• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        יולי 2024

        איתי שביט, ניתאי לוי, יעל דרזניק, רות ציטר קוינט, מיכל סודק
        עמ' 462-467

        התפשלות מעיים אילאו-קולית (ileocolic intussusception) היא הסיבה השכיחה ביותר לחסימת מעיים חדה בגיל הינקות. ללא אבחון והתערבות מהירים, ושיתוף פעולה של רופאים ממספר דיסציפלינות, מצב החולה עלול להידרדר משמעותית עד כדי איסכמיה ונמק של המעי.  מסמך עמדה זה נכתב על ידי ועדה מטעם האיגוד הישראלי לרפואת ילדים, האיגוד הישראל לכירורגיה ילדים, האיגוד הישראלי לרדיולוגיה (החוג לדימות ילדים), האיגוד הישראלי לרפואה דחופה (החוג לרפואה דחופה ילדים) במטרה לייצר קווים מנחים ועל ידי כך לשפר את הטיפול בילדים. המסמך דן בעקרונות  הערכה הקלינית, האבחנה בעל שמע (US),  הטיפול הלא ניתוחי באמצעות החזרה פנאומטית (חוקן אוויר) או הידרוסטטית (חוקן נוזלים) ובסיבוכים האפשריים של הטיפול. נושאים נוספים שנדונים במסמך זה הם מתן סדציה להפחתת הכאב והחרדה הנלווים לפעולת ההחזרה, ניטור לאחר הפעולה, ועקרונות הטיפול הכירורגי במקרים שבהם כשל הטיפול בהחזרה פנאומטית או הידרוסטטית.

        יוני 2023

        רחל מייקלסון-כהן, יעל לייטמן, ענבל קידר, חגית בריס-פלדמן, אורית רייש, שרי ליברמן, רינת ברנשטיין-מולכו, יעל גולדברג, גילי רזניק לוי, רות גרשוני, עוזי בלר, אפרת לוי-להד, רפאל קטן, איתן פרידמן
        עמ' 370-375

        הקדמה: מרבית מקרי סרטן שד ושחלה תורשתי קשורים למוטציות בגנים BRCA1  ו-BRCA2. בדיקה גנטית לשלוש מוטציות המייסד ב-BRCA כבדיקת סקר לכל אישה אשכנזייה, נכנסה לסל הבריאות בשנת 2020 ומאתרת נשאיות רבות. מידע על מאפייני התחלואה לפי כל מוטציה בישראל הוא מוגבל.

        מטרות: בחינת הקשר בין מוטציות המייסד  185delAG ו- 5382insCב-BRCA1, ו-6174delT ב-BRCA2 בנשים בישראל למאפייני תחלואה בסרטן.

        שיטות: במחקר עוקבה היסטורי על 3,478 נשאיות של מוטציות ב-BRCA שהיו במעקב ב-12 מרכזיים בישראל, המהווים את הקונסורציום לסרטן שד ושחלה תורשתי, נאסף מידע אפידמיולוגי במאגר ממוחשב. נבדקו מאפייני תחלואה עבור כל מוטציה. בוצעו מבחני חי בריבוע, מבחני t, ועקומות הישרדות Kaplan-Meier  להשוואה בין הקבוצות.

        תוצאות: נאספו  נתונים על 2,145 נשאיות מוטציות ב-BRCA1, 1311  נשאיות  BRCA2, ו-22 נשאיות של מוטציה בשניהם. נשאיות BRCA1 לעומת BRCA2 אובחנו יותר כחולות בסרטן לסוגיו (53.1% לעומת 44.8%, p<0.001) בסרטן שחלה (17.1% לעומת 10.6%, p<0.001) ובגיל  צעיר יותר בסרטן שד וסרטן שחלה (45.4 לעומת 49.1 שנים, ו-52.8 לעומת 61, בהתאמה, p<0.001). לנשאיות BRCA1  לעומת BRCA2 יש שכיחות גבוהה יותר של סרטן שד (64.5%  לעומת 59% ( וסרטן שחלה (36.7%  לעומת  27.3%) במשפחה (p<0.001).  לנשאיותBRCA1 5382insC  יש יותר תחלואה בסרטן שד, ופחות תחלואה בסרטן שחלה לעומת נשאיות BRCA1 185delAG, 46.4% לעומת 38.6% ו-12.9% לעומת 17.6% (p<0.04), בהתאמה.

