הקדמה: שיתוק מבודד של עצבי הגולגולת 3, 4 ו-6 עשוי להיגרם ממגוון סיבות. במבוגרים מעל גיל 50 שנים עם גורמי סיכון וסקולריים כמו סוכרת, יתר לחץ דם והיפרליפידמיה, הסיבה העיקרית היא איסכמיה מיקרווסקולרית.

ההחלטה על ביצוע בדיקת דימות מוקדמת של המוח בחולים מעל גיל 50 שנים עם גורמי סיכון וסקולריים, עם שיתוק חד ומבודד של עצב 4 או 6, עדיין שנויה במחלוקת.

מטרות: אנו מביאים במאמרנו ארבע פרשות חולים, מטופלים מעל גיל 50 שנים, עם גורמי סיכון וסקולריים, שהגיעו לחדר מיון עם שיתוק חד ומבודד של העצב השישי, ולמרות הרושם הראשוני שמדובר באטיולוגיה מיקרווסקולרית, בוצע MRI ולכל השישה נמצאה אטיולוגיה שאינה איסכמיה מיקרווסקולרית.

תוצאות: האטיולוגיות שזוהו בקרב המטופלים שהצגנו היו מנינגיומה פטרו-קליבאלית עם מעורבות הסינוס הקברנוזי, הפטומה גרורתית, פלזמציטומה, פקקת ורידים, מלפורמציה עורקית-ורידית ומפרצת.

דיון: השכיחות של ממצא חיובי בבדיקת דימות שיסביר את השיתוק ואינו מיקרווסקולרי היא בשיעור של 1%-15%  מהחולים על פי מחקרים שפורסמו. לשיתוף הפעולה בין רופא העיניים והנוירולוג המטפל יש חשיבות ניכרת בזיהוי החולים בעלי הסיכוי הגבוה לפתולוגיה חמורה באוכלוסייה זו. ניתן לראות בפרשות החולים שהוצגו, כי אזור הקליבוס, עצם הפטרוס והקברנוס סינוס הודגמו, כל אחד מהם, כמעורבים בפתולוגיות בחולים שהוצגו.

סיכום: למרות העלות הגבוהה של בדיקות הדימות והתועלת הנמוכה המשוערת מהן, מומלץ להגיע להחלטה על בדיקת דימות מוקדמת באופן אינדיבידואלי על בסיס אנמנזה מעמיקה ובדיקה גופנית יסודית, היות שתוצאותיה יכולות לשנות את הניהול הקליני ואף את הפרוגנוזה בחלק מהחולים.

נגעים בעור מלידה שכיחים ורובם שטחיים, חולפים ואינם מהווים אתגר אבחוני או צורך בטיפול מידי. במקרה להלן נדון בפג שבוע 35 אשר הסתמן לאחר לידתו עם קילוף עור שהתקדם במהירות להתפתחות נמק מקומי ופגיעה נוירולוגית. באבחנה המבדלת עלו סיבות שחלקן עלולות לסכן את חיי הילוד ולכן בוצעו בדחיפות בדיקות, כולל בדיקות דימות שונות, וניתנו טיפולים רחבי טווח בייעוץ רב-דיסציפלינרי שכללו טיפול אנטיביוטי, מוצרי דם שונים ונוגדי קרישה, ופיזיותרפיה לשיקום. תחת טיפול זה חל שיפור ניכר במצב היד אך נותרה הגבלה מבחינה תפקודית. לאחר שלילת אטיולוגיות שונות לממצא בעור, התינוק שוחרר לביתו באבחנת עבודה של Congenital Volkmann Ischemic Contracture (CVIC) עם המלצות להמשך מעקב וטיפול.

 בהיותו בן שבעה שבועות שב לאשפוז בשל פרכוס מוקדי הנגרם כתוצאה מאוטם, ובגיל חמישה חודשים אובחן עם הסתמנות קלינית של שיתוק מוחין.

