תוצאת חיפוש

תומר זיו-ברן¹, דניאל כהן¹, גליה רהב^3,2, משה לשנו^4,3

¹החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת והמרכז לחקר טרור ביולוגי, בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב, ²היחידה למחלות זיהומיות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ³הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב, ⁴הפקולטה לניהול על שם רקאנטי, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב

במאמרים רבים נדונים גורמי סיכון ומנבאים לתוצאי בריאות. ממאמרים אלו ניתן ללמוד מהם הגורמים המשפיעים על התוצא ומה מידת השפעתם. אולם לא ניתן לצפות את תוצא הבריאות במטופל היחיד. חוסר היכולת לנבא את התוצא במטופל הבודד פוגע ביכולת ליישם את תוצאות המחקר ליד מיטת החולה או במירפאה, ומאפשר רק צפי כללי או מתן המלצות כלליות בלבד. מכאן, שמחקר ללא מודל לניבוי הוא מוגבל, והוספת מודל לניבוי משפרת משמעותית את יכולת היישום של מימצאיו. הוספת מודל ניבוי למאמר אינה מסובכת, שכן הפרטים הנדרשים להצגת המודל במאמר מתקבלים כחלק מתהליך הניתוח הסטטיסטי הרגיל, ולפיכך אין צורך בפעולות נוספות לבניית המודל. אולם הצגת המודל והשימוש בו אינם טריוויאליים ומחייבים הבנה בסיסית של מבנה המודל.

במאמר זה, מוצג הדרוש לבניית מודל בשתי השיטות הסטטיסטיות הנפוצות ביותר: תסוגה ליניארית ותסוגה לוגיסטית (Logistic regression & linear regression), ומוסבר תהליך ניבוי תוצא הבריאות במטופל היחיד. בנוסף, מוסבר כיצד לתקף את המודל. במאמר זה, ננקטים הביטויים "חולה", "מטופל" ו"פרט", הזהים במשמעותם ומתייחסים לאדם היחיד.

תומר זיו¹, גליה רהב^2,3, דניאל כהן¹, משה לשנו^3,4

¹החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת והמרכז לחקר טרור ביולוגי, בית הספר לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב, ²היחידה למחלות זיהומיות מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ³הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ⁴הפקולטה לניהול רקאנטי, אוניברסיטת תל אביב

בשנים האחרונות, עם הגידול בשימוש במערכות מידע ממוחשבות, הצטבר מידע רב במחסני הנתונים שבבתי החולים, קופות החולים ומשרד הבריאות. הנתונים הרבים הקיימים במחסנים אלו, יכולים לסייע לחקירת הקשרים שבין אירועים בריאותיים שונים לבין מגוון גורמי סיכון אפשריים. בנוסף, שימוש בנתונים הנמצאים במחסנים אלו, יכול להוביל למציאת קבוצות הנמצאות בסיכון מוגבר.

נעה ברר-ינאי¹, משה לשנו^3,2, לורט הרציאנו⁴, נעמי ויינטרוב^5,3

¹המח' לנפרולוגיה, מרכז רפואי הלל יפה, חדרה, ²הפקולטה לניהול רקאנטי אוניברסיטת תל-אביב, ³והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, ⁴המח' לתביעות רפואיות, קופת -חולים לאומית, תל-אביב, ⁵המכון לאנדוקרינולוגיה ולסוכרת, מרכז רפואי שניידר לילדים, פתח-תקווה

העלייה החדה בשיעור הסוכרת כסיבה למחלת כליות סופנית (ESRD), וכתוצאה מכך הצורך בטיפול חלופי בכליות (דיאליזה), מטילים מעמסה כלכלית כבדה על שירותי הבריאות, וזאת בנוסף למחיר שגובה המחלה בחיי אדם. בניסויים קליניים נמצא, כי חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין II (ARBs) יעילים יותר מאשר טיפול מסורתי ביתר-לחץ-דם (להלן, יל"ד) במטופלים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות שמסוכרת. למרות מימצאים אלה, תרופות מסוג ARB בישראל אינן מהוות קו ראשון לטיפול במצב זה.