        מסקנות: באוכלוסייה בישראל, בדומה לאוכלוסיות אחרות, נשאות של מוטציה ב-BRCA1 קשורה לשיעורי תחלואה בסרטן גבוהים יותר ובגיל צעיר יותר, בהשוואה לנשאיות BRCA2. לשתי מוטציית המייסד בגן BRCA1 השפעה שונה: בעוד שלנשאיות 5382insC יותר סרטן שד, לנשאיות  185delAG יותר סרטן השחלה. להתאמת טיפול מיטבי לכל נשאית BRCA, רצוי כי צעדים להפחתת הסיכון יתבססו על המידע לגבי המוטציה הספציפית.

        מאי 2011

        ענת גוז-מרק, נועם זביט, יורם רוזנבך, שרה מורגנשטרן, דנה רזניק, קרן דוידסון, רענן שמיר וגילת לבני
        עמ'

        ענת גוז-מרק1, נועם זביט2,5, יורם רוזנבך2,5, שרה מורגנשטרן4, דנה רזניק2,3, קרן דוידסון2,3, רענן שמיר2,5, גילת לבני1,5

         

        1המחלקה לרפואת ילדים א', מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, פתח תקווה, 2המכון לגסטרואנטרולוגיה תזונה ומחלות כבד, מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, פתח תקווה, 3היחידה לתזונה ודיאטה - מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, פתח תקווה, 4המכון לפתולוגיה, מרכז רפואי רבין-קמפוס בילינסון, פתח תקווה, 5הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

         

        הקדמה: דלקת ושט אאוזינופילית היא מחלה דלקתית ששכיחותה נמצאת במגמת עלייה. במחלה זו, רירית הוושט מוסננת על ידי אאוזינופילים. התסמינים האופייניים הם קשיים בבליעה, תסמינים דמויי החזר קיבה-ושט, ובפעוטות גם הפרעה בשגשוג. אנדוסקופיה ובדיקה פתולוגית נדרשות לאבחנה. הפתוגנזה מוסברת בחלקה מנטייה לאלרגיה ולתופעות של רגישות-יתר, ולכן הטיפול כולל לרוב הימנעות מאלרגנים בתזונה וסטרואידים מקומיים או מערכתיים.

        מטרות: סיכום הניסיון במרכז שלישוני לרפואת ילדים עם ילדים ומתבגרים שאובחנו כלוקים בדלקת ושט אאוזינופילית, במטרה לדווח על התבטאות המחלה ודרכי הטיפול בה, ולסייע בהעלאת המודעות למחלה בקרב ציבור הרופאים.

        שיטות: מחקר תיאורי-רטרוספקטיבי, שבו נסרקו תיקי החולים שטופלו במוסדנו בחמש השנים האחרונות ואובחנו כלוקים בדלקת ושט אאוזינופילית. נאספו פרטים דמוגרפיים, מידע אודות תלונות החולים, בדיקות מעבדה ובדיקות עזר, ותיאור ממצאים אנדוסקופיים והיסטופתולוגיים. בנוסף, רוכזו נתונים אודות הטיפול התרופתי והתזונתי שהותאם לחולים, והתגובות לטיפול.

        תוצאות: אובחנו 15 ילדים ומתבגרים עם דלקת ושט אאוזינופילית. הגיל הממוצע בעת האבחון היה תשע שנים (טווח 16-0.7 שנים), והתלונה הנפוצה (60%) הייתה קשיי בליעה. ברוב החולים (9/12) הייתה עדות לאלרגיה לרכיבי תזונה. מרבית החולים טופלו בסטרואידים מקומיים. הטיפול התזונתי כלל הוצאת רכיבים אלרגניים מהתזונה, ולעיתים הצריך טיפול בלעדי בתרכיבי מזון אלמנטליים. תגובות טובות נצפו ברוב החולים שטופלו בסטרואידים (8/11). טרם הצטברו מספיק נתונים בנוגע לתגובה לטיפול תזונתי לאורך זמן.

        מסקנות: דלקת ושט אאוזינופילית גורמת לקשיים באכילה, להפרעה משמעותית באיכות חייהם של ילדים ומתבגרים, ולעיתים אף להפרעה בשגשוג. רמת חשד גבוהה היא אבן הבסיס לקביעת אבחנה מוקדמת וטיפול. חובה להפנות לגסטרואנטרולוג ולבצע ביופסיות מהוושט. קיים קשר עם אלרגיה לרכיבי תזונה, ותגובה טובה לטיפול בסטרואידים. שילוב הטיפול עם שינויים תזונתיים נראה מבטיח, אך דרוש מחקר נוסף לבחינת תוצאות ארוכות-טווח.

