איתן ישראלי, יהודה שינפלד

המרכז למחלות אוטואימוניות על שם זבלודוביץ', מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן

מדי פעם אנו סוקרים את שני כתבי העת של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), המספקים תמונה מקיפה על מצב המחקר הרפואי בישראל. עיון בגיליונות כתב העת IMAJ, מספק תמונה מייצגת של דמות המחקר הרפואי בישראל.

בעבר עסקנו במספר נושאים שכוסו על ידי כתב העת IMAJ, וביניהם ניתן למנות את הבאים: (1) ייצוג מגוון המרכזים הרפואיים והמחקריים בישראל ב- IMAJ, (2) שיתוף פעולה בין מרכזים רפואיים-מחקריים בישראל וכיצד הוא מתבטא בכתב העת, (3) ביטוי לשיתוף פעולה בין מרכזים ומדענים ישראלים וזרים, (4) התייחסות כתב העת לנושאים רפואיים ייחודיים לישראל, לדוגמה, כיצד מטפל IMAJ בקשת הדמוגרפית והאתנית בישראל, בנושא השואה וניצוליה, צה"ל וכיו"ב. 

מאיר פומרנץ

חדר מיון נשים, בית חולים מאיר, כפר סבא, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב

החברה האמריקאית לסרטן פרסמה הערכה, כי ליותר מ-85% מתוך 200,000 חולות סרטן השד המאובחנות מדי שנה,  אין אנמנזה משפחתית של המחלה. שכיחות המחלה גבוהה משמעותית לאחר חדילת אורח (Menopause) מעל גיל 55 שנים, אך עדיין 18,600 נשים צעירות מגיל 45 שנים לוקות במחלה זו. גורמי סיכון נוספים מלבד אנמנזה משפחתית הם: רקמת שד בצפיפות גבוהה, אלכוהול, השמנת יתר, הריונות בגיל מאוחר, אי הנקה או טיפול חלופי בהורמונים. לא ברור לחלוטין האם השראת גירוי יתר של השחלות בזמן טיפולי פוריות וכתוצאה מכך רמות הורמונים  גבוהות, עשויות לגרום לסרטן השד או לזרז את הופעת המחלה. ייתכן שנשים הלוקות באי פוריות ראשונית מייצגות קבוצה בסיכון לפתח סרטן שד גם ללא טיפול, בעיקר נשים שאי הפוריות שלהן נובעת מאי ביוץ.

שלומית ריסקין-משיח

המחלקה לרפואת נשים ויולדות, מרכז רפואי כרמל, והמירפאה להריון בסיכון גבוה, המרכזים לבריאות האישה – לין וזבולון, שירותי בריאות כללית, חיפה

סרטן שד הוא המחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב נשים, ומהווה את גורם התמותה המוביל מכלל מחלות הסרטן בקרב נשים, בישראל ובעולם כאחד. הסיבה לסרטן שד אינה ידועה, אך לאנמנזה גינקולוגית ולגורמים הורמונאליים יש השפעה ניכרת על הסיכון לפתח סרטן שד. אי פוריות פוגעת ב-20%-15% מהזוגות במדינות המפותחות ורובם נזקקים לטיפולי פוריות. מגוון טיפולי הפוריות ויישומם התפשטו מאוד בחמישים השנים האחרונות, בעיקר מאז שנוספו טיפולי ההפריה החוץ גופית. במהלך טיפולי הפוריות, ובתלות בסוג הטיפול, גורמים לגירוי יתר של השחלות ולהבשלה של מספר זקיקים עם רמות גבוהות מהרגיל של אסטרדיול בגוף. במאמר זה נסקרים המחקרים המובילים שנבדק בהם הקשר האפשרי שבין אי פוריות, טיפולי פוריות שונים והתפתחות סרטן שד. ברוב המחקרים לא נמצא קשר בין טיפולי פוריות והתפתחות סרטן שד. יחד עם זאת, בחלק מהמחקרים נמצא קשר אפשרי בין סוגי טיפול מסוימים לסיכון מוגבר לפתח סרטן שד בתת קבוצות של נשים. לפיכך נחוצים מחקרים נוספים, גדולים יותר, עם משך מעקב ארוך יותר, תוך התחשבות בכל מגוון הערפלנים הידועים, על מנת לאשש את בטיחות טיפולי הפוריות גם לטווח הארוך. מכאן, שהשילוב של אי פוריות וטיפולי פוריות עלול לגרום נזקים כמו סיכון מוגבר לסרטן שד. לכן, יש לשקול היטב ביחד עם האישה את הצורך בטיפולי פוריות ולתת את המינון המזערי (המינימאלי) ולזמן הקצר ביותר, על מנת להקטין את הסיכון.

