תוצאת חיפוש

עמירה קן-דרור

ECSS (European College of Sport Science), 24-28 ביולי 2001

בתאריכים 24-28 ביולי 2001, התקיים בקלן שבגרמניה הכנס השנתי השישי של הארגון האירופי למדעי הספורט. השתתפו בו נציגי 58 מדינות וביניהן ישראל. האירגון נוסד לפני כשש שנים כתשובה אירופית הולמת לאירגון האמריקני המפורסם לרפואת ספורט- ה-  ACSM (American College of Sprots Medicine), וחברים בו מדענים, רופאי ספורט וגם העוסקים בתחומים אחרים הקשורים למדעי הספורט כפיסיולוגיה, פסיכולוגיה, מדיה ותקשורת.

יהודה סנצקי, אורי רובינשטיין, גרי דיאמונד ודב ענבר

היצע דל של ילדים מועמדים לאימוץ בעולם המערבי וגם בישראל גרם לעלייה רבה באימוץ ילדים בין-ארצי כדי למצוא פתרון למשפחות רבות שהיו עד כה חשוכות ילדים. בד בבד עם העלייה במספר האימוצים החלו רשויות הבריאות להתמודד עם מחלות קשות הנפוצות במדינות מהן הובאו הילדים, אך נדירות יותר בעולם המערבי. בדומה למדינות נוספות, החלו בישראל לתת את הדעת לביות הרפואיות הכרוכות בהבאת ילדים ממדינות נחשלות, ומשרד הבריאות הוציא הוראות והמלצות, על-מנת לשמור על בריאות הציבור מפני מחלות מדבקות ולמנוע עוגמת-נפש מהמשפחות המאמצות.

רוב רופאי הילדים בקהילה חסרי ניסיון וידע בהיבטים הרפואיים של אימוץ ילדים בין-ארצי. ילדים אלו מהווים קבוצה הדורשת התייחסות מיוחדת, וברחבי העולם יש רופאים שזהו עיסוקם היחיד או העיקרי. בסיקה זו נדון בהיבטים הרפואיים הכרוכים באימוץ ילדים מחו"ל.

אבי שי, דניאל ורדי ואלכס זבולונוב

המילה העברית המקובלת כיום לפסוריאזיס היא 'ספחת'. המילה 'ספחת' מופיעה לראשונה בתנ"ך ואין יודעים מה היתה משמעותה המקורית. אי-בהירות דומה קיימת גם ביחס לצרעת, מחלה נוספת המוזכרת בתנ"ך. במאמר זה נדונים הפירושים האפשריים למונחים המקראיים 'ספחת' ו'צרעת'.

המונת 'ספחת' לפסוריאזיס הוטבע לפני עשרות שנים בלבד. המילה ספחת נושאת בחובה מסר שלילי מובהק, והשימוש בה מטיל מעמסה רגשית מיותרת על הלוקים במחלה. לנוכח זאת אנו סבורים כי יש להעדיף את המילה 'פסוריאזיס', הטעונה פחות, ולהימנע משימוש במילה 'ספחת'.

גיא אור, תמר מוזס ורוברטו מסטר

עניינו של מאמר זה הוא מעורבותו של החוק בטיפול הנפשי בקטינים באשר להוראות החוק הנוגעות לבדיקה, איבחון, טיפול ואישפוז. בשנים האחרונות חלו שינויים בחוקים העוסקים בכך אשר מצאו את ביטויים בתיקון משנת 1995 לשני חוקים: "חוק הנוער טיפול והשגחה", זה "חוק לטיפול בחולי-נפש". השינויים בחוקים אלה כוללים שינויים בהנחיות הביצוע, וכן הוספת מושגים שלא היו קיימים בחוק הקודם. מאז הוחל ביישום החוק התגלה בעשייה הקלינית כי קיימת בעייתיות בשני תחומים אלו – המוזגי והביצועי – של הוראות החוק החדשות. בעייתיות זו מתבטאת בקשיים להבין את הנאמר בחוק וביישומו עקב סירבול מיותר, שנוצר בשל השמת מנגנוני פיקוח שאין כדוגמתם ברפואה.

במאמר זה ידון התיקון בחוקים האמורים, מתוך שתי כוונות: האחת היא סקירתו והבהרתו של חוק מורכב ומסובך שרוב הציבור אינו מכירו על בוריו; והשנייה היא הצגת מגבלותיו של החוק והערותינו לו.