        מרץ 2011

        צפנת וינר מגנזי, אברהם ז' רזניק, שירלי להב-ברץ, חנה שילה, מרה קויפמן, ברוניסלבה גראץ, תמר ארנון, לימור אברהם, רון אוסלנדר ומרתה דירנפלד
        עמ'


        צפנת וינר מגנזי1, אברהם ז' רזניק2, שירלי להב-ברץ1, חנה שילה1, מרה קויפמן1, ברוניסלבה גראץ1, תמר ארנון1, לימור אברהם1, רון אוסלנדר1, מרתה דירנפלד1

         

        1היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית, מחלקת נשים ויולדות, מרכז רפואי כרמל, חיפה, 2המחלקה לאנטומיה וביולוגיה של התא, הפקולטה לרפואה על שם רפפורט, הטכניון, חיפה

         

        גורמי חמצן וחנקן פעילים (Reactive oxygen and nitrogen species) מהווים חלק בלתי נפרד מהחיים האארוביים על פני כדור הארץ. הם מוכרים למדע זה כ-90 שנה, אך רק ב-50 השנים האחרונות התרחב המחקר בנושא זה. בשנים הראשונות התמקד המחקר בנזקי חמצון במערכות ביולוגיות. החל משנות ה-80 מסתמנת ההבנה, שבצד הנזק הנובע מעקה חמצונית והקשר שלה להתפתחות מחלות רבות, רמת חמצון מסוימת חיונית לתהליכים פיזיולוגיים רבים, כמו העברת אותות בתא. לאחרונה פורסמו מחקרים על מעורבות תהליכי חמצון במספר היבטים בפוריות האישה כמו תפקוד השחלות, ההפריה, ההתפתחות המוקדמת של העובר והשרשתו. יחד עם זאת, הדרך עדיין רחוקה עד להבנה מעמיקה של תפקידם, הן ברמה המולקולארית והן בהקשר הקליני במטופלי הפוריות. במאמר סקירה זה ניגע בתהליכים ביוכימיים מולקולאריים הקשורים בפעילות רדיקלים חופשיים, ונסקור את הידוע והנחקר באשר למעורבותם בפיזיולוגיה של השחלות, הבשלת הזקיק והביציות, השלבים המוקדמים של התפתחות העובר וההשרשה. במקביל, נבדק בסקירה זו הקשר שלהם לתהליכים פתולוגיים כמו אנדומטריוזיס, תסמונת השחלה הרב-כיסתית (הפוליציסטית) והפלות נשנות.  
         

        מרץ 2006

        דני געתון, לריסה רזניק, מרים קוניצ'זקי, דב וינברגר, ענבל אבישר ורחמים אבישר.
        עמ'

        דני געתון¹, לריסה רזניק¹, מרים קוניצ'זקי², דב וינברגר¹, ענבל אבישר¹, רחמים אבישר¹

         

        מערך עיניים¹, המכון לפתולוגיה², מרכז רפואי רבין, פתח-תקווה והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

        פטריגיום הוא שינוי ניווני נפוץ בלחמית הבולברית. בחולים שונים ניצפה שוני במספר תאי הגביע ובמראה תאי האפיתל.

        המטרות היו לבחון את המימצאים ההיסטופתולוגיים של פטריגיום ואת המיתאם בין תאי הגביע ומראה תאי האפיתל לבין נתונים קליניים ודמוגרפיים של חולים.

         

        נכללו במחקר 45 חולים עוקבים אשר עברו כריתת פטריגיום בבית-חולים בילינסון בין השנים 1990-1999 בשל פטריגיום ראשוני. כל החתכים ההיסטולוגיים נבדקו במיקרוסקופ אור ב-4 שדות בהגדלה של X480. תאי הגביע נספרו ודורגו לפי מידת השינויים במיספרם. במקביל, נרשמו הפרטים הדמוגרפיים של כל חולה. כמו-כן נבדק הקשר בין אלסטוזיס, דלקת, גודש כלי- דם ודימומים בריקמה לבין מידת השינויים במספר תאי הגביע.

         

        פיזור תאי הגביע נמצא אחיד למדי בין החולים השונים. בקרב למעלה מ-16 חולים (35%) נספרו מעל 120 תאים בשדה. יחד-עם-זאת, ב-14 חולים ( (30%נספרו פחות מ-15 תאים בשדה. בקרב 27 חולים (כ-60%)  הייתה דרגת אלסטוזיס גבוהה. בשלושה חולים (6.6%) בלבד נמצאו מוקדי דיספלזיה של האפיתל. רק ב-5 חולים (כ-11%) היה גודש כלי-דם ברמה נמוכה. בכל 45 (100%) החולים הייתה עדות לתאי דלקת מסוג לימפוציטים ותאי פלסמה. בבדיקת הקשר בין המדדים השונים לא נמצא קשר בעל מובהקות סטטיסטית.

