• כרטיס רופא והטבות
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        יוני 2013

        דב הרשקוביץ ועופר בן יצחק
        עמ'

        דב הרשקוביץ1,2, עופר בן יצחק1,2

        1המכון לפתולוגיה, מרכז רפואי רמב"ם, חיפה, 2הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

        השיפור שחל בשנים האחרונות בהבנת הבסיס המולקולארי של מחלת הסרטן, הביא לפיתוחם של טיפולים חדשים, המותאמים באופן אישי למחלה. אחד הטיפולים החדישים הוא בנוגדנים נגד Epidermal growth factor receptor לסרטן הכרכשת, ומסתבר כי טיפול זה יעיל רק לחולים שהשאת שלהם נושאת עותק תקין של הגן KRAS. לכן, ההחלטה על טיפול בחולים עם סרטן הכרכשת מתבססת על בדיקת פתולוגיה מולקולארית של רקמת השאת.

        הבדיקה המולקולארית לאיתור מוטציות ב-KRAS בשאתות של סרטן הכרכשת טומנת בחובה אתגרים חדשים. בשונה מבדיקות לאיתור מוטציות בתאי המין, אשר נישאות בכל תאי הגוף, המוטציות בסרטן הן סומטיות, הקיימות רק בתאי השאת. עובדה זו מקשה על האבחון, משום שהרקמה הנלקחת מהחולה מכילה בנוסף לתאי השאת גם תאי סטרומה ודלקת, ונטילת איזור רקמה עם שיעור נמוך יחסית של תאי שאת יכולה להביא לתוצאה שלילית כזובה באבחון המולקולארי. ביצוע הבדיקה על ידי פתולוג –אשר יזהה אזור עשיר ברקמת שאת, יקבע את שיעור תאי השאת ויבחר בדיקה מולקולארית בעלת רגישות מספקת לאבחון החולה הנדון – יפחית את הסיכון לטעויות מסוג זה.

        נושא נוסף אליו ראוי לשים לב הוא ההטרוגניות בתוך השאת. בעבודות מהתקופה האחרונה הודגם, כי אוכלוסיית תאי השאת בנויה ממספר תת קבוצות עם הבדלים גנטיים ביניהן. לתופעה זו עשויה להיות השלכה על בחירת הטיפול המתאים ביותר לחולה. בהקשר של מוטציות ב-KRAS בסרטן הכרכשת נראה כי קיימת הומוגניות יחסית בין תאי השאת.
        לסיכום, תחום הפתולוגיה המולקולארית הוא תחום חדש ומתפתח, המציב אתגרים חדשים לפתולוגים המתעסקים באבחון סרטן. יש לוודא כי הבדיקות תתבצענה במכונים המסוגלים לתת מענה מקצועי גם להיבטים המולקולאריים וגם להיבטים ההיסטו-פתולוגיים של המחלה, וזאת בכדי שתינתנה אבחנות איכותיות וברמת דיוק גבוהה.

        ספטמבר 2012

        רן טיין, שי טננבאום, אופיר צ'צ'יק, עודד הרשקוביץ, אהרון צ'צ'יק וישראל כספי
        עמ'



        רן טיין1, שי טננבאום1, אופיר צ'צ'יק2, עודד הרשקוביץ1, אהרון צ'צ'יק1, ישראל כספי1

         

        1המערך לאורתופדיה, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, 2המערך לאורתופדיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

         

        בעת האחרונה, פורסמו דיווחים רבים בספרות הרפואית על שברים לא אופייניים בעצם הירך, בעיקר בחלקה המקורב. במרבית הדיווחים, נדון הקשר בין התבנית הייחודית של שברים אלו לבין נטילה באופן קבוע של אחת התרופות מקבוצת הביפוספונטים כטיפול מונע לסיבוכי מחלת האוסטיאופורוזיס. העלייה במספר הדיווחים על שברים אלו, הובילה חוקרים רבים לבדוק את הקשר שבין נטילת התרופה ומשך הטיפול בה, לבין הופעת שברים סביב מיפרק הירך – כל זאת בדגש על הצורה הייחודית של השברים.