לסיכום, יש לכלול מחלה זו באבחנה המבדלת על אף היותה נדירה, בשל חשיבות האבחון והטיפול המוקדם

דורון רימר, מיכאל רוזנבאום, גלב סלובודין, נינה בולמן, ליזה קאלי, יצחק רוזנר

המחלקה לרימטולוגיה, מרכז רפואי בני ציון, הפקולטה לרפואה רפפורט, טכניון, חיפה

הקדמה: מחלת בירגר היא מחלה דלקתית וחסימתית של כלי הדם, המופיע בגיל צעיר באנשים המעשנים ומערבת את כלי הדם הקטנים והבינוניים – עורקים וורידים כאחד. טרשת עורקים היקפית היא מחלה מרכזית באבחנה המבדלת של מחלת בירגר. פורסמו בספרות הרפואית דיווחים אקראיים על הסתמנות המחלה המערבת גם את כלי הדם המזנטריים.

מפרשת החולה: מובאת במאמרנו פרשת חולה, שלקה בתסמונת ריינו (Raynaud), במחלה איסכמית של הגפיים העליונים והתחתונים, ובאיסכמיה מזנטרית. המהלך הנרחב של המחלה הוביל לנמק של הגפיים התחתונים ולאוטם במעי הדק. בבדיקות אנגיוגרפיות והיסטולוגיות הודגמו מאפיינים המתאימים למחלת בירגר במישלב עם טרשת עורקים היקפית.

דיון: בסקירת הספרות בנושא נמצאו 31 דיווחים על מעורבות עורקים מזנטריים במחלת בירגר. חפיפה בין מחלת בירגר לטרשת עורקים היקפית זוכה לתשומת לב מוגברת בעת האחרונה, ונראה כי חפיפה בין מחלות אלו נדירה, אך קיימת.

סיכום: יש לכלול באבחנה המבדלת של איסכמיה של עורקים מזנטריים הסתמנות נדירה של מחלת בירגר. לנוכח קווים חופפים בהסתמנות הקלינית בין מחלת בירגר לבין טרשת עורקים היקפית, נדרשות ערנות ומודעות לאבחון חולים אלו, במטרה לקבוע להם טיפול מותאם.

אייל רום¹, שי טננבאום², אופיר צ'צ'יק³, גדעון בורשטין², יהודה עמית², רן טיין²

¹החוג הארבע שנתי, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²המערך לאורתופדיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ³המערך לאורתופדיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

תסמונת מדור כרונית היא תופעה לא שכיחה, שתוארה לראשונה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. התסמונת מאופיינת בכאב המופיע בעת פעילות ספורטיבית. כאב זה מוביל לרוב להפחתה בפעילות ואף עלול להוביל להפסקת הפעילות הספורטיבית עד הימנעות מוחלטת. התסמונת נגרמת מעלייה בלחץ התוך מדורי, וזו מובילה לירידה בזילוח הדם לרקמות ובכך לנזק איסכמי באותו המדור המוביל לכאב.

תסמונת מדור כרונית קשורה לרוב בפעילות גופנית נשנית, בעיקר בקרב צעירים ואתלטים. הפעילות הגופנית המבוצעת על ידי החולה גורמת לעלייה בלחץ התוך מדורי, וכן מובילה לכאב ולהפסקת הפעילות. עצירת הפעילות תוביל בתוך דקות להפחתה בכאב עד להיעלמותו. אולם חזרה לפעילות גורמת להישנות התסמינים.

תסמונת מדור כרונית מדווחת בספרות באזורים רבים בגוף כגון הירך, הכתף, האמה, כף היד, כף הרגל ובאזור העכוז, אך השוק הוא המקום השכיח ביותר. מבין מדורי השוק, הקדמי הוא המעורב ביותר בתסמונת מדור כרונית. בספרות מדווח כי נשים לוקות בשכיחות גבוהה יותר מגברים בתסמונת זו וכי תוצאות הטיפול בהן פחות טובות.