המחקר הנוכחי נועד לבחון את יחס העלות-תועלת של טיפול ב-ARBs במחלת כליות שמסוכרת בשלב מתקדם בחולים עם סוכרת מסוג 2. לשם כך בנינו דגם מרקוב ובו ערכי תועלת לכל שלב של מחלת הכליות שמסוכרת.  ההסתברות למעבר ממצב אחד למשנהו התבססה על פירסומים בסיפרות. חושבה תוחלת-החיים מתוקננת לאיכותם (QALY-Quality Adjusted Life Year). כמו-כן בוצע ניתוח רגישות. ההערכה הכלכלית התבססה על נתונים ממערכת הבריאות הישראלית.

הטיפול לאורך שלוש שנים ב- ARBs הביא ל-QALY גבוה יותר מאשר הטיפול המסורתי ביל"ד (2.63 לעומת 2.59), ועלותו הייתה נמוכה יותר (36,678 ש"ח לעומת 39,932 ש"ח). ההבדל בעלות על-פני עשור הגיע ל-50,000 ש"ח, עם ירידה של 20% בשיעור המטופלים שפיתחו ESRD. בניתוח רגישות הודגם, כי תוצאות אלה תקפות בטווח גילאים רחב.

מתוצאות אלה עולה, כי לטיפול ב- ARBsלעיכובESRD  יש יחס עלות-תועלת חיובי, ואנו ממליצים לפיכך לשקול טיפול ב- ARBs כקו ראשון בטיפול במחלת כליות שמסוכרת בשלב מתקדם.

נויה הורוביץ¹, מנחם מושקוביץ², משה לשנו², שלמה בירקנפלד⁴, גבי קנת⁵, זמיר הלפרן<sup>1

1</sup>המכון למחלות דרכי העיכול והכבד, מרכז רפואי סוראסקי, תל-אביב, ²הפקולטה למינהל רקנאטי, אוניברסיטת תל-אביב, ³החוג לאפידמיולוגיה מונעת ורפואה מונעת, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, ⁴שירותי בריאות כללית, ⁵מכבי שירותי בריאות

דיספפסיה ו-GERD (מחלת החזר קיבה-ושט) הם מצבים שכיחים, הפוגעים כ-25%-40% מהאוכלוסייה הכללית. בהיעדר תסמיני אזהרה, הגישה הטיפולית המומלצת בחולים דיספפטיים צעירים היא בדיקת נוכחות זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי וטיפול בהתאם (בגישת “test and treat"). לעומת זאת, בחולי GERD הטיפול הנבחר הוא ניסיוני – בתרופות מסוג מעכבי-משאבת-פרוטון (PPI).

המטרה במחקר הנוכחי הייתה ליצור אלגוריתם קליני קצר ופשוט, לצורך איבחון וטיפול בחולים עם תלונות בדרכי העיכול העליונות.

לשם כך הסתייענו בדגמים סטטיסטיים של Data mining (רשתות-נירונים, עצי-החלטה ותסוגה לוגיסטית) לצורך חיבור שאלון תסמינים איבחוני במטרה לסווג את הנבדקים לאחת משתי קבוצות איבחוניות: GERD לעומת כל היתר. תיקוף השאלון בוצע כנגד האבחנות האנדוסקופיות והקליניות של 132 חולים, במחקר חתך, כשמטרת השאלון ליצור "ציון GERD” עבור החולה, על בסיס התסמינים שלו. התועלת הקלינית והכלכלית של האלגוריתם החדש (שאלון איבחוני והנחיה טיפולית) הוערכה במירפאות רופאי-משפחה בישראל.

המשתנים שנבחרו לשאלון האיבחוני הם: צרבת, זרימה חזרה (רגורגיטציה) חומצית, טעם חומצי בפה, החמרת התסמינים לאחר אכילת ארוחות כבדות, הקלת התסמינים לאחר נטילת תרופות סותרות חומצה והשתנקות לילית. הטיפול על-פי האלגוריתם שיושם על-ידי רופאי-משפחה שיפר את התוצאות הקליניות של הטיפול והוביל לצימצום בצריכת משאבי-בריאות.

