• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        אוקטובר 2005

        מאיה פריצקי, ראול רז, זיכריה זכאי-רונס, עדית פלטאו
        עמ'

        מאיה פריצקי, ראול רז, זיכריה זכאי-רונס, עדית פלטאו

         

        מכון לגסטרואונטולוגיה, בית חולים העמק, עפולה, היחידה למניעת מחלות זיהומיות, בית חולים העמק, עפולה והפקולטה לרפואה, טכניון, חיפה, המח' לוירולוגיה, הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה עין כרם, ירושלים, המח' לרפואה פנימית ב', בית חולים העמק, עפולה והפקולטה לרפואה, טכניון, חיפה

         

        שפעת היא מחלה שכיחה, זיהום בשפעת גורם לתסמינים של מחלה נגיפית חדה, להופעת סיבוכים שונים ולהחמרה בתיפקוד מערכות שפעילותן גבולית. ניתן למנוע הידבקות במחלה על ידי מתן חיסון.

        יוני 2004

        נועה שרייבמן, סרג'יו מרצ'בסקי, מוטי רייס
        עמ'

        נועה שרייבמן, סרג'יו מרצ'בסקי, מוטי רייס

         

        המרכז לבריאות הנפש באר-יעקב

         

        בני אדם הלוקים במחלות-נפש קשות וזקוקים לאישפוז, מהווים אוכלוסייה בסיכון גבוה להפרת זכויות האדם והאזרח שלהם. אחד הכלים להתמודד עם סכנה זאת הוא מוסד נציב קבילות החולה, הקיים על-פי חוק. במאמר זה מדווח על דגם ההפעלה של הנציב בבית-חולים באר-יעקב ועל תוצאות עבודתו במהלך ארבע שנים. בנוסף מדווח במאמר על היתרונות והחסרונות של עבודה על-פי דגם זה. המסקנה הכללית היא שהנציב, מעבר למילוי תפקיד מתחייב בחוק, מהווה חולייה חשובה בתקשורת בין צוות המטפלים לבין המטופלים, ומאפשר שיפור של דרכי התקשורת בין הצוות, החולים ובני-משפחותיהם של החולים.

        אפריל 2003

        והיב סכראן, דן מירון, רפאל הלוי, ראול קולודנר, ולדיסלב סמולקין ואריאל קורן
        עמ'

        והיב סכראן (1,5), דן מירון (2,5), רפאל הלוי (3), ראול קולודנר (4), ולדיסלב סמולקין (3), אריאל קורן (1,5)

         

        המח' לרפואת ילדים ב', (2)המח' לרפואת ילדים א', (3) היח' לנפרולוגיה פדיאטרית, (4)המעבדה למירוביולוגיה, מרכז רפואי העמק, עפולה, (5) הפקולטה לרפואה רפפורט, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, חיפה

         

        זיהום בדרכי-השתן (זד"ש) הוא אחד הזיהומים החיידקיים השכיחים בילדים. מקובל להתחיל בטיפול אנטיביוטי אמפירי מוקדם, לאחר התקנת תרבית שתן, על-מנת לקצר את מהלך המחלה ולמנוע התהוות צלקות בכליות.

        המטרות בעבודה הנוכחית היו ללמוד על סוגי החיידקים השכיחים הגורמים לזיהום ראשון בדרכי-השתן בילדים מאושפזים, תבנית רגישות החיידקים לתרופות אנטיביוטיות, וכן שכיחות וסוגי המומים בדרכי-השתן באותם חולים.

        במחקר נכללו 151 ילדים שאושפזו עקב זיהום ראשון בדרכי-השתן בין השנים 1999-2000 במחלקות לרפואת ילדים במרכז רפואי העמק. 79% המאושפזים היו בנות. מתגים גראם-שליליים גרמו ל-98% מהזיהומים. הגורם השכיח ביותר שחולל את הזיהום היה E-coli. נמצאה רגישות גבוהה של החיידקים לאמינוגליקוזידים ולצפאלוספורינים מדור שני ושלישי. הכרחי לבצע בדיקת דימות בילדים עם זיהום ראשון בדרכי-השתן כחלק מהבירור, עקב השכיחות הגבוהה של מומים בדרכי-השתן וצלקות בכליות.