האבחנה נקבעת על בסיס נטילת אנמנזה רפואית מדוקדקת המחשידה לתסמונת מדור ונתמכת במדידת לחצים חודרנית במדור המעורב. הטיפול בתסמונת מדור כרונית, במיוחד במדור הקדמי והחיצוני של השוק, הוא ניתוח. מטרת הטיפול היא פתיחת המעטפת של המדור המעורב שתוביל לשחרור הלחץ– פסיוטומיה (Fasciotomy). אם החולה אינו מעוניין בניתוח, אפשרויות הטיפול השמרני מצומצמות וכוללות פיזיותרפיה, שינוי בהנעלה ומדרסים. למעט הפסקת הפעילות הגופנית הגורמת לכאב, טיפול שמרני לא נמצא יעיל בעבודות השונות.

איתן מלמד, ביידוסי קוטייבה, עופר גלילי, רון כרמלי

המחלקה לכירורגיית כלי דם, מרכז רפואי כרמל, חיפה

איסכמיה קריטית מסכנת גף היא הביטוי החמור ביותר למחלה חסימתית של העורקים ההיקפיים. בהיעדר אבחון מוקדם ורה-וסקולריזציה, עשויים חולים הלוקים באיסכמיה קריטית לפתח סיבוכים הרי אסון, כולל אובדן הגף, ולהימצא בסכנת חיים. מטרות הטיפול באיסכמיה קריטית מסכנת גף כוללות הפחתת גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים, הקלת הכאב האיסכמי, ריפוי הכיבים, מניעת קטיעות, שיפור איכות החיים והארכת תוחלת החיים. מטרות אלו מושגות על ידי טיפול בתרופות, רה-וסקולריזציה או בלית ברירה – קטיעה. בעשור האחרון אנו עדים ליישום גובר והולך של טיפולים תוך-וסקולריים,  המאפשרים טיפול גם במקטעים חסימתיים ארוכים בכלי הדם. עם זאת, הטיפול המסורתי בניתוח לצורך מעקף עשוי להניב תוצאות טיפוליות עמידות יותר לאורך זמן. בחולים צעירים ופעילים, המצויים בסיכון נמוך בניתוח, עשויות תוצאות המעקף להיות טובות יותר. הוריות נוספות למעקף כוללות כישלון טיפול תוך-וסקולרי, הנובע מכשל טכני או מחסימה מאוחרת לאחר הצבת התומכן בכלי הדם. לעומת זאת, חולים במצב ירוד ובעלי תוחלת חיים מוגבלת, עשויים להפיק תועלת מטיפול תוך-וסקולרי. יש לשקול קטיעת הגף בחולים שאינם ניידים, לוקים בשיטיון ואינם מתאימים לרה-וסקולריזציה.
 

אריה בס

מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין

בסקירתם של איתן מלמד וחב', המתפרסמת בגיליון הנוכחי של 'הרפואה', נדונה סוגיית הפגיעה באספקת הדם לרגליים והסיכון לחיות הגפיים בעקבות זאת. בסקירתם זו מושם דגש על דרכי הטיפול בבעיה כאובה זו , אך הם מדלגים על חלק חשוב ביותר בטיפול – מניעה בעוד מועד של התפתחות האיסכמיה הקריטית.

אלון אייזן¹, אהוד שוומנטל², יהודה אדלר²

¹המח' לרפואה פנימית ד', מרכז רפואי מאיר, כפר-סבא, ²המכון לשיקום לב, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

תופעת ההסתגלות האיסכמית (Ischemic preconditioning) של הלב ידועה כבר כשני עשורים. בתופעה זו, אירוע קצר של איסכמיה בשריר הלב מגדיל את סבילות הלב באירוע איסכמי נוסף, ארוך ומאוחר יותר, ובכך מקטין את הנזק בשריר הלב שנגרם בשל איסכמיה זו. תופעה זו הוכחה בתחילה בחיות מעבדה, ובשנים האחרונות היא הוכחה אף בתאי שריר לב של אדם, בתרבית ריקמת שריר לב של אדם (In vitro), ובנוסף – ואולי אף הכי מבטיח – גם בבני-אדם (In vivo).

