• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        נובמבר 2018

        מרץ 2015

        טליה אלדר-גבע, הרי י' הירש וורדה גרוס-צור. עמ' 177-175
        עמ'

        טליה אלדר-גבע, הרי י' הירש, ורדה גרוס-צור

        המירפאה הארצית הרב תחומית לתסמונת פראדר-ווילי, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים

        תסמונת פראדר ווילי (Prader Willi syndrome) היא תסמונת גנטית הנובעת מחוסר ביטוי גנים מוחתמים של האב באזור ייחודי על פני  כרומוזום 15. התסמונת מאופיינת בהפרעות אנדוקריניות, חוסר בתחושת שובע, קומה נמוכה, פיגור שכלי קל עד בינוני, הפרעות התנהגות ומראה פנים אופייני. במרבית הגברים עם תסמונת פראדר-ווילי ובמרבית הנשים עם תסמונת זו, קיימת עדות רפואית ו/או מעבדתית לתת פעילות של הגונדות (האשכים והשחלות), המשפיעה על מראם, בריאותם ואיכות חייהם. בניגוד למה שסברו עד לא מזמן, אי ספיקה ראשונית של האשכים/שחלות היא התורם העיקרי לרמות הנמוכות של הורמוני המין, טסטוסטרון בגברים ואסטרדיול בנשים. רק לעיתים רחוקות ניתן למצוא פגם חמור בהפרשת הגונדוטרופינים מבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) כגורם לתת פעילות האשכים/שחלות. למרות הרמות הנמוכות של הורמוני המין, מתבגרים ומבוגרים עם תסמונת פראדר-ווילי עסוקים במחשבות על נושאים מיניים. כמו כן, דווחו מספר מועט של הריונות בנשים הלוקות בתסמונת, אך לא דווח על פוריות בגברים. יש להביא נושא זה למודעות הצוותים המטפלים, ולהציע הנחיות מקדימות וייעוץ וחינוך מיני הולמים. מומלץ לתת טיפול בטסטוסטרון לגברים עם תסמונת פראדר-ווילי תוך מעקב אחר השפעות לוואי אפשריות. בנשים, פרופילים אישיים של הורמוני המין, במיוחד רמות אינהיבין B, עשויים ללמד על תפקוד השחלות. יש לשקול מתן טיפול הורמונאלי חלופי הולם או אמצעי מניעה כאשר יש הוריה לכך. טיפול הורמונאלי חלופי עשוי גם לשפר את צפיפות העצם, ולהשפיע לחיוב על דימוי הגוף ואיכות החיים.


        דצמבר 2014

        נעמה סרבניק, אהוד מרגליות, גאונה אלטרסקו, דורון גולדברג, ראובן ברומיקר, מיכאל שימל וטליה אלדר גבע 701-704
        עמ'

        נעמה סרבניק1, אהוד מרגליות2, גאונה אלטרסקו3, דורון גולדברג2, ראובן ברומיקר4, מיכאל שימל4, טליה אלדר גבע2

        1המחלקה למיילדות וגינקולוגיה, 2היחידה להפריה חוץ גופית, 3המחלקה לגנטיקה, 4המחלקה לילודים ופגים, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים

        הקדמה: הריונות המושגים בעקבות טיפולי הפריה חוץ-גופית מצויים בסיכון מוגבר ללידות מוקדמות ומשקלי לידה נמוכים. אך לא ידוע האם הסיכונים הללו נובעים מהטיפול או מאי הפוריות הבסיסית של הזוגות.  

        מטרות: לבחון האם דגימת רקמות (ביופסיה) מעובר במסגרת אבחון-טיפול טרום השרשה (Preimplantation Genetic Diagnosis – PGD) משפיעה על הילודים. 

        שיטות מחקר: נערך מחקר קוהורט פרוספקטיבי, שהושוו בו 291 ילודים שנולדו כתוצאה מטיפולי PGD (198 ילודים להריון עובר יחיד, 49 זוגות תאומים ושלישיה אחת), לקבוצה של 244 ילדים שנולדו כתוצאה מטיפולי ICSI  (הזרקה תוך ציטופלסמית) (158 לידות יחיד ו-43 לידות תאומים). כמו כן, בוצעה השוואה ל-663 ילודים שנולדו כתוצאה מהריונות עצמוניים (429 לידות יחיד ו-117 לידות תאומים).  הילודים הותאמו לפי גיל האם, מספר הלידות בעברה ו-BMI. נבדקו המשתנים הבאים: גיל הריון בעת הלידה, משקל הלידה, שיעור לידות מוקדמות (<37 וכן <34 שבועות הריון), שיעור הילודים במשקל נמוך מ-2,500 גרם ומ-1,500 גרם, וכן שיעור הילודים עם פיגור בגדילה תוך רחמית (<אחוזון 10 לגיל ההריון).