        מינהל המזון והתרופות האמריקאי ( US food and drug administration-FDA)  נדרש אף הוא לעניין, ובאוקטובר 2010 פירסם הצהרה שהיוותה סיכום מסקנותיה של קבוצת עבודה רב-תחומית ורבת משתתפים. ה-FDA הביע חשש כי שברים אלו הם השפעת לוואי של הטיפול בביפוספונטים, והחליט להוסיף אזהרה לכל תרופה ממשפחת תרופות זו הניתנת בארה"ב כטיפול מונע אוסטיאופורוזיס.

        בסקירה זו, נציג את התרופות ממשפחת הביפוספונטים, את ההסתמנות הקלינית האופיינית של החולים עם שברים לא אופייניים המשויכים לטיפול בתרופה, את מימצאי הדימות האופייניים ואת הטיפול המקובל. עוד נציג את עבודת האיגוד האמריקאי לחקר העצם והמינרלים, את הודעת ה-FDA בדבר הטיפול בביפוספונטים ואת הסיכון לשברים של עצם הירך.

        יולי 2012

        קרן מחלב-גורי, פרל הרשקוביץ וזאב משה שטגר
        עמ'


        קרן מחלב-גורי1, פרל הרשקוביץ2, זאב משה שטגר1

         

        1מחלקה פנימית ב' והמערך לאלרגיה אימונולוגיה ואיידס, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים, 2מכון הדימות, מרכז רפואי קפלן, רחובות, מסונף לפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים

        ,

        מדי שנה נערכות ברחבי העולם כ-70 מליון בדיקות דימות, מוזרקים חומרי ניגוד. השימוש בחומרי ניגוד כרוך בהשפעות לוואי ב-13%-5% מהנבדקים. השפעות הלוואי כוללות: רגישות יתר, השפעות כימוטוקסיות (התלויות במבנה הכימי של החומר ובאוסמולריות שלו) ופגיעה בכליות. חומרת השפעות הלוואי במצבי תגובת רגישות יתר משתנה: היא נעה בין גרד קל לבין תגובה כללית מסכנת חיים. האבחנה המבדלת בין תגובת רגישות יתר לחומר הניגוד לבין תגובה כימוטוקסית מאתגרת, ומתבססת בעיקר על אנמנזה ונתונים קליניים. האבחנה חשובה למניעת תגובה בחשיפה נשנית לחומרי ניגוד. שכיחות התגובות של רגישות יתר לחומרי ניגוד עולה עם הגיל. בנוסף, גנחת (אסתמה) ומחלות אטופיות אחרות מעלות אף הן את השכיחות של תגובות רגישות יתר לחומרי ניגוד. תגובת רגישות יתר היא אבחנה קלינית, ואין הוכחה לכך שבדיקות עזר משפרות את הדיוק בקביעת האבחנה. הטיפול בתגובת רגישות יתר כולל הפסקה מיידית של מתן החומר, שמירת נתיב אוויר, טיפול בנוזלים ובחמצן, ומתן טיפול תרופתי מתאים. חולים שפיתחו תגובת רגישות יתר לחומר ניגוד בעבר וכן חולי גנחת, נמצאים בסיכון מוגבר  לתגובת רגישות יתר, ולכן מומלץ לתת להם טיפול תרופתי מונע. 

        מרץ 2012

        אלון הרשקו ויוסף מקורי
        עמ'

        אלון הרשקו1,2, יוסף מקורי1,2

        1מחלקה פנימית ב', מרכז רפואי מאיר, כפר סבא, 2הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

        תאי הפיטום מוכרים מזה זמן רב כשחקנים מרכזיים בהתפתחות מחלות אלרגיות. המנגנון המוכר ביותר לשפעולם הוא גישור הקולטנים לנוגדן IgE. עם זאת, במשך השנים הלכה והתגבשה ההכרה בכך שלתאי פיטום יש מבנה ותפקוד מורכבים, וכתוצאה מכך תרומתם לתהליכי מחלה מגוונת.

