תוצאת חיפוש

מחלות כיסתיות של הריאות הן טווח לא שכיח של אנומליות ריאתיות, שמאובחנות ברובן בילודים.

אנו מציגים פרשת חולה, ילוד, אחד מתאומים, אשר נולד בשבוע 29 להריון. זמן קצר לאחר הלידה פיתח הילוד מצוקה נשימתית ותמונה בדימות המתאימה למצוקה נשימתית של הילוד – Respiratory distress syndrome (RDS). הילוד נזקק לטיפול בסורפקטנט שניתן בפרוצדורת INSURE (Intubation, Surfactant Administration, Extubation) ולאחר מכן נתמך בהנשמה נזאלית (לא פולשנית) למשך 13 יום. ביום 40 לחיים, עקב החמרה נשימתית, בוצע צילום של בית החזה אשר הודגמו בו כיסות מרובות בריאה הימנית. במעקב בשבועות העוקבים נצפתה הטבה והחלמה הדרגתית ללא טיפול. האבחנה המבדלת של מחלת ריאה כיסתית בילוד כוללת מצבים מולדים ונרכשים. מחלות הריאה הכיסתיות השכיחות בתקופת הילוד הן כיסות מולדות מסוג congenital pulmonary airway malformation (להלן CPAM), סקוסטרציה (pulmonary sequestration), כיסתות ברונכוגניות ונפחת (אמפיזמה) לוברית מולדת. מחלות כיסתיות נרכשות נובעות מנזק לריאה וכוללות נפחת ריאתית אינטרסטיציאלית משני למחלה זיהומית.

נסיגת הממצאים בריאות בילוד שתואר תומכת במחלת ריאה נרכשת. הגורמים האפשריים למחלת הריאה הכיסתית כוללים בארוטראומה עקב ההנשמה הלא פולשנית וכן ההנשמות הבודדות הפולשניות בעת מתן סורפקטנט, פיזור לא אחיד של סורפקטנט או נטייה גנטית להתפתחות מחלה כיסתית בתגובה ללחץ המתון שאליו נחשפת הריאה בהנשמה לא פולשנית או בשל שילוב סיבות אלו. פרשת חולה זה מדגימה, כי גם פעולות שגרה כמתן סורפקטנט או הנשמה לא פולשנית הנחשבת ל"בטוחה", עשויות לגרום לנזק משמעותי לריאה

אריאל רוקח¹, ניסים אריש¹, איל רומם¹, חוה אזולאי¹, יעקוב קליין², מילכה ברטיש³, הלה נתן⁴, סנדרה סאלח⁵, לינדה בראון³, גבריאל איזביצקי ¹

¹מכון הריאה, מרכז רפואי שערי צדק, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית ירושלים, ²המכון לשיקום הלב, ³מכון הפיזיותרפיה, ⁴השירות הסוציאלי, ⁵שירות הדיאטה, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים

הקדמה: שיקום ריאות נחשב בעולם לטיפול מקובל, בעיקר בחסימת הריאות. מזה כעשור השירות קיים במרכז הרפואי שערי צדק במסגרת המכון לשיקום הלב. בשש השנים האחרונות השירות קיים גם במכון הפיזיותרפיה, בניהול מכון הריאה ובשיתוף השירות הסוציאלי ושירות הברות (שירות הדיאטה).

מטרות: הערכת היעילות של שיקום הריאות בשני מרכיבים עיקריים – איכות החיים ויכולת ההליכה בשש דקות.

שיטות מחקר: בין השנים 2013-2009 ריכזנו את הנתונים לגבי המטופלים בשיקום ריאות במוסדנו. לפני תחילת הטיפול ביצעו המטופלים תפקודי ריאות כולל מבחן הליכה של שש דקות. כמו כן, מילאו המטופלים שאלון להערכת איכות החיים –St. George Respiratory Questionnaire (SGRQ). בתום הטיפול חזרנו על השאלון ועל מבחן ההליכה.

תוצאות: בין השנים 2013-2009 טופלו במסגרת שיקום ריאות 415 חולים. סך הכול 330 חולים השלימו סדרה של 12 טיפולים לפחות. נתונים מלאים לגבי מבחן הליכה של שש דקות לפני הטיפול ובסיומו הושגו ב-276 חולים. השיקום הביא לשיפור של 57.5 מטרים ביכולת ההליכה (P<0.001). נתונים מלאים לגבי שאלון להערכת איכות חיים (SGRQ) לפני הטיפול ובסיומו הושגו ב-94 חולים. השיקום הביא לשיפור של 8.9 נקודות, הנחשב משמעותי מאוד מבחינה קלינית וגבוה בהרבה מהמקובל תחת טיפול במשאפים (P<0.001).