        מידע עדכני של החיידקים ורגישותם לתרופות אנטיביוטיות מהווה מרכיב חיוני בהחלטה על התרופות שיינתנו לצורך טיפול אמפירי.

        פברואר 2003

        דורית נחמני, יובל מלמד, ענבל רובינשטיין ואבנר אליצור
        עמ'

        דורית נחמני1, יובל מלמד2, ענבל רובינשטיין1, אבנר אליצור2

         

        1הסניגוריה הציבורית, מחוז תל-אביב-מרכז, 2המרכז לבריאות הנפש יהודה אברבנאל, אוניברסיטת תל-אביב

         

        הסניגוריה הציבורית במחוז תל-אביב-מרכז החלה, במסגרת פרוייקט ניסויי, לייצג מטופלים המאושפזים מכוח צו בית-משפט בדיונים הנערכים בעניינם בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות, כאמור בסעיף 28 לחוק טיפול בחולי-נפש, תשנ"א-1991, (להלן חוק טיפול בחולי-נפש).

        פרוייקט ניסויי זה נערך בבית-החולים אברבנאל החל מיום 1 בינואר 2000. לתחילתו של פרוייקט הייצוג בוועדות קדמו הכנות שכללו בין היתר תצפיות בעבודתן של כעשר ועדות פסיכיאטריות, מיפגשים עם בעלי תפקידים בבית-החולים ובמשרד הבריאות, וכן ימי עיון תיאורטיים ומעשיים שנדונה בהם סוגיית ייצוגם של מטופלים בוועדות.

        התוצאות המפורטות ונפרשות בדו"ח זה ממחישות כי סיכוייו של מטופל בצו להשתחרר מאישפוז טובים יותר כשהוא מיוצג. סיכויים אלה אף גבוהים במיוחד כשקיים שיתוף-פעולה בין סניגורו של החולה לבין הרופא המטפל, כשנשקלים בצוותא הן ההיבטים הכרוכים בצורך במתן טיפול רפואי והן ההיבטים המשפטיים - כל זאת תוך שמירה על זכויותיו של המטופל, מהתוצאות מודגשת העובדה, כי שיתופו של הסניגור בהליך משפיע על סדרי עבודתה של הוועדה ועל החלטותיה, לרבות בחינת העובדות, שמיעת עדים, העלאת איכות הבדיקה הפסיכיאטרית, בחינת ההיבט המשפטי, דיון בשאלת המסוכנות ועוד.

        מהמשובים שהתקבלו נהיר, כי כל הצדדים המעורבים בהליך סבורים שייצוג המטופלים בידי הסניגור מביא להחלטות צודקות וראויות יותר בכל היבט ציבורי.

        מחברי מאמר זה ממליצים לאפשר את הרחבת הייצוג לכל המטופלים בצו בית-חולים במחוז מרכז, במתכונת דומה לפרוייקט הייצוג שנערך בבית-החולים אברבנאל שבמחוז תל-אביב, וכן לבתי-החולים האחרים בישראל.

        יוני 2002

        דן נמט, גיורא גוטסמן, אבישלום פומרנץ, ולנטינה שנקר, דבר אופיר, ברוך וולך ויוסף עוזיאל
        עמ'

        דן נמט, גיורא גוטסמן, אבישלום פומרנץ, ולנטינה שנקר, דבר אופיר, ברוך וולך ויוסף עוזיאל

         

        התהליך הדלקתי בצווארת (torticollis) מערב את שרירי הצוואר, הצבים ומעטפת מיפרקי החוליות, ומוביל להטיית הראש ולכאב בהנעת הצוואר. מרבית המקרים של צווארת חדה שאינה מפגיעה הם טבים, ואינם מחייבים התערבות רפואית, למעט טיפול מסייע נגד תסמיני המחלה. אולם בחלק מהילדים מהווה הצווארת הנרכשת סימן ראשוני למחלה קשה, המצריך בירור מעמיק ולעתים אף אישפוז.

        המטרה במאמר זה היא לדווח על המאפיינים האפידמיולוגיים והקליניים של מחלת הצווארת, ועל הסיבות לצווארת נרכשת שאינה מפגיעה (non-traumatic) בקרב ילדים המאושפזים בבית-החולים מאיר.