         

        לסיכום, בפטריגיום קיימת שונות מאוד גבוהה בפיזור תאי הגביע בין המקרים, ללא מיתאם סטטיסטי עם הנתונים הדמוגרפים ועם המימצאים האחרים שנבדקו. דרגת האלסטוזיס משתנה, גודש כלי-הדם ניכר בדרך-כלל ודרגת הדיספלזיה נמוכה ביותר. בכולם יש עדות לתהליך דלקתי כרוני.

        ספטמבר 2004

        שמואל רזניקוביץ', רן בליצר
        עמ'

        שמואל רזניקוביץ'(1), רן בליצר(1,2)

         

        (1)הוועדה להיערכות מדינת ישראל למחלת ה- SARS, משרד הבריאות, (2)חיל הרפואה, צה"ל

         

        ההתמודדות עם ההתפרצות מחלת הסארס (SARS) העמידה בפני מערכת הבריאות הקנדית שורה של אתגרים מורכבים ביותר, שאליהם לא הייתה המדינה ערוכה באופן מספק.

        בעקבות ההתפרצות ולנוכח תוצאותיה הקשות - בריאותית, חברתית וכלכלית - החליטה ממשלת קנדה בצעד חריג למנות ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירועים. ועדה זו וועדות מקצועיות נוספות בחנו במשך חודשים רבים לעומקם את כל ההיבטים של תיפקוד מערכת הבריאות הקנדית בשעת חירום שהביאו להתמודדות הלקויה עם המגיפה. במאמר זה מובאת מתוך דו"ח הוועדות תמצית המסקנות הרלבנטיות באופן ישיר גם למדינת ישראל. על מדינת ישראל ללמוד וליישם את לקחי מערכת הבריאות הקנדית לקראת ההתמודדויות הצפויות בעשורים הקרובים עם מחלות מגפתיות חדשות ומתחדשות.

        יוני 2003

        רוברטו מסטר, אריה באואר, פאולה רושקה, חורחה גלזר, אלכסנדר גרינשפון, אליה רזניק ומשה קוטלר
        עמ'

        רוברטו מסטר(1), אריה באואר(2), פאולה רושקה(3), חורחה גלזר(4), אלכסנדר גרינשפון(5), אליה רזניק(6), משה קוטלר(1,7)

         

        (1) שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, (2) המח' לפסיכיאטריה משפטית, שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות, הפקולטה לרפואה סאקלר, החוג לרפואת המשפחה, אוניברסיטת תל-אביב, (3) המח' לפסיכיאטריה המשפטית, שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות, הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים, (4) המח' למניעה ולטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות, (5) שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות, (6) היח' למחקר, המרכז לבריאות הנפש נס ציונה, משרד הבריאות, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, (7) המרכז לבריאות הנפש באר יעקב, משרד הבריאות, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        בשנים שלאחר הקמתה של מדינת ישראל היה מספר המכורים לאלכוהול או לסמים קטן מאוד. לא היו בנמצא שירותי פסיכיאטרייה ייחודיים לאוכלוסיית מטופלים זו ואף לא היה צורך בכך. היו מספר גורמים למצב זה: על-פי המסורת היהודית (הן בישראל והן בקהילות יהודיות בחו"ל), היתה השכיחות של צריכת אלכוהול או חומרים ממכרים אחרים נמוכה מאוד, וזמינותם של משקאות חריפים וסמים היתה מיקטית (minimal) אף היא (מספר הפאבים, הבארים, ומקומות הבילוי והשתייה – היה מוגבל). הנטיות התרבותיות והדתיות גם הן לא עודדו התנהגות מתמכרת.

        יולי 2001

        רפאל נגלר, יפעת קליין ואברהם רזניק
        עמ'

        The Interaction Between Saliva and Cigarette Smoke and its Devastating Biological Effects as Related to Oral Cancer

         

        Rafael M. Nagler, Ifat Klein, Abraham Z. Reznick

         

        Department of Oral & Maxillofacial Surgery, Salivary Clinic and Oral Biochemistry Laboratory and Department of Anatomy and Cell Biology, Rambam Medical Center and Bruce Rappaport Faculty of Medicine, Technion - Israel Institute of Technology, Haifa, Israel

         