טלי זילברשטיין¹, אלדד זילברשטיין², אושרה ספיר³

¹החטיבה לגינקולוגיה ומילדות, ²המחלקה לכירורגיה פלסטית, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, והפקולטה למדעי, הבריאות,  אוניברסיטת בן גוריון שבנגב, באר שבע, ³המחלקה להנדסה כימית, המכללה האקדמית להנדסה על שם סמי שמעון

סרטן הערמונית הוא מהמחלות הממאירות הנפוצות ביותר, ומהווה גורם התמותה השני מבין כלל סוגי הסרטן בקרב גברים במדינות המערב. פורסמו דיווחים, כי כבר בעשור השלישי והרביעי לחיים ניתן למצוא שאתות מיקרוסקופיות ללא תסמינים בערמונית של כ-30% מהגברים. ליקופן היא מולקולה מסיסת שומן ממשפחת הקרוטנואידים, הקיימת בריכוזים גבוהים בירקות ופירות אדומים, והיא בעלת פעילות נוגדת חמצון. מצויות עדויות מעבדה המסבירות את מנגנון הפעולה של ליקופן כמעכב התפתחות של שאתות ממאירות שונות, ופורסמו מחקרים אפידמיולוגיים שמראים כי למזונות עשירים בליקופן השפעה מגנה כנגד התפתחות שאתות ובמיוחד סרטן הערמונית. בעבודתנו נסקרים המימצאים המסבירים את הפעילות של ליקופן, אופן פעולתו, זמינותו הביולוגית והשפעתו על מניעת סרטן בכלל וסרטן הערמונית בפרט.

נסרה אדלבי^1,2,מיכה ברחנא¹, עוזי מלמן^4,3, רפאל כראל¹

¹אוניברסיטת חיפה, בית הספר לבריאות הציבור, חיפה, ²בית החולים לגליל מערבי, נהרייה, ³שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה וגליל מערבי, ⁴המחלקה לרפואת המשפחה, הפקולטה לרפואה, הטכניון, המכון הטכנולוגי לישראל, חיפה

הקדמה: הקשר בין ברות (דיאטה) ים תיכונית (Mediterranean diet) לבין הסיכון הכולל להיארעות מחלת סרטן, נחקר במספר מחקרים בעבר. מידע על קשרים מעין אלה באוכלוסייה הערבית בישראל הוא מצומצם ביותר.

מטרות: השוואה בין ציון ברות ים תיכונית בקרב חולי סרטן לבין הציון בקרב לא חולי סרטן ערבים ישראלים מבוגרים. המטרה הייתה לזהות גורמי סיכון הניתנים להתערבות ולמניעת תחלואה.

שיטות: מחקר מקרה בקרה בערביי צפון הארץ, שנכללו בו 200 מבוטחים מבוגרים של שירות רפואי אזורי.

תוצאות: נמצא קשר הפוך בין ניקוד תזונה ים תיכונית לבין היארעות סרטן OR = 0.4) (95% CI = 0.260-0.612, p = 0.000).

מסקנות: היענות גדולה יותר לתזונה ים תיכונית קשורה בשכיחות פחותה של הסרטן. לפיכך, אימוץ דפוס תזונה זה נראה כממתן הן שכיחות השמנת יתר והן סיכוני תחלואה כרונית.