        למטרה זו נסרקו תיקיהם הרפואיים של 45 ילדים ובני-נוער, אשר אושפזו במהלך 10 שנים עקב צווארת נרכשת חדה שלא מפגיעה בבית-החולים מאיר.

        במהלך 10 השנים שנסקרו אושפזו 45 ילדים (23 בנות ו-22 בנים) עקב צווארת נרכשת חדה שלא מפגיעה. הגיל הממוצע של החולים היה 6 שנים. כל החולים דיווחו על כאב עז בצוואר כתלונה עיקרית. תהליך זיהומי היה הגורם השכיח ביותר לאישפוז. שבעים-ושלושה אחוזים מהילדים אושפזו בעונת הסתיו-חורף. עשרים-ושישה ילדים עברו בדיקות דימות, וב-10 מהם (38%) הודגם מצב חולני שכלל מידה של תת-פריקה בחוליות הצוואר העליונות ובאזור המירווח הקדם-חולייתי.

        הטיפול כלל משככי-כאב ואנטיביוטיקה בחולים עם חשד קליני לתהליך זיהומי חיידקי. חמישה-עשר ילדים טופלו במשיכת צוואר ושניים נזקקו לניתוח. משך האישפוז הממוצע היה 4.1 ימים, והיה קצר יותר במחלקת הילדים בהשוואה למלקות אף-אוזן-גרון ואורתופדיה.

        לסיכום, נדרשת הערכה קלינית ודימותית לזיהוי הגורמים להתהוות צווארת חדה נרכשת שלא מפגיעה. זיהומים מקומיים של דרכי-הנשימה העליונות היו הסיבה השכיחה לצווארת. טיפול מסייע שמרני מוביל לרוב להחלמה תוך פרק זמן קצר.

        יוני 2000

        גרגורי כץ, אמי שופמן, חיים קנובלר, מרק יופה, רחל בר-המבורגר ורמונה דורסט
        עמ'

        Drug Abuse among Patients Requiring Psychiatric Hospitalization 


        Gregory Katz, Emi Shufman, Haim Y. Knobler, Mark Joffe, Rachel Bar-Hamburger, Rimona Durst

         

        Kfar Shaul Mental Health Center, (Affiliated with the Hebrew University-Hadassah Medical School, Jerusalem); and Jerusalem Institute for Treatment of Substance Abuse, Israel Antidrug Authority

         

        We assessed the incidence of drug abuse among patients requiring psychiatric hospitalization, and characterized the population at risk. The data on drug abuse were obtained from self-reports and urine tests in 103 patients, aged 18-65, hospitalized in the Kfar Shaul Psychiatric Hospital (autumn 1998).

        There was close correspondence between the self-reports and the results obtained from urine tests. 1/3 admitted to having used illegal drugs and signs of drug abuse were found in about 1/4 of the urine tests. The most prevalent drugs were cannabis products (hashish and/or marijuana) and in 15 patients opiates.

        Drug users were younger than non-users. With regard to psychiatric symptomatology, fewer negative symptoms were recorded among cannabis abusers with schizophrenia, compared to schizophrenic patients with no history, past or present, of cannabis abuse.

        The present findings confirm the clinical impression that there has been an increase in drug abuse among mental patients, parallel to that found in society at large. Confirmatory surveys are necessary. Our findings clearly suggest that a change in attitude has occurred in Israel to what has been considered a marginal problem. Hospitalized mentally-ill patients, the younger in particular, should be considered at risk for drug abuse.

        דצמבר 1999

        מתיתיהו ליפשיץ, ולדימיר גברילוב ורפאל גורודישר
        עמ'

        Use of Unlicensed and Off-Label Drugs in Hospitalized Children

         

        M. Lifshitz, V. Gavrilov, R. Gorodischer

         

        Toxicology Unit, Pediatrics Dept. A, Soroka Medical Center, and Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        Many drugs used in children are based on pharmacological data obtained in adults. Therefore, many drugs are either unlicensed for use in children or are prescribed outside the terms of the product license (off-label). This pilot study assessed use of unlicensed or off-label drugs in hospitalized children.