        תוצאות: בלידות יחיד, משקל הלידה הממוצע היה גבוה יותר בהריונות PGD בהשוואה ל-ICSI , אך לא בהשוואה להריונות עצמוניים. גיל ההריון בעת הלידה היה נמוך יותר עבורPGD  בהשוואה להריונות ספונטניים, אך גבוה יותר בהשוואה להריונות ICSI. שיעורי ילודים מתחת למשקל 2,500 גרם ושיעור האטה בגדילה תוך רחמית היו גבוהים יותר בהריונותICSI  לעומת הריונותPGD  ועצמוניים. בהריונות תאומים, משקלי הלידה בהריונותPGD  היו גבוהים יותר לעומת ICSI , אך לא לעומת הרינות עצמוניים. כמו כן, שיעור הילודים במשקל נמוך מ-2,500 גרם היה נמוך יותר בהריונות PGD בהשוואה ל-ICSI ודומה להריונות עצמוניים. לא נמצא הבדל בסוג הביופסיה (בלסטוציסט או גופיף פולארי) בתוצאות המיילדותיות.

        מסקנות: דגימת רקמות העובר כשלעצמה לא גרמה להאטה בגדילה התוך רחמית או ללידת ילודים במשקל נמוך בהשוואה להריונות עצמוניים, למרות גיל הריון נמוך יותר בעת הלידה בהריונות PGD.

        דיון וסיכום: התוצאה הפחות טובה של ICSI  לעומת PGD  נובעת ככל הנראה מאי הפוריות עצמה.   

        מרץ 2008

        אלדר כרמל, ריקי טייטלבאום-סויד, ללה מיגירוב, מינקה הילדסהיימר ויונה קרוננברג
        עמ'

        אלדר כרמל1, ריקי טייטלבאום-סויד2, ללה מיגירוב1, מינקה הילדסהיימר2, יונה קרוננברג1

         

        המח' לרפואת אף אוזן וגרון וניתוחי ראש צוואר1 והמכון להפרעות שמיעה ודיבור2, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר

         

        שתל שבלול הוא טיפול מקובל לשיקום שמיעה במטופלים עם ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו-צדדי בדרגה חמורה עד עמוקה. בשנים האחרונות פורסם מספר גדל והולך של מחקרים המצביעים על יתרונות בהשתלה דו-צדדית לעומת חד-צדדית.

         

        במאמר זה מדווח על 15 מושתלים, ילדים ומבוגרים, אשר עברו ניתוח שתל שבלול דו-צדדי. תוצאות מבחני תפיסת הדיבור מצביעים על תועלת לשמיעה בהשתלה דו-צדדית לעומת חד-צדדית, בעיקר במבחני תפיסת דיבור על רקע רעש.

        יולי 2003

        דורון נצר, אלדר ברקוביץ, שמואל רייס טוביה וינברגר
        עמ'

        דורון נצר, אלדר ברקוביץ, שמואל רייס, טוביה וינברגר

         

        המח' לרפואת המשפחה, קופת-חולים כללית, מחוז חיפה וגליל מערבי, הפקולטה לרפואה ברוך רפפורט, הטכניון, חיפה

         

        מספר בדרש טיפולי - מנד"ט - הוא כלי גישור בין מושגים סטטיסטיים חישוביים הנגזרים מתוצאות הניסוי לבין היישום הקליני. המנד"ט הוא מספר משוערך של חולים הנדרשים לקבל טיפול כלשהו כדי שאחד מהם יפיק תועלת מהטיפול. מושג זה משקף את המאמץ הטיפולי הנדרש על-מנת להשיג את

        התוצאה הטיפולית הטובה ביותר. לדוגמה, המנד"ט לטיפול אנטיביוטי בדלקת אוזן תיכונה (acute otitis media) בילדים הוא 8, דהיינו נדרש טיפול ב-8 ילדים החולים בדלקת אוזן תיכונה ורק אחד מהם יוכל להפיק תועלת מהטיפול. בעולם הרפואה, המבוסס על evidence based medicine  ומסתמך יותר על מחקרים אקראיים מבוקרים (randomized controlled trials) וסקירות שיטתיות, (systematic reviews) המנד"ט מהווה כלי נוסף, ולהערכתנו יעיל מאוד, בבחירה נבונה של שיטת טיפול זו או אחרת.

        מאי 2002

        דב שטינמץ, חנה אדלשטיין, אלדר ברקוביץ וראול רז
        עמ'

        דב שטינמץ, חנה אדלשטיין, אלדר ברקוביץ וראול רז

         

        המטרה בעבודתנו היתה להעריך את הבטיחות והעלות-תועלת של טיפול אנטיביוטי לתוך הווריד לחולי אוסטאומיאליטיס במסגרת הבית. העבודה בוצעה במחוז חיפה וגליל מערבי של שירותי בריאות כללית.

        נבדקו כל התיקים הרפואיים של חולים שאובחנו כלוקים באוסטאומיאליטיס וטופלו בין השנים 1999-2000 באנטיביוטיקה לתוך הווריד במסגרת הבית. נבדקו גורמי המחלה, סוגי האנטיביוטיקה שניתנו, הסיבוכים, ובוצעה הערכה של עלויות הטיפול.

