סוניה חביב¹, שמואל רשפון^1,2, איתמר גרוטו^3,4, ארנון אפק^3,5

¹לשכת הבריאות המחוזית, חיפה, ²בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה, ³משרד הבריאות, ירושלים, ⁴הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, ⁵אוניברסיטת תל אביב

שפעת היא מחלה עונתית המופיעה בחודשי החורף. זוהי מחלה משמעותית לבריאות הצבור עקב שיעורי תחלואה ותמותה גבוהים, הכרוכים גם בנזק כלכלי גבוה. החיסון נגד שפעת נחשב לאמצעי היעיל ביותר למניעת התחלואה ולהקלתה. בישראל כמו בארה"ב הוא מומלץ לכלל האוכלוסייה מגיל שישה חודשים ומעלה, במיוחד לקבוצות עם סיכון מוגבר לפתח סיבוכים קשים. השפעות הלוואי השכיחות הן תופעות מקומיות ומערכתיות קלות. לא נמצאו עדויות לקשר סיבתי בין קבלת החיסון נגד שפעת ובין היארעות תסמונות נירולוגיות.

למעלה מ-40 מדינות בעולם ממליצות כיום על חיסון עובדי הבריאות נגד שפעת עקב הימצאותם בסיכון גבוה להידבק ולהדביק בשפעת חולים ובני משפחה. עם זאת, שיעורי קבלת החיסון נגד שפעת בקרב עובדי הבריאות בישראל כמו במדינות מפותחות אחרות, נמוכים. הסיבות כוללות מודעות נמוכה בקרב העובדים לחומרת המחלה, לבטיחות החיסון וליעילותו, מודעות נמוכה למידת הסיכון שלהם להידבק ולהדביק אחרים, ומידת אמון נמוכה ברשויות הבריאות.

קיימות הוכחות מדעיות רבות שהחיסון נגד שפעת מהווה האמצעי היעיל ביותר למניעת המחלה בקרב מקבליו, אך מוגבלות הראיות הישירות במחקרים באיכות גבוהה על יעילות חיסון עובדי בריאות כדי להגן על מטופליהם. עם זאת, אין זה מציאותי שכל מדיניות בריאות תהיה מבוססת על ניסויים קליניים שנותנים מענה ישיר לסוגיה הנדונה. במקרה החיסון נגד שפעת לעובדים, שילוב המידע הקיים יחד עם ההיגיון הביולוגי הברור מביא למסקנה, שחיסון עובדי בריאות כדי להגן על המטופלים מהווה מדיניות מבוססת מידע, וכי זוהי מדיניות WHO, CDC ורוב המדינות המפותחות. משרד הבריאות ימשיך לפעול לקידום תוכניות להגדלת שיעור ההיענות לחיסון בקרב העובדים ולהחשיב קבלת החיסון נגד שפעת כחובה מוסרית של עובדי הבריאות.

¹המעבדה לנירוגנטיקה, המרכז על שם אגנס גינגס, מחלקה לנירולוגיה, הדסה עין כרם, ירושלים, ²המירפאה לנירוגריאטריה וזיכרון, מחלקת שיקום, הדסה הר הצופים,  ירושלים

שיטיון פרונטו-טמפורלי (Frontotemporal dementia) הוא הגורם השני בשכיחותו לשיטיון בחולים מתחת לגיל 65 שנים, ושכיחותו בגיל זה מתקרבת לזו של מחלת אלצהיימר. שיטיון פרונטו-טמפורלי מתאפיין במכלול הפרעות התנהגות קשות והפרעות קוגניטיביות ייחודיות המבדילות בינו לבין מחלת אלצהיימר. הסתמנות של המוח מתאפיינת בניוון תאי העצב באונות הפרונטאלית והטמפורלית, עם משקעים של חלבון ה- Tau, חלבון ה- Ubiquitin או חלבונים נוספים כמו TDP-43 ו-FUS. בקרב 50%-30% הלוקים בשיטיון פרונטו-טמפורלי יש אנמנזה משפחתית של חולה נוסף במחלה, כך ששיעור החולים עם תאחיזה גנטית ודרך הורשה אוטוזומית-שולטנית (דומיננטית) הוא גבוה למדי. גם בכך קיים הבדל ניכר ממחלת אלצהיימר, שבה רק 10%-5% מהחולים לוקים בצורה גנטית של המחלה. בתקופה האחרונה חלה התקדמות ניכרת בהבנת המחלה ועד היום זוהו שבעה מיקומים כרומוזומאליים עיקריים הקשורים עם שיטיון פרונטו-טמפורלי משפחתי, כשהעיקריים הם Tau ופרוגרנולין, וגנים נוספים במספר מועט של משפחות. גילוי המוטציות בחלבון ה- Tau בחולי שיטיון פרונטו-טמפורלי תרמו רבות להבנת הפתוגנזה של המחלה, הן בניסויים In-vitro, אשר הודגם בהם כי מוטציות ב- Tau פוגעות ביכולת החלבון לגרום להתארגנות המיקרוטובולי ומעלה את נטייתו ליצור מבנים סיביים, והן ביצירת מודלים של חיות טרנסגניות למחלות מקבוצת הטאופתיות. כמו כן, התברר שקיימים מספר סוגים פתולוגיים של שיטיון פרונטו-טמפורלי הנקראים FTLD, אשר נבדלים בסוג החלבון השוקע ובמיקום במוח. התברר שקיימת התאמה בין הצורות הקליניות השונות לבין הפתולוגיה האופיינית של המוח, ועובדה זו יכולה לסייע בבחירת טיפול מתאים. עם זאת, עדיין לא קיים טיפול המרפא את מחלת השיטיון הפרונטו-טמפורלי ובניגוד למחלת אלצהיימר, גם לא קיימות תרופות תסמיניות שתקלנה על החולים. אולם עם ההתקדמות שחלה בהבנת הפתוגנזה של המחלה, אנו מקווים שתימצא גם פריצת דרך בפיתוח טיפול הולם לחולים אלה.