תופעת ההסתגלות האיסכמית מסווגת לשני מרכיבים עיקריים: האחת היא ההסתגלות המוקדמת או הקלאסית (Early preconditioning) והשנייה היא ההסתגלות ארוכת-הטווח (Delayed preconditioning). כל אחת מהתופעות הללו משפיעה על הלב בפרקי זמן שונים, וכל אחת מהן מופעלת ככל הנראה על-ידי מנגנון ביולוגי שונה.

הבנה מקיפה של תופעת ההסתגלות האיסכמית בראייה קלינית היא חיונית וחשובה בתחום המחלות האיסכמיות של הלב, שכן הבנת התהליך האנדוגני עשויה לעזור בפיתוח גורמים אקסוגניים ש"יחקו" את התופעה הנ"ל ויהוו מכשיר טיפולי או מונע במחלות קרדיוואסקולריות.

טליה דור, איתי ברגר

המירפאה לנירולוגיה של העובר, הפג והילוד, היח' לנירולוגיה של הילד, מרכז רפואי הדסה-האוניברסיטה העברית, הר-הצופים, ירושלים

פגות מהווה גורם-סיכון מרכזי לשיתוק-מוחין. שיתוק-מוחין בפגים נגרם לרוב כתוצאה מפגיעה בחומר הלבן הסמוך לחדרי המוח הצדדיים. במחקרים רבים נעשה ניסיון לברר מהי הסיבה לפגיעה בחומר הלבן. ההשערות המובילות מצביעות על נזק בעקבות איסכמיה מקומית או בעקבות חשיפה לזיהום ולדלקת. להבנה מעמיקה של הסיבות המובילות לפגיעה בחומר הלבן סביב החדרים עשויות להיות השלכות טיפוליות חשובות.

שמואל שוורצנברג, גד קרן, יעקב ג'ורג'

המח' לקרדיולוגיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל-אביב

בשנים האחרונות נמצא, כי הקולטן לאריתרופויאטין, הורמון הידוע כמעודד שיגשוג של השורה האדומה, מבוטא במיגוון רקמות נוספות בגוף, כולל במערכת הקרדיוואסקולרית. בשורה של מחקרים ניסויים בדגם איסכמיה-זילוח מחדש בחיה אשר פורסמו בשנים האחרונות, הודגם כי לאריתרופויאטין תפקיד חשוב בהגנה על שריר הלב ובהתאוששות מן העקה האיסכמית. תפקיד זה מתמלא ברמה התאית הודות למניעת מוות תאי מתוכנת (אפופטוזיס), וברמת הריקמה במניעת נזק מבני, שיפור התיפקוד המכני ועידוד שיגשוג כלי-דם. בשנים הקרובות עשויה להתברר התועלת הקלינית הטמונה בטיפול בתרופה זו בקרב חולים הלוקים באיסכמיה של הלב.

אלישע בר-מאיר(1), עבד-אל-ראוף זינה(1), אעיד מחאג'נה(2), יעקב בראון(1), בעז וולר(2)

(1)מכון הרנטגן ומכון מאר, (2)המח' לנירולוגיה, מרכז רפואי בני-ציון, והפקולטה לרפואה ברוט רפפורט, טכניון, חיפה 