        בסקירה המובאת להלן נעשה ניסיון לתאר את הצורות השונות שבהן מעורבים תאי פיטום ביצירת מחלות, על ידי התרבות או שפעול יתר. השפעול יכול להיות ראשוני (בשל פגם גנטי), משני לגירוי או אדיופתי. דוגמאות למחלות אידיופתיות הן אנאפילקסיס, אנגיואדמה וחרלת (אורטיקריה). לקבוצה זאת משתייכת גם מחלה חדשה המכונה "תסמונת השפעול של תאי הפיטום".

        כן מובאים בסקירה זו תיאור המחלה וקריטריונים לאבחונה.

        דצמבר 2011

        חיים הרשקו
        עמ'

        חיים הרשקו

         

        משרד הבריאות, נציב קבילות הציבור

         

        מפרשת החולה: מטופל בן 92 שתואר בעת התקבלותו כ"צלול ועצמאי". המטופל הגיחע לחדר מיון בעקבות עיסוק בשיפוצים בביתו, לאחר אירועים נשנים של עליות חום וצמרמורות ללא סיבה נראית לעין.


        פרטים מסיכומי המחלה:

        פנייה ראשונה: בן 92 שנה, ארבעה ימים קודם לכן החל להתלונן על צמרמורות וחום גבוה סביב 38 מ"צ. ביום הפנייה סבל מצמרמורת ממושכת שנמשכה כשעה. נמדד חום שהיה סביב 39 מ"צ. בבדיקה גופנית ללא מקור לחום. בוצע צילום של בית החזה, וכן בדיקות שתן ואק"ג, ללא ממצא רלוונטי.

        אוקטובר 2008

        עידו שולט, סילביה הרשקוביץ, אלה אופיר, זלמן ויינטראוב, מרים ברזילאי ויעקב בורנשטיין
        עמ'

        עידו שולט1, סילביה הרשקוביץ2, אלה אופיר1, זלמן ויינטראוב2, מרים ברזילאי3, יעקב בורנשטיין1

         

        1האגף לבריאות האישה, 2מח' ילודים ופגים, 3המעבדה למיקרוביולוגיה, בית-החולים לגליל מערבי, נהרייה, הפקולטה לרפואה רפפורט, חיפה

         

        ביצוע בדיקת סקר לנשים הרות בישראל לגילוי נשאות לסטרפטוקוק B (סק"ב)1 שנוי במחלוקת. המטרות במאמר זה היו בדיקה רטרוספקטיבית של כל מקרי אלח-הדם הסב-לידתי בילודים בסק"ב בשנים 1996-2007. לשם כך, נבדקו רטרוספקטיבית בבית-החולים לגליל המערבי ילודים מ-70,589 לידות חי לאורך תקופה של 12 שנים.

         

        מתוך 70,589 לידות חי בתקופת המחקר, אירעו 26 מקרים של אלח-דם סב-לידתי מוקדם בילודים בסק"ב, הנותנים שיעור היארעות של 0.37/1,000 לידות חי. מתוך 26 ילודים שלקו באלח-דם מוקדם בסק"ב, 16 היו זכרים ו-10 נקבות. חציון גיל ההריון בעת הלידה היה 38 שבועות הריון (טווח 25-41 שבועות, סטיית-תקן 3.27 שבועות). חציון משקל הילודים בעת הלידה היה 2,945 גרם (טווח 750-4,000 גרם, סטיית-תקן 683 גרם). בשלושה מתוך 26 ילודים נמצא סק"ב גם בתרבית מנוזל העוצבה. מרבית הילודים (23/26, 88%) פיתחו מחלה מוקדמת. מרבית הילודים החולים היו ממוצא ערבי (17/26, 65%). שלוש ילודות נפטרו במהלך האישפוז, שלושתן ממין נקבה: אחת שנולדה בשבוע 25, במשקל 750 גרם, ושתיים שנולדו במועד. הראשונה, בשבוע 37, במשקל 2,945 גרם, נפטרה מדלקת ריאות והלם אלחי. השנייה, בשבוע 38, במשקל 2,460 גרם, נפטרה מדלקת עוצבה (מנינגיטיס) והלם אלחי. בשתי הילודות האחרונות, במשטחי לדן וחלחולת שנלקחו מהאמהות בשבוע 30 לא הייתה צמיחת סק"ב.