¹היחידה למחלות זיהומיות, מרכז רפואי רבין, בילינסון, פתח תקווה, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב, ³היחידה למניעה ובקרה של זיהומים, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה, ⁴היחידה למחלות זיהומיות, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא, ⁵מחלקה פנימית ה', מרכז רפואי רבין, בילינסון, פתח תקווה

מטרה: להעריך את ההיענות לקריטריונים לאשפוז וניהול הטיפול בחולים המאושפזים עם שפעת 2009 A/H1N1 מתועדת, בתקופה שבה ניתנו הנחיות ארציות לאבחון, אשפוז וטיפול חולים עם שפעת פנדמית.

שיטות: נערך מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל את כלל החולים המבוגרים עם שפעת A/H1N1 מוכחת במעבדה שנרכשה בקהילה, אשר אושפזו בשלושה בתי חולים בישראל בין התאריכים 22.7.2009-15.2.2010. איסוף המידע נעשה מתוך הרשומות הרפואיות בצורה אחידה בשלושת בתי החולים. השווינו בין בתי החולים מבחינת נתוני הרקע של החולים, חומרת שפעת והימצאות סיבוכים בהגעה לאשפוז, ניהול החולה בבית החולים ותוצאות. ביצענו תבחיני כי בריבוע ANOVA ו-Kruskal-Wallis להשוואה בין בתי החולים.

תוצאות: נכללו במחקר 496 חולים עם שפעת A/H1N1 מתועדת. הגיל הממוצע היה 44 שנים. נצפו מעט הבדלים במאפייני הרקע של החולים. הבדלים משמעותיים נצפו בתסמיני וסימני שפעת וסיבוכים בעת הגעתם לאשפוז, כולל דרגת חום, תסמינים נשימתיים, היפוקסיה, דלקת ריאות, וחומרת מחלה (p <0.05 עבור כולם). נמצאו הבדלים במתן ותזמון טיפול באוסלטמיוויר, הניתן ל-79.5% (154/194) מהחולים בבית חולים אחד ול-98.9% (176/178) בבית חולים אחר. טיפול אנטיביוטי היה שכיח בשלושת בתי החולים (סה"כ 71% [351/496] מהחולים), אך נמצאו הבדלים בין בתי החולים מבחינת סוג האנטיביוטיקה. היחס בין רופאים מומחים למחלות זיהומיות למספר מיטות בבית החולים נע בין 0 ל-0.35 ל-100 מיטות.

מסקנות: הובחנה שונות משמעותית בין בתי החולים בניהול של חולים המאושפזים עם שפעת A/H1N1 2009, מבחינת מאפייני החולים שאושפזו והטיפול בהם. זאת למרות הנחיות ארציות לניהול אחיד של חולי שפעת פנדמית.

דניאלה לוי ארז¹, דריו פרייס¹, יעקב אמיר¹

¹מחלקת ילדים ג', מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, פתח תקווה

הקדמה: פתוגנים רבים דווחו כמחוללים של ברונכיוליטיס בעונת החורף, החשוב מביניהם הוא נגיף Respiratory Syncytial Virus  (RSV) ובנוסף נגיף השפעת, נגיף מטאפנאומו  ((Metapneumovirus ועוד. במגיפת השפעת האחרונה המשיכה במקביל עונת נגיף ה-RSV, לא תועד תפקידו של זן השפעת הפנדמי כמחולל ברונכיוליטיס.

מטרה: הערכת השכיחות של זיהום משולב בנגיף שפעת H1N1 ו-RSV בקרב תינוקות בגילאי 12 חודשים ומטה, אשר אושפזו בעקבות אבחנה של ברונכיוליטיס. 

שיטות מחקר: נעשה שימוש במודל של מחקר רטרוספקטיבי. נתונים קליניים של תינוקות בני 12 חודשים ומטה שאושפזו בשל ברונכיוליטיס נאספו, כולל תוצאות הבדיקה עבור RSV וזיהום בשפעת H1N1.