הדימות הרפואי מתפתח בשנים האחרונות לכיוון הערכת התיפקוד של רקמות הגוף בשיטות מגוונות. בדיקות של תיפקוד המוח מאפשרות איבחון מהיר של אירוע מוחי (Stroke) כבר בשעות הראשונות להתהוותו, האיבחון בשלב המוקדם מאפשר לקבוע אם נותרה ריקמת מוח שניתן להציל ולתת טיפול תרופתי מוקדם בתרופית ממסות קרישים (Thrombolysis) מהדור החדש: (Activator tissue Plasmingon (tPA. לאחרונה פותחו שיטות חדישות המאפשרות לבצע בדיקות טומוגרפיה מחשבית (ט"מ) תיפקודית (Functional CT), והבולטת מביניהן היא בדיקת זילוח בט"מ (CT Perfusion CTP). לבדיקה בשיטת הט"מ מספר יתרונות על-פני הבדיקות הקיימות: היא קלה לביצוע, מהירה ומבוצעת בסורקי ט"מ, הזמינים 24 שעות ביממה לחדרי-המיון והמרכזים לרפואה דחופה. מאחר שבדיקת זילוח המוח מבוצעת במישלב עם סריקת ט"מ רגילה ובדיקת צינתור בט"מ (טומוגרפיה מחשבית אנגיוגרפית - להלן טמ"א)(CT Angiography-CTA), היא מאפשרת הערכת תיפקוד בלתי פולשנית כוללת כשמתעורר חשד להתהוות אוטם מוח חד כבר בשלב התקבלות החולה לחדר-המיון. כך מתקבל, בנוסף לשלילת דמם חד, מידע מיידי ובזמן אמת על מיקום החסימה או ההיצרות בעורק, ועל ההשלכות ההמודינמיות של מצב כזה. מידע זה מאפשר להציע טיפול מיידי לנבדקים הלוקים באוטם מוח כבר בשלב האיסכמי היתר-חד (Hyper-acute stroke), ובדרך זו למנוע את התהוות האוטם או לפחות להגביל את התפשטותו ולמזער את הנזק למזח. המטרה בעבודה זו היא להציג את הבעייתיות הקיימת בהחלטה על מתן תרופות ממסות קרישים כבר בשלב שבו החולה התקבל למחלקה לרפואה דחופה, ופיתרונה על-ידי ביצוע בדיקות זילוח. מדווח במאמר הנוכחי על שיטת הזילוח בט"מ על יתרונותיה וחסרונותיה, ויישומה כשמתעורר חשד להתהוות אוטם מוחי חד. כן נסקרים במאמר יישומים נוספים ועתידיים של שיטת הזילוח בט"מ.

Myocardial Infarction Due to Cocaine

Doron Zamir, Ilan Leibovitz, Ilia Polychuck, Tetiana Reitblat

Department of Medicine D, Barzilai Medical Center, Ashkelon

Cocaine is a common drug. Myocardial infarcts and brain infarcts related to the use of cocaine were previously reported in the medical literature. We report a 34 year old patient admitted for severe chest pain, a few minutes after cocaine use. He was found to have an acute myocardial infarction with significant left ventricle dysfunction. Coronarography conducted a few days later was found to be normal. Cocaine use may cause acute myocardial infarction in young and healthy people with no other risk factors.

Acute Ischemia of the Lesser Gastric Curvature 

D. Czeiger, A. Ariche, G. Shaked, N. Sion-Vardi, I. Levi

Trauma Service, Dept. of Surgery, and Pathology Institute, Soroka University Medical Center, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

The rich blood supply of the stomach protects it from ischemia and necrosis. Acute gastric ischemia, an emergency with high mortality, is rare. Atherosclerosis is the leading cause of acute ischemia, and the lesser curvature of the stomach is more vulnerable due to its relatively lesser blood supply. Reduction in gastric blood supply usually presents as chronic disease characterized by gastritis, gastric ulcer, or gastroparesis.

Gastroscopy can identify lesions of the gastric mucosa, and angiography demonstrates occluded vessels. Treatment of acute gastric ischemia is surgical, with total gastrectomy preferred over partial resection.

Diagnosis and Treatment of Heart Failure within the Communuity

Haim Ben-Ami, Yehuda Edoute

Dept. of Medicine C, Rambam Medical Center and Technion Faculty of Medicine, Haifa

Congestive heart failure causes substantial morbidity and mortality. Symptoms and physical findings can help in diagnosis, but have limited sensitivity and specificity. Objective measurement of ventricular function is essential in virtually all patients in whom heart failure is suspected; reversible causes of heart failure must be sought.