         

        לסיכום, שיעור התחלואה הסב-לידתי בילודים בסק"ב בבית-החולים בגליל המערבי נמוך מהשיעור המדווח בארה"ב. עם זאת, הוא אינו פוחת עם השנים, למרות הטיפול בנשאיות בעת הלידה על-פי גורמי-סיכון. לכן, יש לשקול ביצוע שיטת סקר סק"ב לכל הנשים ההרות בישראל בשבוע 35-37 להריונן, כחלופה לטיפול ביולדות על-פי גורמי-סיכון.

         

        דצמבר 2007

        אשר בשירי, אלי בורשטיין, רלי הרשקוביץ, משה מזור
        עמ'

        המעי האקוגני הוא מראה של מעי בבדיקת על-שמע הנראה בצפיפות של עצם. שיעור המימצא הוא כ-1%. מימצא זה דווח בהקשר לפתולוגיות שונות, כגון לייפת כיסתית (Cystic fibrosis), תיסמונת דאון, מומים בעובר, בעיות גדילה, דימום בהריון ועוד.

         

        בסקירה זו מדווח על ההגדרות השונות, הבעייתיות בקביעת האבחנה והפתולוגיות שתוארו כקשורות למימצא זה. כן מסוכמות ההמלצות בסיפרות המקצועית ומהו הבירור הנדרש כשמאובחן מעי אקוגני בשליש השני להריון.
         

        יולי 2005

        חיים הרשקו
        עמ'

        חיים הרשקו

         

        השירות ההמטולוגי, מרכז רפואי שערי צדק, ירושלים

         

        בתחילת שנות ה-80 הגיעה למחלקתנו צעירה ערביה מנפת שכם עם סימנים של הרעלת עופרת קשה, בחקירה אפידמיולוגית נרחבת התגלו עשרות רבות של חולים נוספים, ובסקר האוכלוסייה הכפרית הודגמו רמות מוגברות של עופרת בדם ב-30% מילדי בתי-הספר. מקור ההרעלה היה זיהום עופרת בקמח תוצרת בית כתוצאה משימוש ביציקות עופרת המחברות בין אבן-הריחיים לציר ההנעה בטחנות הקמח הכפריות.

        מתוד 146 טחנות קמח כפריות שנסקרו באזור יהודה ושומרון, נמצאו רמות עופרת בקמח שמעל 1.5 חלק למיליון ב-8% מהטחנות. בעקבות תגלית זו דווח על בעיה זהה של הרעלת עופרת מקמח באוכלוסיה הכפרית בספרד, תורכיה, יוון ואלבניה. ננקטו צעדים מינהליים לתיקון המצב, אך הבעיה לא נעלמה עדיין. בנוסף לאזור שכם, דווח על התפרצויות זהות בכפר מרר בגליל, ולאחרונה בכפר בבית חברון. ככל הנראה זוהי בעיה עתיקת-יומין, מאחר שטחנות קמח עם חלקי עופרת קיימות בישראל מאז ימי הכיבוש הרומאי, דרושים עירנות מיוחדת ושיתוף-פעולה בינלאומי כדי שסכנת זיהום הקמח בעופרת תודבר כליל.

