדדי מצב בריאות, כאשר התוצא הסופי הוא פרופיל בריאות מתואם לערך המתאר את מידת הרציות של מצב הבריאות באופן יחסי למצבי הבריאות האחרים (בניגוד לערך המתקבל ממדדי מצב בריאות שהוא שרירותי). בחישובי שנות חיים מתוקננות לאיכות, QALYs, מייצג ערך זה את מרכיב איכות-החיים. שאלונים אלו מכונים גם "סולמות ערכים מרובי מאפיינים" (Multi-Attribute Utility Scales-MAUS). שם זה מתאר גם את מבנה השאלון המורכב ממספר ממדים ואת תוצא השאלון הקובע ערך מדורג על-פני סולם ערכים.

שאלונים מבוססי העדפה מייצרים רשימה של "פרופילי בריאות" מתואמי ערכים הנקראת ’טבלת ערכים’ (Utilities table) פרופיל הבריאות מורכב מהרמות השונות של כלל הממדים המאפיינים את השאלון. על כן, מספר הממדים והרמות המתארים את הממד קובעים את מספר הפרופילים האפשריים. לדוגמה, שאלון כמו זה המובא בטבלה 1, שבה יש 3 ממדים (ניידות, כאב ואושר) ולכל ממד שתי רמות, יכול לתת 8 (23) פרופילים. לצורך יצירת טבלאות אלו מובאים בחשבון השילובים של התשובות האפשרויות לפריטי השאלון, ועל-פיהם יוצרים תרחישים תיאורטיים של מצבי בריאות שונים. תרחישים אלו מועברים בקרב מדגם מייצג של אוכלוסייה רלבנטית והם מתבקשים לתת ערך איכות-חיים באמצעות מדד ישיר כמו VAS - Visual Analogue Scale  או TTO - Time Trade Off לכל תרחיש. כך נוצר קישור ישיר בין הפרופיל לבין ערכי איכות-החיים. בשאלון שבטבלה 1, הפרופיל 211 (הפרופיל נקרא לרוב משמאל לימין – כלומר רמה 2 ב"ניידות", רמה 1 ב"כאב" ורמה 1 ב"אושר") נועד לתאר מצב בריאות שערך איכות-החיים שלו 0.8. כיוון שקיימים לרוב מאות עד מאות-אלפים של פרופילים שונים, הערכים נמדדים באופן ישיר רק עבור חלק מהפרופילים, ואילו השאר מחושבים על פיהם באמצעות דגמים סטטיסטיים.

יואב מיכוביץ, ברנרד בלאסן

המח' לקרדיולוגיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל-אביב

שני התרשימים A ו-B נלקחו מחולה צעיר עם אירועים נשנים של דפיקות לב (Palpitations). בתרשים A בקצב סינוס מודגם אק"ג בטווח התקין. תרשים B נלקח זמן אירוע של דפיקות לב. מודגמת טכיקרדיה רחבת-קומפלקס.

מנחם רתם

השירות לאלרגיה גנחת ואימונולוגיה, מרכז רפואי העמק, הפקולטה לרפואה רפפורט, טכניון, חיפה

בין ה-13 עד ה-18 במרס 2008 התקיים בפילדלפיה שבארה"ב הכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית לאלרגיה, גנחת ואימונולוגיה. יוז סמפסון התמנה לנשיא האקדמיה במקומו של תום קסלה. בכנס נידונו מיגוון נושאים בתחומי האלרגיה והאימונולוגיה, ובחרתי לדון בכמה מהם.

שי אשכנזי¹, מלכה אשכנזי²

¹המח' לרפואת ילדים א', מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח-תקווה. ²המח' לרפואת שיניים לילדים, הפקולטה לרפואת שיניים גולדשלאגר, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

פירסום מאמרים בכתבי-העת הרפואיים מהווה את אבן הבסיס בהתקדמותה רפואה. הוא מאפשר שיתוף רופאים וחוקרים במידע חדשני לשם בחינה נוספת שלו, העמקתו ויישומו. כך יכולה הקהילה הרפואית לפרוץ דרכים חדשות בהבנת מנגנוני תחלואה, באיבחון מחלות ובטיפול בחולים.