        Drug orders of patients admitted to a general pediatric ward were reviewed retrospectively in a random sample. Assessment was based on the data of the Physicians' Desk Reference and the Israel Drug Compendium. 80 different drugs and 278 drug orders were written for 92 patients (0.5 months - 11 years old, mean 26.9 months) in 97 admissions. Of these 52.9% were either off-label or unlicensed. Patients received 1 or more unlicensed or off-label drugs in 64.9% of admissions. They were more often off-label than unlicensed. The main reasons for use of off-label drugs were unusual doses and inappropriate age. The main reason for unlicensed drugs was modification of a particular formulation of a licensed drug.

        This pilot study indicates that use of drugs in an off-label or unlicensed manner in children is probably quite frequent in Israel. Our data emphasize the need for licensing a large number of drugs for use in children, based on the same scientific principles as in adults. Further collaborative studies in different pediatric centers in Israel, involving different types of pediatric settings (ambulatory and in-hospital), is required to evaluate comprehensively the magnitude of this preliminary finding.

        מרץ 1999

        ולדימיר שץ וסילביו קוזקוב
        עמ'

        Reactive Increase in Blood Pressure on Immobilization, but not Hypertension, Prevents Pressure Ulcers

         

        Vladimir Shats, Silvio Kozacov

         

        Geriatric Dept., Rebecca Sieff Hospital, Safed

         

        Of 135 geriatric patients immobilized for at least 2 days, 37 (27.4%) had pressure ulcers (PU). Those without PU were the control comparison group. Gender, length of immobilization, number of blood pressure determinations and proportion with hypertension were similar in those with and without PU. Those with PU were slightly older than those in the comparison group: 75.5±8.8 and 74.7±9.6 years, respectively (p>0.05).

         

        Of 66 patients with acute ischemic stroke, reactive increase of systolic or diastolic blood pressure to 140/90 mm Hg or above following immobilization, was seen in 60.6% and 22.7% of patients, respectively, and there were PU in 12.1%. Of 17 with recurrent ischemic stroke, corresponding figures were: 41.2%, 23.5% (p>0.05), and 47.1% (p<0.01). In 7 patients with previous ischemic stroke corresponding figures were: 14.3% and 0% (p<0.01) and 100% (p<0.001). In 36 operated for fracture of the femur, corresponding figures were: 50%, 11.1% (p>0.05), and 27.8% (p>0.05). For 9 patients with severe infections, sepsis or pneumonia, the corresponding figures were: 22.2% and 0.0% (p>0.05), and 44.4% (p<0.04).

         

        The proportion of patients with reactive increase in systolic blood pressure on immobilization was lower in the PU group than in the controls, 27% vs 59.2%, (p<0.001). The corresponding figures for reactive increase in diastolic blood pressure were similar, 8.1% and 20.4%, respectively (p>0.05).

         

        The mean systolic blood pressure on immobilization was higher in the control than in the PU group, 145.4±21.7 and 130.8±14.9 mm Hg, respectively (p<0.001). The corresponding figures for the mean diastolic blood pressure were similar, 81.2±10.5 and 75.7±8.9 mm Hg, respectively (p<0.01). An increase in systolic blood pressure on immobilization reduced the risk of developing PU (p<0.05).

         

        There was no significant statistical relation between diagnosis of hypertension and proportion of patients with PU (p>0.05). Of 67 patients with hypertension, in 23.9% and 74.6% of them there was no increase in systolic or diastolic blood pressure, respectively. Statistical difference between lack of diastolic or systolic response was very significant (p<0.001).

         

        Reactive increase of blood pressure, but not hypertension, predicts reduced risk of PU on immobilization in the hospitalized elderly. Diminished reactive increase of blood pressure in response to stress of any kind may be a criterion of frailty and reduced physiological reserves. Efforts to reduce elevated blood pressure when a patient is immobilized appear irrational.

        מרץ 1998

        יורם שיר, ויקטור שולזון וגילה חזן
        עמ'

        Treating Hospitalized Children in Severe Pain with Oral Methadone

         

        Yoram Shir, Victor Shvelzon, Gila Rosen

         

        Pain Treatment Service, Dept. of Anesthesiology, Hadassah University Hospital, Jerusalem

         

        Pain relief is usually inadequate in hospitalized patients, especially in children, either after surgery or with various medical conditions. Among other reasons, this is due to suboptimal use of available analgesic drugs. In the past 2 years oral methadone has become our opioid of choice for severe pain in hospitalized children who can take oral medication. More than 70 babies and children, aged 8 months to 9 years, who suffered mainly from pain due to burns or cancer, were treated by the in-hospital pain service. They received 0.1% methadone syrup, 0.2-0.4 mg/kg/day, for from a few days to more than a month. In most there was significant pain relief with no serious side-effects. In some, treatment could be changed to parent-controlled analgesia after a few days, with no adverse effects. We describe 5 of the children who present the advantages of oral methadone over other opioids.