תוצאות: מתוך 90 תינוקות עם ברונכיוליטיס, ב-66 (73.3%) הדגימה הייתה חיובית לנוכחות RSC. שתיים  מתוך 81 (2.5%) דגימות של חולים שנבדקו לשפעת פנדמית A מזן H1N1 היו חיוביות. לא תועד זיהום משולב בשני הנגיפים.

מסקנות: תוצאות המחקר הנוכחי העלו, כי בקרב תינוקות מתחת לגיל שנה הלוקים בברונכיוליטיס, הפתוגן העיקרי הוא RSV, גם בעיצומה של מגיפת השפעת  H1N1במהלך החורף 2010. אנו יכולים להסיק כי זיהום בשפעת  H1N1אינו נפוץ בתינוקות מאושפזים עם ברונכיוליטיס במהלך החורף. 

דיאנה טשר¹, בעז בישופ², מיכל שטיין¹, אלי סומך¹

¹היחידה למחלות זיהומיות בילדים, מרכז רפואי וולפסון, חולון, ²הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

*שני המחברים הראשונים תרמו במידה שווה לכתיבת המאמר

העבודה היוותה חלק מהדרישות האקדמיות של הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, לקבלת תואר דוקטור לרפואה (MD).

הקדמה: קיים מידע מוגבל באשר להיענות ובטיחות הטיפול באוסלטמיביר בתינוקות מתחת לגיל שנה. מטרות: הערכת ההיענות ושיעור השפעות הלוואי של הטיפול באוסלטמיביר בילדים מאושפזים בני פחות משנה ובילדים גדולים יותר.

שיטות: מחקר עוקבה פרוספקטיבי. נסקרו גיליונות של ילדים שאושפזו במרכז הרפואי וולפסון עם חשד לשפעתA/H1N1/2009  במהלך החודשים 2.2010-11.2009, אשר טופלו באוסלטמיביר. במהלך השבוע שלאחר השחרור נערכו ראיונות טלפוניים עם ההורים.

תוצאות: נכללו  89 ילדים (גיל חציוני 1.3 שנים), 34 ילדים (38.2%) היו צעירים מגיל שנה. שפעת A/H1N1/2009 אובחנה בשמונה ילדים בלבד (9%). הטיפול הממוצע באוסלטמיביר נמשך שלושה ימים. קושי בנטילת התרופה דווח ב-52.8% מהילדים. הקשיים העיקריים שצוינו כללו טעם רע ופליטות. מסיבה זו, הטיפול לא הופסק באף ילד. השפעות לוואי דווחו ב-53.9% מהילדים. השכיחות ביותר היו הקאות ו/או שלשול ב-32.6% מהילדים. השפעות לוואי נוספות כללו: אי שקט (31.8%), תיפרחת (Rash) (6.7%), כאב בטן (3.4%), ודפיקות בבית החזה (2.2%). בילד אחד הופסק הטיפול בשל אי שקט ורושם לישנוניות. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בהערכת הקושי בנטילת התרופה ובשיעור השפעות הלוואי בין ילדים בני פחות  משנה לבוגרים יותר.

מסקנות: ההיענות ושיעור השפעות הלוואי של הטיפול באוסלטמיביר בתינוקות בני פחות משנה דומים לאלו של ילדים גדולים יותר. הקשיים שדווחו בנטילת הטיפול ו/או השפעות הלוואי פגמו לעיתים נדירות בלבד בהיענות לטיפול. מתן אמפירי ליברלי של אוסלטמיביר בהתאם להנחיות הביא לטיפול יתר בולט בתרופה.

צחי גרוסמן¹, מתיתיהו ברקוביץ'², רוני בראונשטיין³, הרמן אבנר כהן⁴, דן מירון⁵

¹מכבי שירותי בריאות, תל אביב, ²היחידה לפרמקולוגיה קלינית, מרכז רפואי אסף הרופא, צריפין, והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ³ייעוץ סטטיסטי, תל אביב, ⁴מרכז בריאות הילד, שירותי בריאות כללית, פתח תקווה, בית הספר לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ⁵השירות למחלות זיהומיות בילדים, מרכז רפואי "העמק", עפולה, הפקולטה לרפואה רפפורט, חיפה

רקע: שפעת פנדמית מסוג 2009 A/H1N1  גרמה לתמותה של עשרות אלפי בני אדם ברחבי העולם. שיעור ההתחסנות של אנשי צוות רפואי כנגד שפעת עונתית נמוך לרוב, ושיעור התחסנותם כנגד שפעת פנדמית נמוך אף הוא. הקשר בין התחסנות אנשי צוות רפואי כנגד שפעת עונתית ומידת המלצתם למטופלים מבוגרים להתחסן כנגד מחלה זו, הוכח במספר מחקרים.

מטרות: לבחון את הקשר בין התחסנות רופאי ואחיות ילדים  כנגד שפעת עונתית ושפעת פנדמית לבין המלצתם לחיסון ילדים המטופלים על ידם כנגד מחלות אלו.

