תוצאת חיפוש

הקדמה: דווח כי טיפול באור (פוטותרפיה) לצהבת של הילוד מפחית את זרימת הדם הכלילית בילודים במועד, אך מבלי להשפיע על תפקוד הלב הכללי. אולם על פי תרחיש האירועים האיסכמי, ירידה בזרימה הכלילית מובילה בשלב ראשון לירידה בתפקוד הדיאסטולי, לאחריה לפגיעה בתפקוד הסיסטולי האורכי ורק בהמשך לירידה בתפקוד ההיקפי.

מטרות: מטרת המחקר הייתה להעריך מדדים מוקדמים ורגישים יותר של תפקוד הלב במהלך טיפול באור.

שיטות המחקר: 19 ילודים עם צהבת של הילוד שטופלו באור עברו בדיקת אקו לפני, במהלך ואחרי טיפול באור. המדדים הושוו ל-25 ילודים בריאים. המדדים שהושוו כללו גודל החדר השמאלי, זרימות בחדרים ותפקוד אזורים שונים.

תוצאות: טיפול באור הוביל לעלייה משמעותית בקצב הלב. בנוסף, משך הזמן בין סגירה לפתיחה של המסתמים בין הפרוזדורים לחדרים ירד באופן משמעותי במהלך טיפול באור, כאשר זמן הפליטה החדרי נטה לירידה. לעומת זאת, מדדי מילוי חדרים ומהירויות זרימה במוצא החדרים, וכן מהירות דופלר רקמתית אורכית באזור טבעת המסתם הדו צניפי (מיטרלי) והתלת צניפי ותפקוד שריר הלב לא הושפעו מטיפול באור והיו דומים לקבוצת הבקרה. מהירויות זרימה כליליות והאינטגרליים של עקומות המהירות ירדו משמעותית בזמן טיפול באור.

מסקנות: מחקר זה לא מצא הבדל במדדים מוקדמים ורגישים של תפקוד הלב, למרות זרימות מופחתות במידה בינונית בעורקים הכליליים בקרב ילודים בריאים בזמן טיפול באור.

דיון וסיכום: אקו תפקודי נמצא בשימוש נרחב בפגיה להערכת תפקוד לבבי בקרב ילודים עם תחלואות שונות. בשימוש בו להערכת התפקוד הלבבי בזמן טיפול באור בקרב ילודים בריאים לא הודגמו שינויים בתפקוד הלב.

Maggot Therapy for Gangrene and Osteomyelitis

K.Y. Mumcuoglu, M. Lipo, I. Ioffe-Uspensky, J. Miller, R. Galun

Dept. of Parasitology, Hebrew University-Hadassah Medical School, Jerusalem

5 patients with diabetic-foot were treated by maggot therapy. The most serious case was in a 75-year-old man who had gangrene and osteomyelitis of the right foot. Proteus mirabilis, Enterococcus sp., Providencia stuartii and Staphylococcus spec. (coagulase positive) were isolated from lesions which did not respond to antibiotic therapy. The patient had twice refused amputation but agreed to maggot therapy. Larvae of the sheep blowfly Phoenicia (Lucilia) sericata were used for twice-weekly treatment over a period of 7 months. Sterile larvae were applied to the wound and replaced every 3-4 days. After 4 months of treatment, the necrotic tissue around the toes and on the sole of the foot detached from the healthy tissue. During the last 3 months of treatment the larvae removed the remaining infected tissue. As therapy progressed, new layers of healthy tissue covered the wound. The offensive odor associated with the necrotic tissue and the intense pain in the foot decreased significantly. At the end of therapy, during which there were no complaints of discomfort, he was able to walk. In the 4 other patients who had relatively superficial gangrene, the maggots debrided the wounds within 2-4 weeks. Thereafter treatment was continued with antibiotics. Maggot therapy can be recommended in cases of intractable gangrene and osteomyelitis, when treatment with antibiotics and surgical debridement have failed.