        דצמבר 1997

        אלכסנדר בלנקשטיין, פליקס פבלוצקי, הקטור רויזין, אברהם גנאל ואהרן צ'צ'יק
        עמ'

        Acquired Torticollis in Hospitalized Children

         

        Alexander Blankstein, Felix Pavlotsky, Hector Roizin, Abraham Ganel, Aharon Chechick

         

        Depts. of Orthopedics, Dermatology, Pediatrics and Pediatric Orthopedics, Chaim Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Sackler School of Medicine, Tel Aviv University

         

        Torticollis results from various pathological mechanisms, and its elucidation depends on identifying diseases of musculoskeletal, neural and ocular tissues. This study characterized the underlying diseases of children hospitalized with torticollis, excluding congenital torticollis. Records of 36 children with torticollis seen during 4 years were reviewed and categorized according to presumed etiology. Most could be classified into 2 categories: in 39% it was due to trauma and in 36% to upper respiratory tract infection. Most girls were in the first group and most boys in the second group. There were 3 cases of ocular torticollis due to superior-oblique muscle palsy, 1 with a post-burn eschar, 2 with neurological disorders (intramedullary cervical astrocytoma and leukodystrophy with macrencephaly), and in 3 no associated cause was found. There was a clear seasonal trend with 58% of cases presenting from November through February, 33% from April through July, and the rest, of neurological or ocular origin, during the rest of the year. In cases of post-traumatic torticol21% had neurological symptoms such as weakness of the limbs, headaches or incontinence. Only a few had prior upper respiratory tract infection. All children whose torticollis was assigned to infection had had fever. Only 8% had had neurological complaints or vomiting, half of whom presented with fever exceeding 37.5oC. 46% had restriction of movement and 38% had tenderness. In over 60% of those in this group there were signs of an upper respiratory tract infection, such as lymphadenopathy or a white blood cell count exceeding 15,000/microliter. 3 patients with recurrent torticollis were diagnosed as having severe neurological diseases. Mean hospitalization time was 4 days (range 1-28). Hospitalization periods were similar for all kinds of patients and treatment by traction or fixation did not affect this period.

        ספטמבר 1997

        סווטלנה ברזובסקי וארנולד רוזין
        עמ'

        Should Physical Restraints be used in an Acute Geriatric Ward?

         

        Svetlana Barazovski, Arnold Rosin

         

        Geriatric Dept., Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem

         

        A prospective study was carried out in an acute geriatric ward to determine the incidence of the use of physical restraints, the reasons for using them and the consequences. Over a period of 8 months an independent observer documented all cases in which a restraint was used and followed them until it was removed. A questionnaire was submitted to the nurses as to why they applied the restraints. 16% of patients had some form of restraint applied, in 2/3 of them for up to half of their stay in the ward. In over 90% of those restrained, functional (Barthel) and cognitive (mini-mental) scores were between 0-5. In unrestrained patients, the functional score was 0-5 in 79% and the cognitive score 0-5 in 72%. The main reason for applying restraints, usually sheets or body binders, was to prevent the patient from falling out of, or slipping from chairs, rather than to stop them from rising out of them. Other important reasons, which overlapped, were to prevent the patient from interfering with nasogastric tubes, catheters, and IV cannulas, each in 1/3 of the group. Restraints were discarded when deterioration did not allow the patient to sit out of bed, to decrease agitation, to allow enteral or parenteral treatment, and in 12%, when there was supervision by the family. Of 33 families interviewed, none opposed application of restraints, and most left the decision to the responsible ward staff. We conclude that restraints cannot be avoided in some acutely ill, old patients with severe physical and mental dysfunction. However, ways should be sought to minimize their use, as recommended in the literature, by demanding from the staff a specific reason, signed agreement of a physician, close follow-up, and favorable environmental conditions such as suitable chairs, occupational activity, and staff cooperation in removing the restraints.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303