היחידה לרפואה אינטגרטיבית, מרכז דוידוף, המרכז הרפואי רבין, בית חולים בילינסון, פתח תקווה

למרות שתרופות מודרניות רבות ונפוצות ברפואה של ימינו מקורן בצמחי מרפא ובפטריות, רפואת הצמחים כמקצוע עצמאי איננה נכללת עוד בתוכניות הלימודים של הפקולטות לרפואה. מכאן, שהרופא המודרני אינו נחשף לרוב באופן יזום ומערכתי לעולם הריפוי המסורתי של צמחי המרפא. הצמח  Lei Gong Teng (הידוע גם בשמות Thunder God Vine, 雷公藤, Tripterygium Wilfordii Hook f.), שמקורו ברפואה הסינית המסורתית והוזכר כבר בכתבים עתיקים בני אלפי שנים כבעל תכונות ריפוי נוגדות דלקת, מהווה דוגמא מצוינת לגשר ההולך ונבנה בהדרגה בין עולם אומנות הריפוי המסורתי – שהיה מבוסס עד לאחרונה על תצפיות קליניות אמפיריות בלבד – לבין עולם הרפואה המודרני, המגדיר מחלות ומטפל בהן על סמך בסיס גנטי, מולקולארי, ביוכימי ודימותי מדויק. בסקירה זו, מובאים המימצאים העיקריים מתוך מספר גדל והולך של מחקרים קליניים ומעבדתיים שהתפרסמו במיטב כתבי העת הרפואיים בשנים האחרונות, המאששים את ההוריות המסורתיות שעבורן משמש הצמח ברפואה הסינית המסורתית. על סמך מימצאי מחקרים אלו, ולנוכח פרופיל היעילות והבטיחות של שורש הצמח נטול הקליפה, מוצע כי צמח זה ומרכיביו הפעילים ייכללו על ידי משרד הבריאות ברשימת צמחי המרפא המותרים לשימוש במדינת ישראל.

יהודית כהן¹, איריס ברשק², אמיר און³ 

¹מאגרי רקמות למחקר, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, ²המכון לפתולוגיה, מאגרי רקמות למחקר, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ³המכון לרפואת ריאות אונקולוגית, מאגרי רקמות למחקר, מרכז רפואי שיבא, תל השומר

הקדמה: מחלות הסרטן הן גורם התמותה הראשון בבני אדם. זיהוי סמנים ייחודיים ומסלולים מטבוליים בדגימות רקמה ממאירה מחולים, עשוי להוביל להבנה טובה יותר של 'הביולוגיה של הסרטן', כמו גם לפיתוח אמצעים לזיהוי מוקדם וכן אמצעי ריפוי מותאמים וסגוליים לחולה. בנקי הרקמות למחקר במרכז הרפואי שיבא, מספקים לחוקרים חומר ביולוגי ממקור אדם (הומאני), אשר מהווה כלי עבודה משמעותי והכרחי, לביצוע מחקרים בתחום הסרטן.

מטרות: המרכז הרפואי שיבא שם לו למטרה להקים מאגרי רקמות למחקר במטרה לאסוף, לתעד, לשמר ולספק דוגמאות ביולוגיות ממקור אדם באיכות גבוהה ביותר, אשר יהוו כלי מחקר ראשון במעלה בהשגת הדרישות הגוברות של המחקר המדעי. מאגרים כאלה הם שותף מתבקש להאצת המחקר הרפואי ולפיתוח מוצרים רפואיים מתקדמים באמצעות משאבים קליניים, כל זאת, על מנת להביא לחולים את החלופות הטיפוליות הטובות ביותר.