        נובמבר 2003

        יצחק שרף ורמי הרשקוביץ
        עמ' 742-743

        יצחק שרף, רמי הרשקוביץ

         

        המח' לרפואה פנימית ד', מרכז רפואי אסף-הרופא, צריפין

         

        במאמרים רבים בספרות הרפואית מיוחסת התופעה של נמק בעור כתוצאה של נטילת נוגדי-קרישה כקומדין והפרין. בדיווחים ספורים מדווח על תופעה זו בעקבות טיפול בהפרין נמוך משקל מולקולתי מסוג קלקסן.

        המנגנונים האחראיים להשפעת-לוואי זו עקב טיפול בהפרין וקומדין דווחו בדיוק רב, אולם לגבי השפעת-לוואי זו עקב טיפול בקלקסן דווח רק על מנגנונים אפשריים.

        מובאת בזאת פרשת חולה שלקתה בנמק בעור כתוצאה מנטילת נוגד-קרישה מסוג קלקסן, ונסקרת הספרות הרפואית בנושא.

        מרץ 2003

        הילה אלינב, אלון הרשקו, גיל ליבוביץ ויעקב נפרסטק
        עמ'

        הילה אלינב, אלון הרשקו, גיל ליבוביץ, יעקב נפרסטק

         

        המח' לרפואה פנימית א', האגף לרפואה פנימית, בית-החולים האוניברסיטאי הדסה עין-כרם, ירושלים

         

        לייפת אחור-ציפקית (ratroperitoneal fibrosis) היא מחלה בעלת אופי דלקתי, היכולה להיות ראשונית או משנית לזיהום, לשאת, לדימום, למיפרצת הוותין או לתרופות. זוהי מחלה נדירה המתאפיינת בתסמינים של כאב בטן או גב ובתכיפות במתן שתן, לנוכח שכיחותה הנמוכה של מחלה זאת, אין כיום טיפול שיעילותו הוכחה בוודאות, ולכן הטיפול המקובל הוא מישלב של ניתוח חסימת שופנים ומתן קורטיקוסטרואידים, שיעילותם עבור חולים אלה אינה ברורה.

        במאמר זה מדווח על פרשת חולה שאובחן כלוקה בלא"צ ועם הסתמנות לא רגילה של המחלה – לחץ-דם בלתי מאוזן ואי-ספיקת כליות קלה בשל חסימת עורקי הכליה, ללא תיסמונת בבטן. חולה זה הגיב לטיפול בסטרואידים ובטמוקסיפן. מובאת גם סקירת הספרות הרפואית בנושא.

        מרץ 2002

        אורי ניצן, אוריאל הרשקו ופסח ליכטנברג
        עמ'

        אורי ניצן, אוריאל הרשקו ופסח ליכטנברג

         

        חקר השפעת האינבו הוא שדה פורה, אך הקהילה המדעית-רפואית משדרת יחס אמביוולנטי כלפי תחום זה עקב היותו לא מדויק. המטרה בסקירה הנוכחית היא לדווח על היקף התופעה, על נוכחותה המרשימה בתחומים רבים של הרפואה, ולהציג את חזית המחקר העוסק במנגנונים נירוכימיים ופסיכוביולוגיים, העומדים בבסיס תופעת האינבו.

        "Placebo” היא מילה בלטינית שפירושה "אני אשביע רצון", מקור המילה הוא פסוק מספר תהילים, פרק קט"ז, פסוק ט': "אתהלך לפני ה' בארצות החיים". שורה זו, שבלטינית מתחילה במילה placebo, פתחה את התפילה מסורתית שהכומר נשא עבור נשמות המתים, ועם השנים הפכה המילה לסמל ביקורתי כלפי תפילה זו, הבאה לסבר את אוזנו של האבל ולגדוש את כיסיו של הכומר.

        החל משנות ה-50 של המאה העשרים הוענקה משמעות חדשה למילה placebo (אינבו) – הענקת תרופה למטופל מבלי שידע כי מדובר בתרופת סרק. התרופה אכן עוזרת למטופל, ברמה זו או אחרת, אך קיים ממד של הונאה – לא מספקים למטופל את כל המידע, ובאופן זה מבטיחים את הפעולה המוצלחת של התרופה.