        בתקופה זו טופלו 52 חולים בביתם ב-55 מערכי אנטיביוטיקה לתוך הווריד. סך כל ימי הטיפול הגיע ל-1,187 יום. שמונים-וחמישה אחוזים מהחולים הופנו מהמחלקות השונות בבתי-החולים. ב-54.6% מהחולים הגורם המזהם לא היה ידוע. מבין הגורמים הידועים והשכיחים ביותר שגרמו לזיהום היו סטאפילוקוקוס ופסידומונס ארוגינאזה. פניצילינים וצפלוספורינים היו סוגי האנטיביוטיקה שניתנו בשכיחות הגבוהה ביותר. שיעור הסיבוכים במהלך טיפולים אלה היה נמוך ביותר ולא היו כלל סיבוכים קשים.

        חושב חיסכון של 1,299,765 ש"ח בעלות הטיפול, בזכות הפרש העלויות בין יום אישפוז בבית-חולים ליום טיפול במסגרת אישפוז-בית.

        לסיכום, מתן אנטיביוטיקה לתוך הווריד לחולי אוסטאומיאליטיס במסגרת אישפוז-בית נמצא בטוח, יעיל ונוח הן לחולה והן לבני משפחתו. יתר על כן, שיטה זו מפחיתה באופן ניכר את עלויות האישפוז.

        מאי 2000

        אהרן פיינסטון, אריה אלדר וצ'ארלס מילגרום
        עמ'

        Pre-Induction Sport Activity in Prevention of Stress Fractures 


        Aharon S. Finestone, Arieh Eldad, Charles Milgrom

         

        Medical Corps, Israel Defense Forces, and Dept. of Orthopedics, Rabin Medical Center, Beilinson Campus, Petah Tikva and Hadassah University Hospital, Ein Kerem, Jerusalem

         

        Pre-induction sports participation of 392 elite infantry recruits was evaluated for correlation with incidence of stress fractures (SF) during 14 weeks of basic training. 23.7% developed lower extremity stress fractures. 72% of the recruits had participated in sports on a regular basis during the 2 years prior to induction. Their fitness as examined by the Bar-Or induction fitness test, was significantly better than that of those who had not trained. 14.9% of the soldiers who had previously participated in ball games (primarily basketball) as an only sport suffered stress fractures, compared to 31.0% of those whose only sport was running (p<0.005).

        Training for only 6 months prior to induction had no effect on the incidence of SF. The reason for the difference between ball games and running is probably related to the higher strains and strain rates developed during ball games and to their multidirectional nature, as compared to running.

        These findings suggest that participation in a pre-induction program that includes activities that create strains, such as basketball, can reduce incidence of SF in infantry recruits. The training period has to last at least 2 years.

        אפריל 1999

        אברהים מטר, משה ולד ושמואל אלדר
        עמ'

        Laparoscopy for Common Bile Duct Stones

         

        Ibrahim Matter, Moshe Wald, Shmuel Eldar

         

        Depts. of Surgery and Urology, B'nai-Zion Medical Center, Haifa

         

        We performed 75 laparoscopic cholecystectomies during July and September 1996. In 3 men and 4 women, aged 32-87 years, there was obstructive jaundice caused by choledocholithiasis. During laparoscopy in the jaundiced patients, calculi were identified by cholangioscopy and intra-operative cholangiography. They were washed into the duodenum (confirmed cholangiographically) after intravenous glucagon injections and dilation of the papilla of Vater.

        Serum bilirubin and liver enzyme levels returned to normal within a few days. There was no operative or postoperative morbidity, nor any biliary-related systemic complications. Average postoperative hospitalization was 3 days.

        אוקטובר 1997

        שיינקה אלפסה, רויטל רונן, חיים רינג, אאידה דיניה, עדה תמיר וראובן אלדר
        עמ'

        Quality of Life in Younger Adults after First Stroke

         

        Shenka Alfassa, Revital Ronen, Haim Ring, Aida Dynia, Ada Tamir, Reuben Eldar

         

        Fleischman Unit for Study of Disability, Neurological Ward, Loewenstein Hospital, Ra'anana

         

        To study the effect of stroke on the quality of life in younger adults, 199 patients 17-49 years of age who had sustained a first stroke between 1.11.92 and 31.10.93 were followed up. They were interviewed by telephone at 3, 6, 12 and 24 months after the event. 2 died during the first year of follow-up, and 8 had recurrent strokes. After 2 years, 8 additional patients had died and 4 had sustained recurrent events. Gradual improvement was reported within all age groups and in all areas. During the 3-6 months period, a mean of 4% improvement occurred in functional capability, 15% in social and recreational activity and 8% in return-to-work. The 6-12 month period showed an increase of 3% in improvement in mean functional capability, 10% in social and recreational activity and 2% in return-to-work. 1 year after the stroke 27% remained with moderate to severe disability, but over 86% were functionally independent in their daily living activities. There were no significant changes during the second year of follow-up in these statistics. 67% of those employed prior to their stroke returned to work and approximately 70% reported a return to prestroke social and recreational activity. These results demonstrate that the relatively high recovery rate and functional improvement during a year of follow-up were not accompanied by similar rates of improvement in emplyment and in social integration. They indicate the need for increased emphasis on long-term psychosocial rehabilitation services within the community.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303