שיטות: שאלון אנונימי ניתן לרופאי ואחיות ילדים שנכחו בכנס ארצי. הם התבקשו לענות אודות עמדותיהם  והתנהגותם לגבי התחסנות כנגד שפעת פנדמית ושפעת עונתית, ואודות המלצתם להורי ילדים המטופלים על ידם בעניין חיסון  הילדים.

תוצאות: מכלל 141 המשיבים, 72% חוסנו או התכוונו להתחסן כנגד שפעת עונתית , 62% כנגד שפעת פנדמית ו-56% כנגד שתיהן. בניתוח רב משתנים, היות המשיב מחוסן או עם כוונה להתחסן כנגד שפעת עונתית, נמצא כמשתנה המשמעותי היחיד המשפיע על ההמלצה לכלל הילדים להתחסן כנגד מחלה זו (OR= 15 (95% CI= 6.1-41.4) (p<0.001. באופן דומה, היות המשיב מחוסן או שבכוונתו להתחסן כנגד שפעת פנדמית נמצא כמשתנה המשמעותי היחיד המשפיע על ההמלצה לכלל הילדים להתחסן כנגד מחלה זו  OR=5.2 (95% CI =1.85-4.6 ) (p=0.002). משיבים שעבדו בקהילה נטו יותר להמליץ על חיסון שפעת לכלל הילדים ולא רק לילדים בקבוצות סיכון.

מסקנות: נמצאה התאמה בין שיעור ההתחסנות כנגד שפעת פנדמית ו/או שפעת עונתית בקרב רופאים ואחיות המטפלים בילדים, לבין המלצתם למטופלים להתחסן כנגד מחלות אלו. לפיכך, חינוך צוותים רפואיים בנושא התחסנותם הם הוא בעל חשיבות אם ברצוננו להעלות את שיעור  התחסנות מטופליהם.
 

טובה נתיב^1,2, אלונה פז^1,3, אילנה פטרפרוינד², ישראל פוטסמן^1,3

¹היחידה למחלות זיהומיות ומניעת זיהומים צולבים, ²הנהלת הסיעוד, מרכז רפואי בני ציון, חיפה, ³הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

רקע: היענות עובדי בריאות לחיסונים נגד שפעת ירודה. הסיבות לכך אינן לגמרי ברורות. למרות שהחיסונים הללו ניתנים בחינם, ולמרות שהעברה נוזוקומית של הנגיף עלולה לגרום לשיעור גבוה של תחלואה ותמותה, בייחוד בקרב מדוכאי חיסון, שיעור המתחסנים בקרב העובדים נמוך.

מטרות: להבין את הסיבות להיענות הנמוכה לחיסונים נגד שפעת.

שיטות: שאלונים אנונימיים שחולקו לעובדי בית החולים בני ציון בחיפה. השאלון כלל רכיבים דמוגרפיים, ידע ועמדה בנושא שפעת וחיסונים נגד שפעת.

תוצאות: מולאו 255 שאלונים מתוך 275 שהופצו (108 רופאים, 117 אחיות ו-30 עובדים אחרים). רק 21% מממלאי השאלונים חוסנו בסתיו 2007. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעור המתחסנים בקרב המגזרים  השונים. שיעור המתחסנים במחלקות הילדים היה גבוה משמעותית לעומת השיעור שנרשם במחלקות הפנימיות: 45% ו-10%, בהתאמה (p<0.01). שיעורי ההתחסנות הושפעו ישירות מרמת הידע: 11% התחסנו בקרב אלה שהפגינו ידע ברמה נמוכה, 16% התחסנו בקרב אלה שהפגינו ידע ברמה בינונית ו-42% התחסנו בקרב אלה שהפגינו ידע ברמה גבוהה p< 0.001)). מאלה שהאמינו ביעילות החיסון, 33% התחסנו, לעומת 14% בלבד מאלה שלא האמינו ביעילותו (p< 0.001). אותם עובדים שהבינו כי הם מצויים בסיכון גבוה להידבק בנגיף בשל עבודתם, התחסנו בשיעור גבוה משמעותית מאלה שלא האמינו בכך: 26% בהשוואה ל-9%, בהתאמה (p<0.01 ). עובדים שהאמינו כי הם מסכנים את החולים שלהם באי התחסנותם, התחסנו בשיעור גבוה משמעותית מאלה שלא נתנו דעתם לכך: 27% ו-14%, בהתאמה (p<0.05).

מסקנות: קיים קשר מובהק בין ההיענות לחיסון נגד שפעת לבין רמת הידע על החיסון, האמונה ביעילותו ומדדים התנהגותיים. תוצאות המחקר מצביעות על מדדים היכולים לנבא מיהם העובדים שיתחסנו כנגד מחלת השפעת, ובמי יש להתמקד כדי להשיג היענות גבוהה יותר לחיסון. הנחלת הידע מהווה נדבך ראשון וחשוב בהעלאת שיעור המתחסנים בקרב צוותים רפואיים.
 