שיטות עבודה: הפעילות נעשית על פי נהלים מסודרים ובאישור ועדת הלסינקי. לאחר החתמה על טופס הסכמה למחקר עתידי, אנו אוספים רקמת שאת, רקמה סמוכה ללא שאת, דם, נוזלי מיימת, נוזלי צדר (Pleural fluids), רקמות ב-OCT, תאים לתרבית ועוד. דוגמאות הרקמה נאספות ומעובדות בחדר הניתוח על ידי פתולוג מומחה, אך ורק לאחר שהוברר שלא ייגרמו פגיעה או נזק ביכולת אבחון המחלה או הטיפול בה. בנוסף, נאסף מידע דמוגרפי, קליני ופתולוגי לגבי כל תורם. הבנקים הקיימים במרכז הרפואי שיבא מסווגים לתחומים שונים (ריאות ובית חזה, מוח, אורולוגיה, דרכי עיכול, שד, גינקולוגיה, אא"ג, פה ולסתות, ילדים, אורתופדיה ועור).
סיכום: קיומם של מאגרי רקמות מוסדיים למחקר עתידי, מחייבים מאמץ מרוכז של צוות רב תחומי הכולל מקצוענים בתחומי הרפואה, המדע והפארא-רפואה. מחקרים העושים שימוש בדגימות המאוחסנות במאגרי רקמות כמו אלו הקיימים בשיבא, עשויים להוביל לפיתוח טיפולים חדשים, או אמצעים חדשים לבחינת הסיכון להתפתחות סרטן, או לאיתור אוכלוסיות בסיכון, או לאיתור סמנים מולקולאריים חדשים לגילוי מוקדם, או לבחינת הרגישות של תאים סרטניים לטיפולים שונים – כל זאת במטרה לקדם פיתוח של רפואה אישית.

¹המחלקה לכירורגיה כללית ב', מרכז רפואי שיבא, תל השומר, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ²המכון לפתולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר,  אוניברסיטת תל אביב ³המכון לאונקולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, ⁴המרכז לאבחון מולקולארי, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן

 

*המחבר הראשון והשני תרמו תרומה שווה למאמר.

רקע: בשנים האחרונות חלה התקדמות ניכרת בטיפול בסרטן הכרכשת והחלחולת (Colorectal (cancer משלח גרורות, עם התפתחותם של נוגדנים חד שבטיים כנגד  EGFR: Cetuximab (Erbitux) ו- Panitumumab, הגורמים לחסימת הקולטן, ולעצירת תהליכים תוך תאיים המשפיעים על חלוקת התא והיצמדותו, אנגיוגנזה, נדידה ותוחלת חיי התא. בהמשך לפיתוח נוגדנים אלו, נמצאה התאמה בין נוכחות מוטציות בגן K-ras לבין עמידות לטיפול ב-Cetuximab. כיום קיימת המלצה גורפת לביצוע ניתוח של הגן K-ras מרקמת שאת בחולים עם סרטן כרכשת מפושט, טרם התחלת הטיפול הביולוגי.

החלבונים Amphiregulin ו-Epiregulin משויכים לגורמי הגדילה האפידרמיים (EGF) ופועלים דרך קולטני EGFRs. ביטוי עודף נצפה במגוון ממאירויות וכן במחלות שאינן ממאירות. ביטויים ניתן לזיהוי בדגימות רקמה מממאירויות כרכשת ומחולי כרכשת על פי בדיקות אימונוהיסטוכימיות.

במחקר שנערך על ידי Jacobs  וחב', נצפה קשר בין רמת ביטוי mRNA של אמפירגולין ואפירגולין בתאי סרטן הכרכשת מסוג Wild Type K-ras לבין תגובה קלינית ל-Cetuximab.

מטרת העבודה: בדיקת הימצאות קשר בין נוכחות מוטציה בגן K-ras ובין רמת ביטוי החלבונים אמפירגולין ואפירגולין ברקמת סרטן הכרכשת.

חומרים ושיטות: במחקר רטרוספקטיבי, נבדקו 30 דגימות מחולי סרטן כרכשת לנוכחות מוטציה בגן ל-K-ras, ובמקביל נבדקה נוכחותם של החלבונים אפירגולין ואמפירגולין ברקמה על פי צביעה אימונוהיסטוכימית. 

