תוצאת חיפוש

גליה גולן, יעל לצר ואורנה צישינסקי

בשלושת העשורים האחרונים מדווח על עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות אכילה בחברה המערבית. התסמונות העיקריות הן אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והפרעות אכילה לא סגוליות נוספות. הפרעות אלו כרוכות בתחלואה מרובה ובסיבוכים רפואיים מסכני-חיים. מבין התסמינים הרבים בולטת שכיחות התלונות על הפרעות שינה. במחקרים רבים נבדקו הפרעות שינה בקרב הלוקים בהפרעות-אכילה, ננקטו מספר שיטות מדידה: רישום שינה פוליסומנוגרפי במעבדה, רישום שינה אמבולטורי באמצעות אקטיגרף ושאלוני דיווח עצמי. במאמר זה נסקרו מרבית המחקרים שנבדקו בהם דפוסי שינה בקרב הלוקים באנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והפרעת איכלה בולמוסית. כמו-כן הובאו דפוסי השינה של תיסמונת האכילה הלילית, המוכרת כמישלב של הפרעת איכלה ושינה.

בסיום המאמר מובאים מנגנוני שינה-ועירות האופייניים לכל תסמונת בנפרד, ונדונו לנוכח ההבדלים ביניהם לבין אוכלוסיית הבקרה. הועלו מספר הסברים אפשריים לפערים שנצפו בין הדיווחים הסובייקטיביים לבין אלה האובייקטיביים שהודגמו בבדקיות השינה. בדיון הועלו מספר אפשרויות להסברת המימצאים והוצגו כיווני מחקר אפשריים לעתיד.

עמי ברק, אמיר טרן, שרגא מייבלום, דניאל אמסלם וירון הר-שי

שיחזור האפרכסת למומים מלידה של האוזן, בעיקר למיקרוטיה, עבר תהפוכות רבות בארבעת העשורים האחרונים. ניצול מפגש סחוסי הצלעות על-מנת ליצור תבנית סחוסית לשיחזור האפרכסת הוא עיקרון שהנחה את רוב המנתחים הפלסטיים בעולם. שיחזור האפרכסת בוצע במשך שנים רבות במספר שלבים, בדרך כלל על-פי שיטתו של ברט ברנט. אולם בשנים האחרונות, בניסיון לצמצם את מספר שלבי השיחזור, החלו מבוצעים ניתוחים אלה בשני שלבים בלבד, על-פי שיטתם של סאטורו נגאטה ו-פרנסואה פירמין.

בשלב הראשון מתבצעת קצירת הסחוסים, גילופם וחיבורם לתבנית תלת-מימדית, הכנסת התבנית לכיס בתת-עור באזור המיועד לשיחזור האפרכסת וניוד התנוך. בשלב השני, המתבצע חצי שנה לאחר מכן, מונפת האוזן למצב תלת-מימדי, תוך הסתייעות במיקטע סחוס, בחיתולית רקתית-פריאטלית ובשתל עור.

מובאת במאמר זה סקירה של שיטות הניתוח לשיחזור אפרכסת בחולים עם מיקרוטיה, פיתוחן של שיטות אלו במהלך העשורים האחרונים וניסיון המחברים בסיבוכים הנגרמים מניתוחי שיחזור אלו בילדים.

אשר אור-נוי

נגיף הציטומגלו ( CMV–cytomegalo virus), שהוא נגיף דנ"א השייך לקבוצת נגיפי השלבקת (herpes viruses), גורם רק לעתים רחוקות למחלה קלינית בבני-אדם. קיימים מספר זנים (strains) של הנגיף המדביקים בני אדם. נגיפים מקבוצת השלבקת מתאפיינים בהישארותם הממושכת בגוף ובאפשרותם לעבור שיפעול (reactivation) בגוף. לכן הדבקה בנגיף זה, השכיחה הן בילדות והן בבגרות, לרוב אינה גורמת לסימנים קליניים אופייניים. ברוב המקרים ההדבקה היא אי-תסמינית מבלי שהחולה מודע לכך. לעתים רחוקות גורמת הדבקה ראשונית לסימנים קליניים המתבטאים בעלייה בחום הגוף, בשריעות קישריות-הלימפה, הטחול והכבד, ולעתים בצהבת ובתיפרחת.

כאשר אדם נדבק בנגיף, הוא מפריש אותו בהפרשות הגוף, בעיקר ברוק ובשתן. ההפרשה ברוק יכולה להימשך תקופה ממושכת לאחר ההדבקה. הנגיף עובר בחלב אם ועלול לגרום באופן זה להדבקת התינוק היונק. גהות (hygine) אישית טובה באדם המבוגר יכולה להקטין את הסיכון להדבקה.

ארתור ליבוביץ ובני חבוט

בעשרים-ושמונה במרס השנה נערך הכנס השנתי בנושא 'גריאטריה 2002'. זו השנה השלישית שרופאי בית-החולים 'שמואל הרופא' מקיימים כנס זה, המיועד לעיון והתעדכנות בחידושים של רפואת הזיקנה.