לסיכום, האלגוריתם הקצר נמצא יעיל ופשוט ליישום במירפאת רופאי-משפחה, וניתן להטמעה במערכת הרפואית המחשבית.

עדי כהן, בתיה לוי, משה לשנו*, יצחק כץ

מכון אלרגיה ואימונולוגיה מרכז רפואי אסף הרופא *והפקולטה לניהול והפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

קיימת שונות רבה בין הרופאים בהערכת שכיחות אלרגיה למזון. במיוחד קיימת אי-בהירות בהערכת אלרגיה צולבת לחלב פרה וסויה.

המטרות בעבודה הנוכחית היו להעריך עמדת רופאים בעלי התמחות שונה: אלרגולוגים, גסטרואנטרולוגים ילדים, רופאי ילדים בכירים ורופאי ילדים בקהילה ביחס לשכיחות אלרגיה צולבת לחלב פרה וסויה. ההתייחסות לאלרגיה לשומשום היוותה מדד לצורך השוואת השכיחות האמיתית של מיפגש והיכרות הרופא עם אלרגיה למזון.

לשם כך, נשלחו שאלונים ל-186 רופאים מומחים ממיגזרים שונים. עמדתם של רופאי ילדים ראשוניים בקהילה נבדקה באמצעות 171 שאלונים שמולאו לפני כנס אלרגיה למזון שבו השתתפו.

חמישים-וארבעה אחוזים (54%) מהאלרגולוגים העריכו את שכיחות האלרגיה הצולבת בין חלב פרה לסויה בפחות מ-5%, באופן משמעותי פחות מגסטרואנטרולוגים ילדים ורופאי ילדים בקהילה, שהעריכו כי השכיחות גבוהה יותר. לעומת זאת, רק 15% מהגסטרואנטרולוגים ילדים דיווחו כי הכירו חולים עם אלרגיה לשומשום, באופן משמעותי פחות מהאלרגולוגים (65%) ורופאי ילדים בכירים (44%). בפועל, רק כמחצית מהאלרגולוגים (51%) דיווחו כי הכירו חולים עם אלרגיה צולבת לחלב פרה וסויה, פחות מגסטרואנטרולוגים ילדים (88%) ומרופאי ילדים בכירים (80%). בעוד שרופאי הילדים בקהילה העריכו שכיחות אלרגיה צולבת לחלב פרה וסויה כגבוהה, במציאות 94% מהם דיווחו כי הכירו רק מעט חולים כאלה.

לסיכום, נמצא קשר בין התמחות הרופא לבין הערכת השכיחות של אלרגיה למזון. נראה שדעת הרופא מושפעת יותר מהדעה הרווחת מאשר מניסיונו האישי. אנו ממליצים להדגיש בחינוך הרפואי, כי קיימות שתי מחלות נפרדות של אי-סבילות לחלב פרה – האחת מתווכת על-ידיIgE  והשנייה במנגנון אחר.

Cost-Effectiveness of Imaging Procedures in Knee Injuries 

Moshe Leshno, Hagai Amir, Dalia Leshno

School of Business Administration, Hebrew University of Jerusalem; Dept. of Orthopedics, Tel Aviv Medical Center; Israel Defense Forces, and Faculty of Management, Tel Aviv University

It is clear to experts in the health care industry that with regard to medical decision-making, considering costs of medical devices is not a good index, but it is highly important to include medical aspects. This approach guarantees an advance and an appropriate method.

We present a cost-effectiveness analysis to target the optimal strategy of how to use medical diagnostic devices in cases of knee injuries. Today, one of the more common medical emergency referrals seen worldwide is in the area of orthopedics, knee injuries in particular. They can harm soft tissue, bone tissue, or both simultaneously. The diagnosis of soft tissue injury is difficult at best. Among the devices helping the clinician make an accurate diagnosis are MRI and ultrasound (US).

We conclude that US is superior to MRI in this condition. This is especially true when the orthopedic examination leads to the suggestion of arthroscopy. The results were not modified, and a sensitive study of the parameters that influence the decision- making process was undertaken. Decision-makers should not consider medical outcome alone, but should take into account the costs. A clinical study should validate the assumption on which this study was based.