ורד מולינה חזן¹, רן בליצר^{1, 2},  איתמר גרוטו^{1, 3}, סלמאן זרקא^{1, 4, 5}, עומר אנקול^{1, 6}, יעל בר-זאב¹, חגי לוין^{1, 3, 7}, נחמן אש⁸

¹ענף בריאות הצבא, מיפקדת קצין הרפואה הראשי, צה"ל, ²המחלקה לאפידמיולוגיה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ³ שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים, ⁴חיל הרפואה, פיקוד הצפון, צה"ל, ⁵בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה, ⁶המחלקה למינהל בריאות, בית הספר למדעי הבריאות, מרכז אוניברסיטאי אריאל, ⁷המחלקה לניהול מערכות בריאות, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ⁸חיל הרפואה, משרד קצין רפואה ראשי, צה"ל

שפעת פנדמית היא אחד האתגרים העיקריים העומדים בראש מעיניהם של העוסקים במוכנות לחירום רפואי בישראל ובעולם. מצב זה מחייב היערכות מוקדמת לתחלואת יתר בשפעת וסיבוכיה, כולל עומס במרפאות הקהילה, בחדרי המיון ובבתי החולים, במקביל להיעדרות מהעבודה, כולל במערכת הבריאות. מערכת הבריאות האזרחית בישראל חזקה, ערוכה ומסוגלת להתמודד עם אתגרים מורכבים. אולם במדינות שונות ובתרחישים מסוימים ייתכן שתידרש מעורבות הצבא בהיערכות לאירוע מסוג זה. במאמר זה מתוארים התפקידים המרכזיים אשר צפויים גופים בטחוניים בכלל והצבאות בפרט ליטול במשבר מסוג זה. 

לצבאות מספר מאפיינים העשויים להוות יתרון משמעותי בעת מצב של פנדמיה של שפעת: יכולת ניהול מצבי משבר, התמודדות עם מספר רב של משימות בתנאים תת מיטביים, יתירות לוגיסטית של אחזקת מלאים ושינוע שלהם (דלק, מזון, מים), ניידות ופריסה רחבה בכל המדינה, היכולת להפעיל אנשים גם בהינתן סיכון ממשי לחייהם.

תפקידי הצבא בעת פנדמיה יכולים לכלול ניהול האירוע ברמה הלאומית, סיוע בידיים עובדות לשם שמירה על תפקוד המשק, הסתייעות במאגרים לוגיסטיים צבאיים, ניצול של ציוד צבאי למטרות אזרחיות, שמירה על הסדר הציבורי, הפעלת אמצעי בריאות הציבור כגון בידוד וסגר (לא רלוונטי ברוב המקרים בפנדמיה), וסיוע למערכת הבריאות. בנוסף, קיים צורך חיוני לשמור על כשירות הצבא לצורך הגנה על גבולות המדינה, במיוחד לנוכח אפשרות של חוסר יציבות פוליטי וצבאי במדינות שונות במצב של פנדמיה.

החל ממרץ 2009 התפשט נגיף השפעת A/2009 H1N1 ברחבי העולם, ולכן הכריז ארגון הבריאות העולמי על פנדמיה של שפעת. על פי החלטת ממשלה, עשוי ניהול האירוע לעבור למערכת הביטחון במקרה של פגישה במרקם החיים, מצב שלא נדרש עד כה באירוע הנוכחי. לנוכח חיוניות השמירה על הכשירות המבצעית, והאפשרות (שהתממשה) להתפרצויות תחלואה נרחבות ביחידות מבצעיות, מדיניות צה"ל לצמצום התחלואה מחמירה ממדיניות משרד הבריאות.

מערכות הביטחון בישראל ובעולם צריכות להיערך לאפשרות של מחלה מפושטת וחמורה יותר מהנוכחית, שתצריך מעורבות משמעותית שלהן בניהול המשק בשל שיבוש אורח החיים התקין במדינה. 

עמית הופרט¹, חגי  כתריאל² רמי יערי², אורן ברנע², אורי רול², אלי שטרן¹, רן בליצר^4,3, לואי סטון²

¹המרכז להערכות סיכונים, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, ²היחידה לביו-מתמטיקה, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, ³המחלקה למחקר ותכנון מדיניות בריאות, אגף תכנון ומדיניות בריאות, הנהלה ראשית, שירותי בריאות כללית, ⁴המחלקה לאפידמיולוגיה והערכת שירותי בריאות, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון, ⁶בית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר, אוניברסיטת תל אביב

פנדמיית שפעת החזירים מתפשטת בימים אלו ברחבי העולם. מודלים אלו הם הכלי העיקרי לחיזוי ולמעקב אחר התפשטות המגפה בזמן ובמרחב, וכן לצורך הערכה, חיזוי ובקרה של יעילות הפעולות הננקטות במהלך ההתפרצות. בשל כך, ההתבססות על מודלים חיונית לפיתוח אסטרטגיות היערכות לקראת התפרצות מגפה ולעדכונן בזמן אמת, במהלך המגפה, ככל שלמדים יותר על מאפייניה.