תוצאות: מתוך 30 דגימות הרקמה, ב-14 (46.66%) דגימות נצפתה מוטציה בגן ל- K-ras. מתוך 30 דגימות הרקמה, ב- 15 דגימות (50%) נצפתה צביעה חיוביות ל-Amphiregulin, ועבור Epiregulin, ב-10 דגימות (33.3%) נצפתה צביעת נוגדן חזקה, ב-10 דגימות (33.3%) נצפתה צביעת נוגדן חלשה וב- 10 דגימות (33.3%) לא נצפתה צביעה כלל. על בסיס נתונים אלו לא נמצא קשר בין היארעות מוטציה בגן ל- K-ras לנוכחות החלבונים Epiregulin ו-Amphiregulin ברקמת שאת של סרטן כרכשת וחלחולת.

מרילנה ורד¹, דן דיין²

¹המכון לפתולוגיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר והמחלקה לפתולוגיה אוראלית ולרפואת הפה, בית הספר לרפואת שיניים, אוניברסיטת תל אביב, ²המחלקה לפתולוגיה אוראלית ולרפואת הפה, בית הספר לרפואת שיניים, אוניברסיטת תל אביב

סרטן חלל הפה (Oral cancer), יחד עם סרטן של חלל הלוע (Oropharyngeal cancer), מהווים את הממאירות העשירית הנפוצה ביותר בעולם בקרב הגברים. למרות מגמה עולמית כללית של ירידה קלה בשכיחות סרטן הפה וסרטן של חלל הלוע, שכיחות סרטן הלשון (שני השלישים הקדמיים) נמצאת במגמת עלייה. יתרה מזאת, שכיחות סרטן הלשון נמצאת במגמת עלייה מתמדת בשנים האחרונות בקרב חולים צעירים (עשור חמישי ומטה). סרטן הלשון הוא הנפוץ ביותר בחלל הפה וגם האלים ביותר מבחינת ההתנהגות הביולוגית. שיעורי ההישרדות לחמש שנים נמוכים מ-50%, למרות שבארבעת העשורים האחרונים חל שיפור ניכר בהישרדותם של חולים עם שאתות טמומות (Solid tumors) באזורים אחרים בגוף כתוצאה מהתקדמות בשיטות האבחון ובדרכי הטיפול.  במחקרים שערכנו בשנים האחרונות, הודגם תפקיד מרכזי למרכיבים של המיקרו-סביבה בשגשוג, חדירה והתפשטות מקומית ורחוקה של תאי סרטן הלשון לא פחות מהתאים של השאת עצמה. תוצאות מחקרים אלה מעלות אפשרות לצורך בשינוי הגישה הטיפולית בסרטן הלשון, שתכלול טיפולים משולבים הן נגד תאי השאת והן נגד מרכיבי המיקרו-סביבה שלה.

דב הרשקוביץ^1,2, עופר בן יצחק^1,2

¹המכון לפתולוגיה, מרכז רפואי רמב"ם, חיפה, ²הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

השיפור שחל בשנים האחרונות בהבנת הבסיס המולקולארי של מחלת הסרטן, הביא לפיתוחם של טיפולים חדשים, המותאמים באופן אישי למחלה. אחד הטיפולים החדישים הוא בנוגדנים נגד Epidermal growth factor receptor לסרטן הכרכשת, ומסתבר כי טיפול זה יעיל רק לחולים שהשאת שלהם נושאת עותק תקין של הגן KRAS. לכן, ההחלטה על טיפול בחולים עם סרטן הכרכשת מתבססת על בדיקת פתולוגיה מולקולארית של רקמת השאת.