מסקנות: התוצאות מלמדות על שיפור משמעותי הן ביכולת ההליכה והן באיכות החיים. השיפור הושג בקרב כל קבוצות החולים (חסמת הריאות, לייפת הריאות, ברונכיאקטזיס, גנחת הסימפונות, יתר לחץ דם ריאתי, סרטן ריאות ומטופלים סב ניתוחיים).

דיון וסיכום: מהעבודה ניתן ללמוד כי שיקום ריאות הביא תועלת רבה לכל קבוצות החולים. תועלת זו רבה יותר מזו המושגת מטיפול תרופתי מקובל. למרות שהטיפול עדיין אינו נכלל בסל הבריאות, הוא ניתן למבוטחי הקופות באופן מוגבל דרך הטיפולים הפיזיותרפיים. הרחבת השירות הקיים תוכל לשפר משמעותית את איכות חייהם של החולים במחלות ריאה.

שלמה משה

המירפאות התעסוקתיות, מכבי שירותי בריאות, מחוז המרכז, מחוז השפלה

בכנס זה נדון נושא תחלואת ריאות על רקע תעסוקתי, בכנס השתתפו כ-500 מומחים מרחבי העולם. הנושאים העיקריים שנידונו בכנס היו הפנימוקוניוזות עם התמקדות בחשיפה לסיליקה ואסבסט, גנחת תעסוקתית – אפידמיולוגיה, איבחון ומניעה וסרטן ריאות תעסוקתי.

Evaluation of Asthmatic Children Presenting at Emergency Rooms

Haim Bibi, Elena Shoychet, David Shoseyov, Michael Armoni, Emil Chai, Dorit Ater

Pediatric Pulmonary Clinic and Pediatric Dept., Barzilai Medical Center, Ashkelon; Pediatric Pulmonary Clinic, Bikur Cholim Hospital, Jerusalem; Emergency Room, Barzilai Medical Center, Ashkelon; and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

Bronchial asthma in the pediatric age group has become prevalent recently. Many children who suffer from asthma arrive at the emergency room (ER) with exacerbations which did not respond to medical treatment at home.

Between July and December 1997, 136 children 8 months to 14 years of age (61% below 3 years), were studied in our pediatric ER. Investigation included physical examination and pulse oximetry, which were used as guidelines for scoring the children on arrival and post-treatment. Spirometry was done in those who could cooperate. For each patient a detailed questionnaire about medical and sociodemographic factors was filled.

Primary pediatricians used mainly beta-agonist and corticosteroid inhalators, while pediatric pulmonologists used mainly inhaled steroids. There was no relationship between severity of attack on arrival at the ER, mode of treatment and speed of recovery in the ER. More children treated by a general pediatrician more were admitted to hospital. Low parental education and paternal smoking were risk factors for recurrent hospital admissions.

Our results indicate that parents must be educated to stop smoking, especially those with asthmatic children, and primary pediatricians should be updated with regard to proper treatment and follow-up of asthma.

Recurrent Tuberculosis in a Psychiatric Hospital

A. Zeenreich, B. Gochstein, A. Grinshpoon, M. Miron, J. Rosenman, I. Ben-Dov

Pulmonary and Radiology Institutes, Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Tel Aviv University; Israel Ministry of Health; and Gan Meged Hospital

During 1987-1996, 39 of 720 patients hospitalized (most for severe schizophrenia) were diagnosed as having active pulmonary tuberculosis (5.4%, 975 per 105 per year). In 1992-1993, after a cluster of 5 cases was found, all patients were screened by PPD skin test and chest X-ray and 16 more cases were identified. Diagnosis was confirmed bacteriologically in only 10 of them but there were typical radiological findings in the others. 39 were treated with a multi-drug regimen. In addition, 333 exposed patients and 21% who had converted their skin tests were given isoniazid preventive therapy. A small increase in levels of liver enzymes was common, but significant abnormality (over 4 times the upper limit of normal) was found in only 7 patients, in whom therapy was therefor stopped or changed. During a follow-up period of 4 years, 2 more developed tuberculosis and 33 converted their PPD reactivity status. We conclude that an outbreak of tuberculosis in a psychiatric hospital can be controlled with a relatively low rate of side-effects by using systematic diagnostic and therapeutic measures. However, single step screening is not sufficient. Routine screening of all new patients, a high index of suspicion and contact investigation are needed.