במאמר זה מובאים העקרונות האפידמיולוגיים והמתמטיים העומדים בליבם של המודלים המיועדים לחקר וחיזוי הדינאמיקה של התפשטות מחלות. תחילה נסקר ה-SIR – המודל הבסיסי להבנת תהליך ההדבקה, ונסקרת תרומתו בהגדרת מושגי יסוד הנחוצים להבנת הדינאמיקה של מחלות מדבקות, כמו עיקרון הסף,   R0 ו"חסינות העדר". בהמשך, מפורט כיצד ניתן להרחיב את המודל באופן כזה שיכלול מורכבות ביולוגית וחברתית מסוגים שונים. בנוסף כן מדווח במאמר כיצד ניתן לשלב במודל אמצעי מיגון שונים, הננקטים במטרה למזער ככל האפשר את התפשטות המגפה, ולנסות להביא לדעיכתה במהירות וביעילות. לבסוף, מודגמים באמצעות הדמיות מחשב תרחישים אפשריים של התפשטות שפעת החזירים בישראל, וניתנות לראשונה הערכות על גודלו של R0 בישראל על סמך נתונים שנאספו בתחילת הקיץ.
 

גדעון פרלמן

מחלקה פנימית, בית חולים הדסה הר הצופים, ירושלים

רקע: נגיף השפעת גורם למגפות עולמיות, דוגמת שפעת החזירים A/H1N1, ולתחלואה עונתית. עיקר התחלואה והתמותה נובע מהתחלואה העונתית בחודשי החורף. הוכחה יעילותו של החיסון נגד שפעת בהפחתת שיעורי התחלואה והתמותה ממחלת השפעת וסיבוכיה.

ביום ה-22.10.06 פורסמו בהרחבה באמצעי התקשורת בישראל שלושה אירועי תמותה של בני אדם, לאחר שקיבלו חיסון נגד שפעת באותה המרפאה בקריית גת. בעקבות הפרסום נוצרה בהלה ציבורית גדולה, ורבים חששו להתחסן.

המטרות במחקר: לבחון את השפעת הבהלה התקשורתית על שיעור ההתחסנות ועל העמדות של מטופלים כלפי החיסון, בבית החולים הדסה הר הצופים.

שיטות: בתחילת 2007 נשאלו 162 פונים לבית החולים על ידי שאלון דיווח עצמי לגבי שיעור ההתחסנות ולגבי עמדותיהם לגבי החיסון לשפעת. במקביל לכך, נבדקו גם מאפייני התחלואה של הנסקרים.

תוצאות: ממצאי המחקר מראים כי שיעור החיסון נגד שפעת היה 31% בלבד לעומת שיעור מומלץ של 96% לפי הנחיות משרד הבריאות. בעונה 2007-2006 נצפתה ירידה מובהקת בשיעור של 37% בקבלת החיסון לשפעת לעומת עונת 2006-2005 (P=0.0015). למעלה ממחצית הנבדקים (54%) דיווחו על כך, שהחלטתם לא להתחסן קשורה הייתה לבהלה התקשורתית מפני החיסון.

החולים שהפסיקו את החיסון נגד שפעת בעונה 2007-2006 היו בממוצע צעירים יותר מאלו שהמשיכו לקבל את החיסון. לא נמצא הבדל בין המין או המוצא של הנבדקים שהפסיקו את החיסון לבין אלו שחוסנו. נמצאו 73 חולים שחלו בתחלואה הקשורה לשפעת, מתוכם אלו שלא חוסנו נגד שפעת בעונת 2007-2006 היו באופן מובהק צעירים יותר (גיל ממוצע 60 שנה, P<0.001) ופחות חולים במחלות כרוניות (57% עם אשפוזים נשנים, P=0.017). שיעור התחלואה במחלות הקשורות לשפעת בקרב החולים שהפסיקו את החיסון היה 63%. זהו שיעור הגבוה פי 1.4 מהשיעור הממוצע בכלל האוכלוסייה שנבדקה – 45% (P=0.058).

מסקנות: ממצאי מחקר זה מראים, שהבהלה התקשורתית מפני החיסון נגד שפעת בעונת 2007-2006 גרמה לירידה משמעותית מאוד בשיעור ההתחסנות כנגד שפעת בקרב הפונים לבית החולים הדסה, הר הצופים, ותרמה לתחלואה מוגברת. מכאן ניתן להסיק, כי רבים בישראל חלו ואולי אף נפטרו בשל הבהלה מפני החיסון, שבסופו של דבר לא נמצא לה צידוק. יש לשקול כיצד למנוע בעתיד תגובה דומה של בהלה תקשורתית אשר פוגעת בבריאות הציבור.

אלכס לבנטל^1,2, זהר מור³

¹המחלקה ליחסים בינלאומיים, משרד הבריאות, ²בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים, ³נפת רמלה, מחוז מרכז, משרד הבריאות

בסוף חודש אפריל 2009, לאחר סיום פעילות השפעת העונתית של החורף, נודע לעולם על התפרצות שפעת מזן חדש ולא מוכר של שפעת מסוג A/H1N1 בארה"ב ובמקסיקו. זו התפשטה במהרה ברחבי העולם והפכה לשפעת פנדמית, הראשונה מסוגה מאז שנת 1968.