הבדיקה המולקולארית לאיתור מוטציות ב-KRAS בשאתות של סרטן הכרכשת טומנת בחובה אתגרים חדשים. בשונה מבדיקות לאיתור מוטציות בתאי המין, אשר נישאות בכל תאי הגוף, המוטציות בסרטן הן סומטיות, הקיימות רק בתאי השאת. עובדה זו מקשה על האבחון, משום שהרקמה הנלקחת מהחולה מכילה בנוסף לתאי השאת גם תאי סטרומה ודלקת, ונטילת איזור רקמה עם שיעור נמוך יחסית של תאי שאת יכולה להביא לתוצאה שלילית כזובה באבחון המולקולארי. ביצוע הבדיקה על ידי פתולוג –אשר יזהה אזור עשיר ברקמת שאת, יקבע את שיעור תאי השאת ויבחר בדיקה מולקולארית בעלת רגישות מספקת לאבחון החולה הנדון – יפחית את הסיכון לטעויות מסוג זה.

נושא נוסף אליו ראוי לשים לב הוא ההטרוגניות בתוך השאת. בעבודות מהתקופה האחרונה הודגם, כי אוכלוסיית תאי השאת בנויה ממספר תת קבוצות עם הבדלים גנטיים ביניהן. לתופעה זו עשויה להיות השלכה על בחירת הטיפול המתאים ביותר לחולה. בהקשר של מוטציות ב-KRAS בסרטן הכרכשת נראה כי קיימת הומוגניות יחסית בין תאי השאת.
לסיכום, תחום הפתולוגיה המולקולארית הוא תחום חדש ומתפתח, המציב אתגרים חדשים לפתולוגים המתעסקים באבחון סרטן. יש לוודא כי הבדיקות תתבצענה במכונים המסוגלים לתת מענה מקצועי גם להיבטים המולקולאריים וגם להיבטים ההיסטו-פתולוגיים של המחלה, וזאת בכדי שתינתנה אבחנות איכותיות וברמת דיוק גבוהה.

שמעון גליק

הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

בעת האחרונה חודשו במספר מדינות ניסיונות לאסור ביצוע מילה בתינוקות. עמדה זו, המבוססת על פגיעה באוטונומיה של התינוק ועל הנזקים שנגרמים מהניתוח, אינה נתמכת בנתונים בספרות הרפואית. במחקרים מבוקרים הודגמו יתרונות ברורים לניתוח זה בילודים: ירידה משמעותית בזיהומים בדרכי שתן, בזיהומים מנגיפים כמו HIV ו-HPV, בהתפתחות מחלות מין אחרות, בסרטן הפין, וירידה אפשרית גם בסרטן הערמונית וצוואר הרחם.

הסיבוכים הם לרוב מזעריים, בעיקר כאשר הניתוח מבוצע בגיל צעיר. בנוסף, אין הוכחות לכך שביצוע מילה פוגע בהנאה מיחסי מין. לכן, לא רק שאין שום הצדקה לניסיונות לאסור ביצוע מילה בתינוקות, אלא שקיימות סיבות רפואיות טובות לעודד ביצוע מילה בתינוקות זכרים.

אירית בן-אהרון ^1,2, אהרון סולקס^1,2

¹המכון לאונקולוגיה, מרכז דוידוף, מרכז רפואי רבין קמפוס בילינסון, פתח תקווה, ²הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב, רמת אביב

במאמרם של גרינשפון וחב' [1] המתפרסם בגיליון הנוכחי של "הרפואה", סוקרים המחברים את סוגיית תאי סרטן במחזור הדם (Circulating tumor cells, CTC), את הספרות שפורסמה התומכת בתפקידם הפוטנציאלי בהיווצרות גרורות, דרכים לאיתורם של תהליכים כאלה ויכולתם להוות  כלי עזר לקבלת החלטות רפואיות. למרות תימוכין מוגבלים בספרות באשר לערכם של תאי סרטן במחזור הדם כסמן לחיזוי תגובה לטיפול [2], אין המלצה של החברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO) לשלב את בדיקת ה-CTC  בניהול השגרתי של הטיפול בחולה. ואכן, אנו שותפים להמלצת המחברים להרחיב את המחקר הקיים בתחום, כדי לעמוד על טיבם ותפקידם של תאים אלה בתהליך שליחת גרורות. ברצוננו להתייחס בהרחבה לנדבך ייחודי וחשוב, הנגזר מסוגיית ה-CTC – תאי הגזע הסרטניים.