        Saliva is the first body fluid to confront inhaled cigarette smoke (CS) which is injurious to the oral cavity and is associated with several oral diseases and cancer. We have recently demonstrated in an In vitro model that an exposure of saliva to nine `puffs' of CS induced a distinct increase in protein carbonyls. This elevation of protein carbonyls caused by CS may be the result of aldehydes presented in the CS reacting with sulphydryl (-SH) groups of the proteins. Moreover, following the exposure to CS, the activities of several salivary enzymes amylase, lactate dehydrogenase (LDH) and acid phosphatase (ACP) were found to be significantly reduced by 83%, 57% and 77%, respectively. However, CS had no effect on the activities of aspartate aminotransferase and alkaline phosphatase. In the current study we found that CS also reduced salivary peroxidase activity by no less than 80% which may be of a great importance to the clinical set up as peroxidase is considered a pivotal enzyme of the the salivary protecting system. Furthermore, in contrast to LDH findings in saliva, the LDH activity in plasma was not reduced following its exposure to CS.

        Conclusion: Hence, we concluded that the loss of salivary enzyme activities may be due to various agents in the CS that affect the enzyme via different mechanisms.

        ינואר 2001

        רפאל נגלר ואברהם זאב רזניק
        עמ'

        Antioxidant Profile of Human Saliva and its Biological Significance

         

        R. M. Nagler, A. Z. Reznick

         

        Dept. of Oral and Maxillofacial Surgery, Salivary Clinic and Oral Biochemistry Laboratory; Rambam Medical Center and Rappaport Faculty of Medicine, Technion-Israel Institute of Technology, Haifa

         

        Saliva is the first biological medium to come in contact with materials entering the body through the oral cavity. These materials are contained in food and drink (or inhaled as volatile ingredients). Accordingly, saliva contains various defense mechanisms which have been thoroughly investigated. They include immunological and enzymatic systems aimed at pathological microorganisms. Saliva also can protect the mucosa against mechanical insults and when required, promote its healing via agents such as the epidermal growth factor.

        Another defense mechanism in saliva which has been gaining increased attention and seems to be of paramount importance is its antioxidant system. We discuss both the molecular and enzymatic components of the salivary antioxidant system in respect to mixed, parotid, submandibular and sublingual saliva and under various physiological conditions of secretion.

         
         

        ינואר 1999

        אדוארד רמדאן, דן צרור, רומן בליאבסקי וזאב דרזניק
        עמ'

        Tension-Free Repair of Inguinal Hernia with Properitoneal Mesh

         

        Eduard Ramadan, Dan Seror, Roman Belavsky, Zeev Dreznik

         

        Dept. of Surgery A, Rabin Medical Center, Golda Campus (Hasharon Hospital) Petah Tikvah, and Sackler School of Medicine, Tel Aviv University

         

        The results of properitoneal mesh repair of inguinal hernia were evaluated in 38 of 43 consecutive patients operated by Stoppa's technique. In 33 patients the hernia was bilateral and in 10 unilateral; in 20 it was recurrent. In 33/43 patients the mesh was fixed either by sutures or metal clips. The overall recurrence rate after 22 (14-36) months of follow-up, was 10.5%. This result was composed of a 3.0% recurrence rate in the fixated-mesh group, and 30.0% among those with non-fixated mesh.

        The outcome following the Stoppa method for tension-free properitoneal mesh repair of inguinal hernia, compares favorably with those of other methods, provided proper attention is paid to adequate mesh placement and fixation. Further prospective studies are needed to define the role and indications for this technique in the laparoscopic era.

        יולי 1998

        יצחק רויזמן, יצחק ליפשיץ, אורית פפו, יורי קובץ, אברהם ז' רזניק ואריה דורסט
        עמ'

        Leiomyosarcoma of the Stomach

         

        I. Roisman, I. Lifshitz, O. Papo, Z. Kovach, A.Z. Reznick, A.L. Durst

         

        Surgical Dept. A, Rambam Medical Center, Haifa; Depts. of Surgery and Pathology, Hadassah University Hospital, Jerusalem; and Surgical Dept. B, Carmel Medical Center, Haifa

         

        Gastric leiomyosarcoma (GLMS) is a malignant, smooth muscle neoplasm accounting for not more than 0.45%-3.5% of primary gastric malignancies and 17%-20% of all smooth muscle tumors of the stomach. A well-chavariant has been variously referred to as leiomyoblastoma and epithelioid leiomyosarcoma. Because of the rarity of GLMS, few authors have tried to correlate clinical presentation, pathological findings, and treatment. There is no uniform therapeutic approach for leiomyosarcoma of the stomach and reported survival rates vary widely. We present a 56-year-old man whom we treated for this condition.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303