במאמר זה נדונים היבטים בינלאומיים של התפרצות שפעת פנדמית חדשה זו, החל מהאירוע הראשון של "שפעת עופות" בהונג-קונג בשנת 1997, המשך במגפת הסארס בשנת 2003, בשפעת העופות שהחלה בשנת 2003 ועדיין נמשכת, וכלה בקביעת תקנות הבריאות הבינלאומיות בהנהגת ארגון הבריאות העולמי (אב"ע).

לראשונה בהיסטוריה התכוננו מדינות העולם לקראת השפעת הפדנמית, אף שלא ידעו מתי תפרוץ, על ידי יצירת תוכניות חירום לאומיות והכנת מאגר תרופות נגד שפעת.

תקנות הבריאות הבינלאומיות מעניקות סמכויות לאב"ע לפעול ולהוביל באופן מרכזי את התמודדות העולם עם השפעת החדשה, החל מדיווחים וניטור, המשך בהדרכות ובהוראות, כולל הודעות על העלייה בשלבי המוכנת לפנדמיה, וכלה בשלב השישי והפנדמי ב-11 ביוני 2009. למרות המוכנות והאמצעים שעמדו לרשות אב"ע והמדינות החברות, התפשט הנגיף ברחבי העולם ליותר מ-230 מדינות וטריטוריות, וגרם לתחלואה של מיליונים ולמותם של 6,770 בני אדם במהלך שבעת החודשים הראשונים של המגפה.

במאמר זה נבחנת התנהלות אב"ע והמנכ"לית העומדת בראשו, אשר הפעילו לראשונה את תקנות הבריאות הבינלאומיות והנהיגו מקצועית את האירוע, תוך התאמה למהלך ההתפרצות, באופן מתוזמן ולאחר שיקול דעת מקצועי, תוך התייחסות למצבן של המדינות שנפגעו. אולם הפנדמיה, שפרצה ביתר עוז ודעכה בחצי הכדור הדרומי, ועתה נמצאת בהתפרצות נשנית בחצי הכדור הצפוני, טרם הסתיימה. עדיין ניכרים סימני שאלה בקשר לאופי התפשטותה והשפעותיה בעתיד. יש בהשפעות אלו כדי לקבוע את ניהול המערכה הבאה ואת מוניטין אב"ע כולו. שיתוף הפעולה האזורי עם הרשות הפלשתינאית וירדן לפני התפרצות ובמהלכה, מצוין בנפרד. 

איתמר גרוטו^2,1, דן אנגלהרד³

¹שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים, ²המחלקה לאפידמיולוגיה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, ³מחלקת ילדים, בית החולים האוניברסיטאי הדסה עין כרם, ירושלים

היקפי התחלואה בשפעת A/H1N1 2009 (שפעת החזירים) נמצאים במגמת עלייה בישראל ובכל מדינות חצי הכדור הצפוני. במקביל, הוחל במבצעי חיסון המוניים, בראש ובראשונה במטרה למזער את התחלואה הקשה ואת שיעור התמותה. ההתייחסות בסקירה הנוכחית היא בעיקר לחיסונים הניתנים בישראל, ומפורטות הראיות המדעיות בדבר בטיחותם ויעילותם של חיסונים אלו. הבסיס לאישור מתן החיסונים כנגד שפעת A/H1N1 2009 מושתת על: 1) הניסיון שנרכש בחיסון כנגד השפעת העונתית, 2) תהליכי הפיתוח של חיסונים כנגד שפעת פנדמית שהיוו בסיס לייצור החיסון העכשווי, 3) מידע על מרכיבים שונים של החיסונים כנגד שפעת A/H1N1 2009 בחיסונים אחרים, וכן 4) מידע מצטבר לאחר תחילת השיווק (Post-marketing). האימונוגניות של החיסונים גבוהה: 92% ויותר פיתחו נוגדנים ברמה הנחשבת כמגינה, לאחר שחוסנו במנה אחת. מובאים בסקירה זו נתונים המצביעים על בטיחותם של האדג'ובנטים (Adjuvants) ושל תיאומרסל המצויים בחיסונים השונים. החיסון בטוח והשפעות לוואי קשות נדירות ביותר. השפעות לוואי קלות, אשר דומות לאלו המופיעות לאחר חיסון כנגד שפעת העונתית, מופיעות בשכיחות של עד 18%-12% להשפעות מקומיות ועד כ-8% להשפעות מערכתיות. החיסונים אושרו על ידי רשויות הבריאות המוסמכות באירופה, לאחר שנמצאו יעילים ובטוחים. לבסוף מובאת מדיניות החיסון הנהוגה כיום בישראל.