אלברט גרינשפון^1,2, איתי בן פורת¹, תמר פרץ², אשר שלמון² 

¹ המחלקה לביולוגיה התפתחותית וחקר הסרטן, המכון למחקר רפואי ישראל-קנדה, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, ² מכון שרת לאונקולוגיה, מרכז רפואי הדסה, ירושלים

סרטן לסוגיו מהווה גורם תחואה ותמותה מרכזי בעולם. מעל 90% משיעור התמותה מסרטן נובע ממחלה עם גרורות. בתצפיות שנערכו לפני למעלה מ-140 שנים נמצאו לראשונה תאים סרטניים (שמקורם בשאת טמומה) במחזור הדם, אך משמעותם ותרומתם ליצירת גרורות נותרו בגדר מסתורין. לאחר עשורים רבים של קיפאון, התקדמות טכנולוגית אדירה אשר מגיעה לשיאה בשנים האחרונות, מאפשרת באמצעות בדיקת דם פשוטה גילוי ובידוד של תא סרטני בודד מן הדם ההיקפי.

כיום, מאפשרת טכנולוגיה זו מדידה כמותית של תאי הסרטן, ומאפשרת הצצה אל השינויים הגנטיים והפנוטיפים בקרבם. בעתיד, מקווים החוקרים, ניתן יהיה לבצע גילוי מוקדם, לקבוע פרוגנוזה, להעריך את תגובת השאת לטיפול ואף לכוון לטיפולים ממוקדים, בהתבסס על מידע אשר יושג מן התאים הסרטניים בזרם הדם.

גילוי התאים בזרם הדם טומן בחובו הבטחות רבות בתחום המחקר, האבחון והטיפול במחלת הסרטן, אולם בעת ובעונה אחת מעלה שאלות נוקבות לגבי זהותם של התאים הללו, תרומתם לתהליך הגרורות ויכולתם להוות כלי עזר להחלטות רפואיות. המטרות בסקירתנו זו הן להציג את התחום החדשני בפני הקהילייה הרפואית הקלינית בישראל, ולעודד השתתפות פעילה בקידום התחום, אשר עודנו מצוי בחיתוליו ולו פוטנציאל רב בקידום עולם האונקולוגיה – הכולל את תחומי הכירורגיה האונקולוגית, הדימות, הביומרקרים והאונקולוגיה הקלינית.

יחידת הכבד בית החולים לגליל המערבי, נהרייה, המרכז הלאומי להשתלות, משרד הבריאות

מחבר מכותב: מיכל כרמיאל-חגי

 *הכותבת שימשה עד 2009 מנהלת השירות הרפואי להשתלת כבד במרכז הרפואי סוראסקי, תל אביב, ובשנתיים האחרונות מכהנת כיו"ר ועדת כבד במרכז הלאומי להשתלות.

רקע: מאז השתלת הכבד הראשונה בישראל בשנת 1991 ועד לכתיבת שורות אלו, נרשמו במרכז הלאומי להשתלות 769 השתלות כבד שבוצעו בישראל. מאמר זה מיועד לסכם את מרבית נתוני ותוצאות השתלות כבד אלו, תוך שימת דגש על התמורות שהתרחשו במהלך שני עשורים במקביל לנתונים עולמיים.

שיטות: נעשה שימוש בנתוני השתלות הכבד שבוצעו בישראל לפי המרכז הלאומי להשתלות, נתוני מאגר המידע של ה-Collaborative Transplant Study  (CTS), ונתונים דמוגרפיים ורפואיים שנמסרו באדיבות שלושת מרכזי ההשתלות הכבד.