Out-patient management includes education and counseling, emphasis on and assessment of compliance with diet, and pharmacological treatment. Angiotensin-converting enzyme inhibitors are the mainstay of treatment but are underused, and maximal doses are not given, apparently because of concern about side-effects. Diuretics should be administered only as needed to manage fluid overload. Calcium channel blockers are relatively contraindicated in patients with impaired ventricular function. Patient follow-up should be guided by results of the medical history and physical examination. Routine serial testing of ventricular function and exercise performance is discouraged.

Investigating Chest Pain: is there a Gender Bias?

Leonardo Reisin, Chaim Yosefy, Sharon Kleir, Emil Hay, Ronit Peled, Shimon Scharf

Cardiology and Emergency Depts. and Epidemiology Unit, Barzilai Medical Center, Ashkelon (Affiliated with Ben-Gurion University, Beer Sheba)

Ischemic heart disease (IHD) in women is characterized by a higher morbidity and mortality in the peri-infarction and coronary bypass peri-operative periods. These epidemiological data strengthen our impression that the health system unintentionally "ignores" the high proportion of females with IHD.

The process of investigating chest pain, diagnosing IHD, and the subsequent treatment and rehabilitation, seem to differ between the genders. Time elapsed from beginning of chest pain to diagnosis of IHD seems to be longer in women than in men. Personal, educational and social factors are contributory.

Although time elapsed between diagnosis and rehabilitation is usually similar in the genders, peri-operative morbidity and mortality are higher in women. It may be that the higher rates in women are caused by delay in diagnosis and treatment, which allows worsening of the disease in women before treatment. This delay can occur during the time needed for evaluation of chest pain, from the door of the physician to diagnosis and treatment.

In our retrospective study we determined the difference in referral of men and women with chest pain to the emergency department (ED) and the attitude of physicians in the ED and medical department to chest pain in men and in women, including final diagnosis on discharge. 615 patients over 18 years referred to the ED for chest pain during 3 randomly chosen, consecutive months were studied. We found that women constituted only 39.5% of the referred patients, but the proportion hospitalized was similar to that in men. Hospitalized women were older (57.7±18.4 versus 49.7±17.8 years in men), and had more risk factors (4 versus 2 in men). Proportions of specific diagnoses on discharge from hospital were equal in the genders.

To bridge the differences and to implement education in prevention, investigation and treatment of IHD in women, we established the "Female Heart" clinic. The objective of this clinic is to reduce differences in the first step, in the process of evaluating chest pain in women, by educating and encouraging them to present early to their physicians, and by changing physicians' attituin the investigation of chest pain in women. We plan to determine in a prospective study if these goals are.

Circadian Fluctuations of the Signal-Averaged ECG

Ehud Goldhammer, Edward Abinader

Cardiology Dept., Bnei-Zion Medical Center and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, The Technion, Haifa

Circadian periodicity for the time of onset of acute myocardial infarction has been shown; the early morning peak of infarction coincides with the onset of other related phenomena, including sudden cardiac death, ventricular arrhythmias, thrombotic stroke, etc. Late potentials detected by the signal-averaged ECG are considered to be independent markers of vulnerability to ventricular arrhythmias. The signal-averaged ECG enables the amplifying and recording of small bioelectric signals of cardiac origin, while eliminating extraneous electrical "noise." To determine whether late potentials are themselves subject to circadian influence, 31 patients (age range 41-79) who had had an old or recent myocardial infarction underwent late potential assessment by the signal-averaged ECG. 4 indices were studied: duration of late LPD potentials (LPD), total QRS duration (TQRS), and root mean square voltage of the last 40 msec, and of the last 50 msec (RMS 40 and RMS 50). These indices were assessed 3 times, during the early morning hours, at noon and during the evening. Morning LPD differed significantly from noon and evening LPD and the morning RMS 40 similarly differed from noon and evening values. TQRS and RMS 50, even though remaining in the normal range, also showed a tendency to abnormal values during morning hours. These findings could possibly be related to the early morning incidence peaks of severe ventricular arrhythmia and sudden cardiac death, since abnormal late potentials constitute the physiopathological basis for certain ventricular arrhythmias.