רן בליצר1,2,3*, אמיליה אניס1, 4*,  דניאל גולדמן1, דיקלה דהן1, רועי סינגר1, איתמר גרוטו1,3

* תרומה שווה לכתיבת המאמר

1משרד הבריאות, 2שירותי בריאות כללית, 3המחלקה לאפידמיולוגיה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 4בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

רקע: מאז חודש מרץ 2009 מתפשטת בעולם מחלה עקב נגיף שפעת A/H1N1. הנתונים שפורסמו עד כה אודות מאפייני החולים, קבוצות הסיכון ופרוגנוזת החולים, הם חלקיים. האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות מבצע מעקב שוטף ומתמיד אחר החולים בישראל, נתונים המאפשרים ללמוד על מאפייני המחלה והתפשטותה בישראל.

שיטות: מתחילת ההתפרצות עד לתאריך 30.6.09 בוצעו חקירה אפידמיולוגית ובדיקת מעבדה לאימות המחלה לכל חשוד כחולה בישראל. החל מתאריך 1.7.09 בוצעו בדיקות המעבדה רק לחלק מהחשודים כחולים. אודות כל חולה נאספו ונותחו נתונים דמוגרפיים, קליניים ואפידמיולוגיים. נאסף גם מידע על אשפוזים מסיבות רפואיות. נותחו נתוני האגף לאפידמיולוגיה על החולים שאובחנו ודווחו עד ה-29.7.

תוצאות: 596 חולי שפעת A/H1N1 אובחנו מעבדתית בישראל עד ל- 30.6.09, מתוכם ל-476 הושלמה חקירה אפידמיולוגית. חמישים-ושמונה אחוזים (58%) מהחולים הללו היו בני 30-10 שנים, ורק 5% היו בני 50 שנה ומעלה. חמישים-ושמונה אחוזים (58%) היו גברים, 83% לקו בחום גבוה, 74% מהחולים דיווחו פרט לחום על שיעול בעת האבחנה, 59% דיווחו על נזלת, וכ-53% דיווחו על כאבי ראש וכאבי גרון, 64% מהחולים נדבקו בישראל, וכ-22% נדבקו בארה"ב. לשלושים-ושלושה חולים היו גורמי סיכון לתחלואה חמורה ו-4 חולים לקו בסיבוכים שהצריכו אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ. בקרב 83.9% מהחולים, שעבורם ניתן היה לקבוע את תקופת הדגירה המשוערת, היא נעה בין 1 ל-4 ימים. תשע-מאות-חמישים-ושניים (952) חולים נוספים אובחנו עד ה-29.7.09, רובם עקב הדבקה מקומית, ל-822 מתוכם הושלמה חקירה אפידמיולוגית. מאה-עשרים-ושבעה (127) מהחולים בכל התקופה היו עם גורמי סיכון לתחלואה חמורה. שלושה-עשר (13) חולים אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ, 8 מהם על רקע גורמי סיכון ידועים למחלה, ו-3 חולים נפטרו.

דיון: מאפייני ההתפרצות בישראל דומים לאלו אשר נצפו במדינות מערביות אחרות. הנתונים אשר נאספו בשלבי ההתפרצות הראשונים מצביעים על מחלה המתפשטת בעיקר בקבוצות הגיל הצעירות, ואשר מתאפיינת בסימנים קליניים לא סגוליים. השקעה מתמדת בתשתיות איסוף המידע וניתוחו בזמן אמת יאפשרו למערכת האפידמיולוגית לספק נתונים חשובים אלה להמשך ההתמודדות עם התפרצות המחלה.    

איתמר גרוטו^1,2, חגי לוין^1,2, רן בליצר ^2,3

¹שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים, ²החטיבה לבריאות הציבור, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, ³אגף תכנון ומדיניות בריאות, שירותי בריאות כללית

חיסונים יעילים לסיכול התפשטות נגיף פנדמיה, ולמניעת תחלואה ומוות הקשורות בזן מידבק של נגיף. הם מהווים עמוד תווך מרכזי בתכנון היערכות לפנדמיה של שפעת. פיתוח והפצה של חיסון לשפעת מהווים מרכיבים קריטיים בהיערכות לשפעת פנדמית. קיימים הבדלים ניכרים בין מדינות שונות מבחינת יכולות הייצור, סדרי העדיפויות והמשאבים של כל אחת מהן לכונן מדיניות יחד עם תוכנית לחיסון נגד שפעת עולמית.

במאמר זה נסקרים מאמצי הפיתוח הקיימים כיום במעבדות בעולם, וכן האפשרויות, הדילמות והשיקולים העומדים בפני מקבלי ההחלטות במדינות השונות, לקביעת מדיניות הקצאת משאבים לתרכיב במסגרת המוכנות לפנדמיית שפעת. החיסון כנגד נגיפי שפעת עונתית איננו צפוי להיות יעיל כנגד נגיף שפעת פנדמית, וכך כנראה גם בפנדמיה הנוכחית.

לנוכח זאת, על מאמצי הפיתוח להתמקד בייצור חיסונים יעילים כנגד טווח רחב של נגיפי שפעת, עונתיים ועולמיים, ועדיף להשקיע את המשאבים הנדרשים לפני הפנדמיה. חלוקה הוגנת של המשאבים המוגבלים בעולם מחייבת מתן תשומת לב לדילמות האתיות, תוך שיתוף פעולה בינלאומי רב-תחומי.