תוצאות: מרבית השתלות הכבד בוצעו במבוגרים תוך שימוש מתרומת נפטר. במהלך שני העשורים חלה עלייה בשימוש באונת כבד מתורם חי למבוגר מ-1.7% ל-9%. במקביל, חלה עלייה במספר השתלות הילדים מ-3.3% ל-15%, כאשר שליש מההשתלות בילדים כיום הן מתורם חי. השתלות כבד-כליה מהוות כ-6% מכלל השתלות הכבד. מחלת הכבד הראשונית בחולים מושתלים היא דלקת נגיפית C, אולם סיבת ההשתלה העיקרית משנת 2006 היא סרטן הכבד. מבחינת הישרדות החולים, לא חל שינוי משמעותי בין העשור הקודם לנוכחי בהישרדות בשנה ראשונה לאחר השתלה: 74.8% ו-79.1% בהתאמה. לעומת זאת, ההישרדות חמש שנים לאחר ההשתלה עומדת בעשור הנוכחי על 67.3% מול 54.9% בעבר (p=0.05). ממוצע תמותה שנתית מעבר לשנה הראשונה עומדת על 2.47%. שימוש בתרומות ממבוגרים >50 עלה מ-36.5% בשנים 1999-1991 ל-46% בשנים 2009-2005.

לסיכום: הנתונים של תוצאות השתלות כבד בישראלי בשני העשורים האחרונים משקפים תמורה חיובית: שיפור תוצאות הניתוח במקביל למעקב רפואי ארוך טווח הולם – כל זאת לנוכח משאב מצומצם, המחייב מיצוי מיטבי של תרומות, וההתמודדות המורכבת של הקצאה צודקת.

נסרה אדלבי^1,2, מיכה ברחנא¹, עוזי מלמן^4,3, רפאל כראל¹

¹אוניברסיטת חיפה, בית הספר לבריאות הציבור, חיפה, ²בית החולים לגליל מערבי, נהרייה, ³שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה וגליל מערבי, נהרייה, ⁴המחלקה לרפואת המשפחה, הפקולטה לרפואה, הטכניון, המכון הטכנולוגי לישראל, חיפה

הקדמה: ערביי ישראל מהווים קבוצה אתנית בעלת  אורח חיים, הרגלי תזונה  וחשיפות סביבתיות השונים במאפיינים אחדים מאלו של האוכלוסייה היהודית. הבדלים אלה מביאים לביטוי שונה של מחלות מסוימות, בפרט אלו הקשורות עם גורמי סיכון מיוחדים באוכלוסייה הערבית בישראל לעומת  האוכלוסייה היהודית. האוכלוסייה הערבית בישראל  חווה בשנים האחרונות שינויים מהירים  של אימוץ אורח חיים מערבי, ושינוי זה מביא לעלייה ברמת גורמי סיכון הידועים  כקשורים עם שכיחות יתר של שתי המחלות. נראה כי העלייה הנדונה ברמת גורמי הסיכון הללו באוכלוסיה הערבית מגבירה  משמעותית את ההיארעות של סוכרת סוגII   וסרטן באוכלוסייה זו. 

שיטה:  סקירת ספרות ופרסומים מדעיים עדכניים וכן נתונים סטטיסטיים על מאפייני בריאות באוכלוסיות בישראל.

תוצאות: במחקרים שונים נמצא, כי בעשרות השנים האחרונות עלה  שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג II (DMII) בערבים ישראלים בשני המינים, עד ל-9.1 ל-1,000 נפש בשנה. בקרב נשים ערביות עלה שיעור היארעות הסרטן ב- 1.2 ל-1,000 נפש לשנה וב- 1.3 ל-1,000 נפש בגברים. לעומת זאת, נצפתה בתקופה זו   ירידה  בהיארעות של שתי המחלות האלו באוכלוסיה היהודית  .

מסקנות: שינוי באורח החיים בעשורים האחרונים לסגנון חיים מערבי באוכלוסייה הערבית בישראל, הביא לעלייה ניכרת בשיעור  ההיארעות של סרטן ו-DMII בקבוצה זו.  גורמי הסיכון  המשפיעים ביותר הם:  תזונה לא בריאה, היעדר פעילות גופנית ועישון טבק.  הבנה מלאה יותר של תהליכים אלה יכולה לסייע בקידום ופיתוח תוכניות התערבות על מנת להביא להפוך המגמה.