        הגדרות רבות ניתנו להשפעת האינבו, וכון שנויות במחלוקת. הגדרה מוצלחת יחסית היא זו של Johnson: "כל השפעה המיוחסת לגלולה, שיקוי או הליך, אך לא לתכונות הפארמקודינאמיות הסגוליות המיוחסות לאותה תרופה". השפעת האינבו מצריכה ידיעה ואמון של המטופל במטפל, ודגמה קיצונית לכך היא תופעת ה- "voodoo death" בחברות השיבטיות בהאיטי ובשבטים אחרים בעולם, המיוחסת לאמונה הקיצונית שיש לקורבן בכוחותיו של המכשף, עד כדי מוות הנגזר מאמונת הקורבן ברצון המכשף במותו (המוות עצמו, על-פי Engel, מיוחס למעברים מהירים בין ההשפעות של המערכת הסימפאתטית והפארהסימפאתטית על המערכת הקרדיוואסקולרית). נראה שעד המאה ה-19 של המאה העשרים התבסס חלק ניכר מהרפואה על השפעת האינבו, ודבריו של תומס ג'פרסון ממחישים את תפקידו המרכזי ברפואה של ימיו: "אחד מהרופאים המוצלחים ביתר שהכרתי, סיפר לי שהוא משתמש ביותר גלולות לחם, טיפות מים צבועות ואבקות אפר, מאשר בכל שאר התרופות ביחד... אני מחשיב זאת כהונאה רחומה". ואכן, עם התקדמות המדע, המחקר האמפירי והתפשטות הרציונליזם, נדחק האינבו לזווית פינה, הפך מנת חלקם של שרלטנים ורופאי אליל, ותפקידו המסורתי כ"תרמית שופעת חסד" נשכח והוצא אל מחוץ למחנה הרפואה המערבית.

        מאי 2000

        אדם מור, עמית שגב, רמי הרשקוביץ ויוסף מקורי
        עמ'

        Thallium Scan and Pulmonary Carcinoma 


        Adam Mor, Amit Segev, Rami Herskoviz, Yoseph A. Mekori

         

        Dept. of Medicine B, Meir General Hospital, Kfar Saba Affiliated with Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv

         

        A 70-year-old man was admitted for exacerbation of congestive heart failure. In his assessment thallium scan of the heart was performed. An incidental finding was a focus of absorption in the right lung. The lesion was later diagnosed as adenocarcinoma based on the cytological findings.

        יוני 1998

        אייל שיינר, אילנה שוהם-ורדי, משה מזור, רלי הרשקוביץ ומרים
        עמ'

        Parturient Compliance in Intra-Partum Epidural Analgesia

         

        Eyal Sheiner, Ilana Shoham-Vardi, Moshe Mazor, Reli Hershkowitz, Miriam Katz

         

        Obstetrics and Gynecology Depts., and Epidemiology and Health Services Evaluation Dept., Soroka Medical Center, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba

         

        The relationship between parturients' sociodemographic characteristics and the tendency of the medical staff to offer and of the parturients to accept intrapartum epidural analgesia, was investigated. 97 Jewish parturients were interviewed during January 1996. Multiple logistic regression analysis was used to evaluate the statistical significance of the results. 10 parturients (10.3%) asked for intrapartum epidural analgesia, and while 46 (47.4%) were offered it, only 22 (22.7%) accepted. Epidural analgesia was mostly offered to, and accepted by: low birth-order parturients (1st-3rd delivery), those belonging to the upper middle class, and to parturients with higher compliance with prenatal diagnostic tests. There was no significant association between the tendency of the medical staff to offer epidural analgesia to secular as compared to traditional parturients.

         

        We conclude that the use of intrapartum epidural analgesia is related to various maternal sociodemographic characteristics. If the low compliance with epidural analgesia is related to prejudice and unfounded fears, we recommend that the benefits of this type of analgesia be explained before birth in the antenatal clinics.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303